כשהתובע הופך לשופט - הוא "שוכח" את הקולגות
שופט אינו אדם. שופט הוא בן-אלים או לפחות בן-דוד שלהם. מרגע שעוטה שופט את גלימתו המקצועית הוא משיל מעליו את כל הדעות הקדומות שלו, ושוכח את כל ההיכרויות האישיות והמקצועיות שלו. בזכות כישורים ייחודיים אלה, הפורצים כלבה רותחת מלוע הר געש, מתוך אישיותו של אדם שעד אתמול היה עורך דין מהשורה, מתאפשר לאותו אדם לעסוק במלאכת השיפוט ללא הכשרה, ללא תקופת צינון, ותוך מחיקת עברו המקצועי כתובע בשירות המדינה.
לפי פסיקתו של בית המשפט העליון, תובע פלילי בשירות המדינה הממונה לשיפוט, רשאי למן יומו הראשון על כס השיפוט לדון בתיקים פליליים שבהם מיוצגת המדינה על-ידי אותה יחידת תביעות שממנה בא השופט יום קודם לכן. כך מתנהל האבסורד הזה כמעשה יום ביומו. ביום ראשון מתמנה תובע פלוני לשופט, והחל מיום שני מופיעים בפניו עמיתיו לשעבר.
מאותו רגע, לשופט גם אין אגו וגם לא תחושת הכרת תודה טבעית. הוא לא נוטה חסד לממונים עליו ביחידת התביעות, אלה שהמליצו עליו למשרת השיפוט; והוא לא מרגיש נטייה טבעית לטובת המדינה על פני הנאשם או החשוד, גם אם עסק שנים רבות במלאכת התביעה. זו אינה קביעה שלי. זו קביעה של בית המשפט העליון.
בדרך-כלל, אדם המגיע לראשונה להיתקלות עם מערכת אכיפת החוק, ושומע שהשופט היה עד לאחרונה תובע בפרקליטות או ביחידת התביעות, שעכשיו מופיעה לפניו, אינו מאמין למשמע אוזניו. וכי - כיצד ניתן לקבל כמובנת מאליה, כטבעית וכראויה את הקביעה שאין השפעה עודפת של שופט אשר דן בטענותיהם של אלה אשר עד לאחרונה ישב עימם לשולחן העבודה במשך שנים רבות? מן הראוי למנוע מצב כזה. כך יקטן הסיכוי לקיום קשר לא תקין בין שופטים לתובעים.
מן הראוי לשנות את ההלכה הנוהגת. מן הראוי לקבוע כי שופט לא ידון בתיקים המנוהלים על-ידי יחידת התביעה שממנה הוא הגיע, ולא באותו מחוז שיפוט. מן הראוי לקבוע לכל הפחות תקופת צינון, שבמהלכה לא יוכל שופט לדון בתיקים המנוהלים על-ידי יחידת התביעות שממנה הגיע הוא בעצמו. תקופת צינון כזו חלה, לדוגמה, על תובע העוזב יחידת תביעות ורוצה לעבוד כסנגור מול אותה יחידה.
אגב, שופטים שעסקו בתחום האזרחי בשוק הפרטי אינם בני-אלים. לגביהם קיים במערכת המשפטי החשד הבריא, שאם אדם היה שותף במשרד עורכי דין הרי שהוא לא יוכל לדון ללא משוא פנים בתיק שבו מופיע עורך דין - קולגה שלו - מאותו המשרד, גם אם כבר אין לשופט אינטרס כלכלי כלשהו במשרד עורכי הדין.
האבסורד גדול עוד יותר אם מוסיפים למשוואה נתון נוסף. לפי ההלכה הנוכחית, אם לא קיימת עילת פסלות, אז אסור לשופט לפסול את עצמו מלדון בתיק. מכיוון ששירות כתובע אינו מהווה עילת פסלות נגד שופט, אז גם אם שופט פלוני סבור שהוא אינו אמור לדון בתיקים של יחידת התביעות שממנה הוא מגיע, הוא אינו רשאי לפסול עצמו מטעם זה.
■ הכותב הוא ראש מחלקת ליטיגציה במשרד עורכי הדין גרוס (GKH).
