שלמה פילבר / צילום: שלומי יוסף
בשלהי 2015 זומן שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת, בבהילות להצטרף לפגישה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ואיש העסקים ארנון מילצ'ן. על הפרק: האפשרות שמילצ'ן יבצע השקעה נוספת בשוק התקשורת, אך הפעם באחת מזכייניות ערוץ 2. ממידע שהגיע לידי "גלובס" עולה כי מנכ"ל משרד התקשורת נדרש לשאלות הבאות:
איך מכשירים השקעה כזו כשמילצ'ן כבר מחזיק במניות ערוץ 10?
איך מבצעים אותה כאשר השעון לקראת פיצול ערוץ 2 מתקתק?
אולי כדאי בכלל לעצור את הפיצול שעליו הוחלט בתקופתו של משה כחלון כשר תקשורת, אך שבו תמך נתניהו לאורך כל הדרך (בשם הגיוון התקשורתי)?
איך יכול משרד התקשורת לסייע להשקעה כזו לקרום עור וגידים?
היד הארוכה שקידמה את האינטרסים האישיים של נתניהו
הפגישה הזו, שבה מתבקש מנכ"ל משרד ממשלתי לסייע לגורם עסקי לקדם את האינטרסים שלו בתיווך ראש הממשלה, היא חלק מחומרי החקירה בתיק 1000 ("תיק המתנות"), והיא אחד מהסממנים המובהקים לידו הארוכה של פילבר בקידום האינטרסים של נתניהו, או חבריו, במשרד התקשורת.
פילבר הפך בימים האחרונים גם לחשוד מרכזי בפרשת 4000, וגם כאן הוא נחשד בקידום אינטרסים אישיים של נתניהו בגוף אחר שהיה נתון למרותו הרגולטורית - בזק.
קו ההגנה של פילבר מתחילת הדרך הוא אחד: "פעלתי ליישום החלטות ממשלה ולא לטובתי האישית". קו ההגנה של נתניהו דומה: "פעלתי על-פי המדיניות של גורמי מקצוע ולא לטובתי האישית".
אלא ששביל המעשים שהותיר אחריו פילבר בתקופה הלא-מאוד ארוכה שלו במשרד התקשורת מלמד שלא החלטות ממשלה ולא גורמים מקצועיים הכתיבו את מעשיו במשרד התקשורת אלא הרצון לממש את האינטרס של אדונו, בין אם קיבל הוראה מפורשת ובין אם לאו.
נתניהו ופילבר פעלו כיישות אחת לקידום אג'נדות ברורות באופן שלא תמיד התיישב עם האינטרס הציבורי. הנה כמה דוגמאות לכך:
הטבת המס שניסה פילבר "לסדר" לבזק
דצמבר 2016. דיווח לקוני של חברת בזק לבורסה בסוף שבוע אחד מסתיר בתוכו את אחת ההטבות הגדולות שקיבלה אי-פעם חברה ציבורית מהרגולטור האחראי עליה. יום קודם הודיע מנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר, לבזק כי הוא מאשר לה את ביטול ההפרדה המבנית, כלומר, את ביטול החומות הסיניות בין החברות הבנות בקבוצה (פלאפון, יס וכו').
מדובר במהלך שבזק שאפה לו זמן רב. למהלך היו יתרונות תפעוליים, כמו צמצום עלויות כפולות; והיו לו יתרונות פיננסים: שכן אם המהלך היה יוצא לדרך, הוא היה מאפשר לקזז הפסדים צבורים בחברת yes כנגד רווחים של חברת בזק - ובמילים אחרות הטבת מס של כמיליארד שקל.
אלא שהיה מדובר גם במהלך שנוי במחלוקת, שהפקידות הבכירה במשרד האוצר התנגדה לו ואיתה רבים מהפקידים במשרד התקשורת. פילבר קיבל החלטה חד-צדדית וחפוזה, שתוך זמן קצר נאלץ לסגת ממנה. לאחר שהתעוררה סערה ציבורית, נאלץ פילבר לשלוח מכתב מתוקן לחברה, להודיע כי המהלך שזה עתה אושר לה בעצם כפוף לשימוע - מה שכמובן, על-פי מינהל ציבורי תקין, היה אמור לקרות מלכתחילה.
עד כמה המהלך היה חשוב לבעל השליטה בבזק, שאול אלוביץ', אין טעם להכביר במלים. די להזכיר שוב את שווי ההטבה שהיתה גלומה במהלך הזה. עד כמה נתניהו, אז שר התקשורת, חפץ ביקרו של אלוביץ', אין טעם להכביר מלים, צריך פשוט להזכיר שחברותם הקרובה אילצה אותו להעביר מידיו את תיק התקשורת או להמתין להמשך ההתפתחויות בתיק 4000 (פרשת בזק).
