השופטת רונית פוזננסקי כץ / צילום: שלומי יוסף
אמש בחדשות השעה שמונה בערב, פורסם בערוץ 10 על חילופי המסרונים בין היועץ המשפטי של מחלקת חקירות ומודיעין ברשות ניירות ערך, עו"ד ערן שחם-שביט, לבין שופטת המעצרים בבית משפט השלום בתל-אביב, רונית פוזננסקי-כץ, מסרונים הכוללים העברת מידע ותיאום בנוגע להארכות מעצר לחשודי "פרשת 4000" (בזק).
על פניו, מדובר בהתנהלות חמורה ביותר, הפוגעת פגיעה אנושה באמון הציבור הרחב בכלל, ובאמון חשודים ונאשמים בפרט, במערכת המשפט והאכיפה בישראל. עסקינן בהפרה בוטה של האמון שניתן לבעלי תפקידים בכירים במערכת אכיפת החוק.
לא חלפה שעה, ובהודעה מטעם שרת המשפטים איילת שקד, ונשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, נמסר כי עניינה של השופטת הועבר לבדיקת נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט (בדימוס) פרופ' אליעזר ריבלין.
לא חלפו דקות ארוכות, וגם היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, ופרקליט המדינה, שי ניצן, יצאו בהודעה דומה מטעמם, שלפיה הבדיקה בנוגע ליועץ המשפטי של מחלקת חקירות ומודיעין ברשות ניירות ערך תועבר לאגף חקירות משמעת בנציבות שירות המדינה.
ראשי המערכות ראו את המעשים המיוחסים לשניים כחמורים ביותר. אבל...
הווה אומר, חשדות חמורים למעשים בעלי גוון פלילי מובהק, הועברו במהירות וללא התייעצות עומק עם גורמי מקצוע לבדיקה בהליך המינהלי לשופטת, ולהליך משמעתי ליועץ המשפטי. מדובר בחשד לביצוע עבירות פליליות לכאורה בגין הפרת אמונים ושיבוש הליכי משפט. סעיף 244 לחוק העונשין קובע כהאי לישנא (בזו הלשון): "העושה דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין, בין בסיכול הזמנתו של עד, בין בהעלמת ראיות ובין בדרך אחרת, דינו - מאסר שלוש שנים".
עבירת הפרת אמונים הקבועה בסעיף 284 לחוק העונשין קובעת - "עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה נגד יחיד, דינו מאסר שלוש שנים". המחוקק לא הגדיר עד היום את משמעותו וגבולותיו של המושג "הפרת אמונים", ואלה התלבנו בפסקי הדין שעסקו בעבירה זו.
קשה לראות כיצד תיאום עמדות בין תובע מטעם המדינה לבין השופטת לגבי ימי מעצרם של חשודים אינו נכנס תחת לשון החוק וכוונת המחוקק. מקרה כה חמור של הטיית שיקול-דעת שיפוטי כמעט לא זכור במערכת המשפט.
משמעות החלטה מהירה זו, לערוך בירור מינהלי וחקירה משמעתית, יכולה לשבש חקירה פלילית מתבקשת בנסיבות העניין.
לא ניתן שלא לתהות לגבי היחס המקל כלפי השניים. ראוי היה כי מקום שבו מדובר במי שהם בשר מבשרם של רשויות האכיפה והמשפט, ההחלטה על אפיק הטיפול במי שסרח, תתקבל בכובד ראש ולאחר בחינה מעמיקה. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר ההחלטה מתקבלת תוך פרק זמן כה קצר מרגע פרסום החשדות וקבלת החלטה מיטיבה לגבי החשודים.
יתר על כן, החקירה מבוססת מסרונים. ברור שדבר ראשון שצריך זה להוציא הסטורית התכתבויות בין השופטת לתובע ולהליך משמעתי אין סמכות להוציא צו לפלט תקשורת. כך לא ניתן להגיע לחקר האמת - לא בבדיקת נציב השופטים בהליך המינהלי ולא בחקירת משמעתית.
ההחלטה למהר ולהעביר את הטיפול בעניינם של השניים לבדיקה באפיקים לבר (חוץ) פליליים, המקילים יותר, פוגעת באמון הציבור בגופים אלו ובאמון באשר ליכולתם לקבל החלטות ענייניות מקום שבו מדובר במי שבא מתוכם ובכלל.
יש מקום לעצור את הליכי הבדיקה ולשקול מסלול מחדש.
■ הכותב הוא לשעבר הממונה על משמעת בשירות המדינה.