אבי מאור / צילום: איל יצהר
אני: סקרן, אוטודידקט, תחרותי. כשחקן כדורסל הגעתי להישגים מדהימים למרות שהיה לי כישרון מוגבל, בעיקר בזכות עבודה קשה. העולם העסקי דומה לספורטיבי, בעליות ובמורדות שלו, בצורך ביכולת עמידה ויכולת התאוששות מהירה.
משפחה 1: ההורים של אבא מגיעים מפולין. עם כניסת הגרמנים, כשאבא היה בן 13, הוא ואחיו הגדול ברחו מזרחה. הוא גדל ברחוב ובבתי יתומים ברוסיה, אחיו גויס לצבא האדום. בסיום המלחמה חזר לפולין לחפש את המשפחה ואיתר את אחיו ואחות אחת ששרדה. שאר המשפחה נרצחה במחנות. הם עלו ארצה, שהו שנה באיטליה והיישר מהאוניה אבא גויס למלחמת השחרור.
משפחה 2: סבא מצד אמא היה ירושלמי דורות אחורה וירד למצרים בתחילת המאה ה-20, שם פגש את סבתא, שהגיעה מעיראק. הוא היה חזן בבית הכנסת, נפטר בגיל 30 והשאיר את סבתא לבד עם שישה ילדים. אחרי שעברו שם פרעות נוראיות הם עלו לארץ במסע דרך איטליה והגיעו למעברה.
משפחה 3: אמא עברה קורס אחיות, אבא היה חובש קרבי והם הכירו דרך קרובת משפחה, התחתנו והתיישבו בחולון. אבא עבד בטקסטיל ואמא גידלה את שלושת הילדים.
ילדות: חולון, כשהייתה קטנה ואינטימית. הייתי תלמיד מצטיין באורט חולון במגמת אלקטרוניקה, המשכתי לי"ג-י"ד בסינגאלובסקי וסיימתי כהנדסאי. בגיל 12 התחלתי לשחק כדורסל עם מוטי דניאל, ישראל אלימלך וניב בוגין - כולם גדלו איתי בהפועל חולון. הפכתי לספורטאי מקצועי והייתי בכל נבחרות ישראל: נוער, קדטים, עתודה ו-72 הופעות בנבחרת הבוגרת.
שירות צבאי: התגייסתי ל-8200 בלי להיות ספורטאי מצטיין, כי היה חשוב לי לרוץ בשני המסלולים במקביל.
קריירה: אחרי השחרור המשכתי לשחק כדורסל מקצועני ובמקביל למדתי שיווק, בבית הספר למאמנים בווינגייט ובמחצית השנייה של הקריירה התחלתי ללמוד טיס בארץ ובחו"ל, הוצאתי את כל הרישיונות האפשריים ושקלתי להפוך אותו לקריירה שנייה. בארבע השנים שלפני הפרישה שיחקתי במכבי ראשל"צ עם מיקי ברקוביץ', אבל בשלב מסוים נפצעתי וב-94' הגוף הכריע ופרשתי. זה לא היה קל, אבל כיוון שאף פעם לא התעסקתי רק בספורט, לא חששתי. עד 2000 אימנתי ילדים ונוער - עד היום אני מדריך בהתנדבות נערים ממוצא אתיופי במסגרת "עמותת יעלים" - ועסקתי בנדל"ן.
נדל"ן: ארבע שנים לפני הפרישה הכניס אותי משה רייס, שגדל איתי, לתחום הנדל"ן. התחלתי לעבוד איתו בשעות הפנאי במכירת פרויקט בראשון לציון. לא הבנתי שום דבר בתחום, אבל מכרתי אותו אחרי תקופה קצרה.
חנן מור: עבדתי עם חן גינדי והוא הכיר לי את חנן כשהשתחרר משירות כטייס והתחיל את המיזם הראשון שלו בנס ציונה. היה בינינו קליק וסיפרתי שאני נמצא בפרשת דרכים וצריך להחליט אם לבחור בטיס, אימון או נדל"ן. הוא שכנע אותי להצטרף אליו לחודשיים, שהתארכו ל-18 השנים שאנחנו עובדים יחד. עברנו מפרויקט לפרויקט והוא הדביק אותי באנרגיות ובמוטיבציה שלו. אנחנו מאוד שונים ומשלימים אחד את השני.
סיגל: אשתי, למדה בקמרה אובסקורה ועבדה שנים בערוץ 1. עם סגירת רשות השידור עברה לעיצוב תכשיטים. אנחנו גרים במושב בית חנן ויש לנו שלושה בנים.
חריש: ראינו בה הזדמנות עסקית בגלל שהתכנון שלה מתאים לאג'נדה שלנו, שאנשים צריכים לחיות ולעבוד באותו מקום. יש את התשתיות המתאימות, גם אם ייקח זמן עד שזה יקרה.
חו"ל: לפני למעלה מעשור נכנסנו למזרח אירופה והבנו שכדי ליזום שם צריך לחיות שם. יש לנו מלון בפולין, אבל ארץ זבת חלב זה כאן, בישראל.
מכירת דירות באמצעות ביטקוין: ניצול הזדמנות שיווקית.
ביקושים: הנתונים האמפיריים קובעים שהאוכלוסייה תכפיל את עצמה תוך 25 שנים. המשמעות היא פשוטה - צריך לבנות עוד מדינה.
פנאי: טניס, האהבה השנייה שלי אחרי הכדורסל. אני משחק שלוש פעמים בשבוע, משתתף בתחרויות סניורים ואפילו לקחתי אליפות.
תפיסת עתיד: מאחל לעצמי לעבוד כל עוד אני יכול.