התצהיר של נתניהו לוועדת הבחירות
אלא שהחטא הקדמון שממעטים לדבר עליו, אירע עוד קודם לכן, ערב בחירות 2015. נתניהו נאלץ להשיב לעתירה של עו"ד שחר בן-מאיר, שלפיה משמש העיתון "ישראל היום" פלטפורמת תעמולה אסורה עבור נתניהו.
בתגובה הגיש נתניהו תצהיר לוועדת הבחירות המרכזית, שבו טען כי אין לו כל השפעה על "ישראל היום", וכי אין לו כל שליטה או קשר ארגוני לעיתון או לעיתונאים שעובדים בו. על התצהיר היה חתום שלמה פילבר, אז יו"ר מטה הבחירות של הליכוד, עורך דין במקצועו והאיש שלימים יהפוך למנכ"ל משרד התקשורת.
מאז זרמו הרבה מים בנהר: השיחות התכופות בין נתניהו לעורכי "ישראל היום" נחשפו, וגם נתניהו כבר מודה בגלוי בעובדה שמדינת שלמה נגררה למערכת הבחירות האחרונה בגלל חוק "ישראל היום", שעומד היום במרכז פרשה פלילית אחרת - תיק 2000 (פרשת נתניהו-מוזס)
הפרטים הללו מעמידים את אמינות התצהיר ההוא של ראש הממשלה בסימן שאלה גדול, אבל בסבך הפרשות הנוכחי הוא פשוט נשכח.
פילבר והקונספירציה על רצח רבין
במאי 2015, ערב מינויו של פילבר למנכ"ל משרד התקשורת, חשפתי ב"כלכליסט" מאמר שפרסם לאחר רצח ראש הממשלה, יצחק רבין. פילבר הציג שם תיאורית קונספירציה הזויה ומתועבת שקשרה אנשי שמאל ואנשי שב"כ לרצח רבין. כשהתקשרתי לקבל את תגובתו, הוא הסביר לי שלמרות שהוא חתום בשמו על המאמר למעשה, הוא כתב אותו עבור אדם אחר. "הייתי זרועו הארוכה של חבר הנהלת מועצת יש"ע", אמר לי והסית את האש כלפי אדם מת שלא יכול היה לאשר או להפריך את הדברים.
הדברים האלה מלווים אותי עד היום, כמי שעוסקת בכל חייה המקצועיים בכתיבה, לא יכולתי לקבל ועודני מתקשה להבין כיצד יכול אדם לחתום עבור אחר על דברים שאיננו מאמין בהם או לפחות להשתמש בטיעון זה כקו הגנה בחלוף 20 שנה.
יבחן הציבור הישראלי - וישפוט
אני יכולה להמשיך ולתהות כיצד דווקא במשמרת של פילבר זכה ערוץ 20 המזוהה עם גישה עיתונאית מקילה לנתניהו במכרז הנחשק (אך המעורר מחלוקת) להפעלת ערוץ הכנסת.
אני יכולה לצטט את מבקר המדינה שקבע כי פילבר לא קידם את התחרות בשוק התקשורת באופן שיפחית מהריכוזיות של בזק.
אני יכולה לספר שוב שברשות ניירות ערך הצטבר מידע שהוביל להמלצה לכתב אישום נגד פילבר, שלפיו כרגולטור הוא הדליף מסמכים סודיים לחברות שתחת פיקוחו.
אני לא יכולה שלא להזכיר את שיחת הטלפון החפוזה שבה פוטר מנכ"ל משרד התקשורת הקודם, אבי ברגר, כדי לפנות מקום לפילבר.
בין 1000 ל-4000, בין רבין לנתניהו, בין בזק למילצ'ן: העקבות שמשאיר אחריו שלמה פילבר מלמדים כי הוא היה ועודנו משרתם של אדוניו. האם הפעם הוא הלך רחוק מדי? זה כבר מקומן של רשויות החוק להכריע, אבל במישור הציבורי העובדות מדברות, פילבר הוא זרועו הארוכה של נתניהו, כך ראוי להתייחס אליו ודרך המשקפיים האלה ראוי לבחון את מעשיו בשלל הפרשות. ואולי, הגיע הזמן גם לחזור לתצהיר ההוא ולחקור - האם נתניהו ופילבר לא דיווחו אמת לוועדת הבחירות המרכזית?
