פנסיה גמלאים / צילום: שאטרסטוק
זה עבר לכולם בשקט מתחת לרדאר, לא הייתה אפילו ידיעה ביומני החדשות או בשולי המהדורות. בין חקירות נתניהו, המעצרים והגילויים החדשים, לא נמצא מקום לציין את לכתו מהעולם של אדם שעמד במשך רגע במרכז הזירה הציבורית: יעקב בן יזרי, שהלך בשבוע שעבר לעולמו בגיל 91.
בן יזרי היה מספר 2 במפלגת הגמלאים, שהייתה הפתעת מערכת הבחירות של 2006, כשנכנסה לכנסת עם שבעה מנדטים, רבים מהם דווקא ממצביעים צעירים. המפלגה לא שרדה. היא קרסה אל תוך עצמה תוך כדי מריבות ופילוגים, ולא עברה את אחוז החסימה בבחירות של 2009.
אבל זה הפרט הפחות חשוב. הפרט החשוב הוא שמפלגת הגמלאים שמה - בפעם הראשונה ולמרבה הצער גם האחרונה - את נושא האזרחים הוותיקים במרכז סדר היום הלאומי.
במסגרת ההסכם הקואליציוני קיבלה המפלגה לא רק את משרד הבריאות, שבראשו עמד בן יזרי, אלא גם את המשרד לגמלאים, שהיה בתחילת דרכו יחידת סמך במשרד ראש הממשלה וזמן לא רב אחר כך הפך למשרד עצמאי, שבראשו עמד רפי איתן. אחר כך קיבל את המשרד איש הבית היהודי, אורי אורבך. אורבך אהב את התפקיד, את הנושא ואת הגמלאים, אבל הוא מת טרם זמנו ב-2015.
ולמה כל זה חשוב? משום שהעלייה בתוחלת החיים היא המהפיכה המשמעותית ביותר בדורנו, יש לה השלכות על כל תחום בחיים הפרטיים, אבל גם בחיים הציבוריים ובחיי המדינה והכלכלה. האזרחים הוותיקים מהווים היום יותר מ-11% מהאוכלוסיה, קרוב למיליון בני אדם. זה פלח האוכלוסיה שגדל במהירות הגבוהה ביותר. מאז 1900 נוספו יותר שנים למין האנושי מאשר בכל שנות ההיסטוריה ביחד.
וזה גם כוח כלכלי הולך וגדל. לצד מי שאין להם פנסיות וחיים מתחת לקו העוני, יש רבים שהם בעלי נכסים. בצפון אמריקה נחשבים הגמלאים לשכבה העשירה באנושות. רוב הכסף הפנוי נמצא אצל המבוגרים. כלכלת התארכות החיים נחשבת לכלכלה השלישית בגודלה בעולם. לרובם יש דירות, רכב, וחסכונות.
העלייה בתוחלת החיים מצריכה חשיבה מערכתית: איך על המדינה להתמודד עם המהפיכה הדמוגרפית הזאת. אין ספק שצריך להוסיף מיטות אשפוז, שגם כך נמצאות בחוסר, לשנות את הרכב סל הבריאות שיכלול יותר תרופות גריאטריות, להיערך לאוכלוסייה הולכת וגדלה של קשישים סיעודיים, לקדם פתרונות בתחום הדיור, הפנאי, הטכנולוגיה ועוד.
אבל מדינת ישראל לא נערכת. אין שום גוף במדינה שתפקידו הסתכלות רוחב והיערכות לעלייה בתוחלת החיים. מטעמים של אגו, כוחנות קואליציונית וסיבות בלתי ענייניות אחרות, נמצא הטיפול באזרח הוותיק בידיים של הגופים הבאים (רשימה חלקית): ביטוח לאומי, משרד הבריאות, משרד האוצר, משרד הרווחה, הרשויות המקומיות, קופות החולים, הביטוחים המשלימים, הביטוחים הפרטיים, חברות הסיעוד ועוד. ולכל אחד מהגופים האלה יש אנשי ונשות מקצוע שונים ושונות: עובדות סוציאליות, רופאות גריאטריות, רופאי משפחה, בוחני תפקוד, וזוהי באמת רשימה חלקית. ואף אחד מהגופים לא מוכן לוותר על חלקו ועל התקציבים.
בימים אלה מקדם משרד האוצר רפורמה בתחום הסיעוד. אבל הרפורמה הזאת חייבת להיות חלק מתוכנית כוללת, וכדי שתהיה כזו, צריך היה לעשות עבודת מטה מעמיקה ורחבה שתבחן מה יהיו הצרכים של פלח האוכלוסייה הגדל ומה היתרונות הטמונים בעלייה בתוחלת החיים. זה בדיוק היה צריך להיות המנדט של המשרד לאזרחים ותיקים, אילו היה לנו משרד כזה.
■ הכותבת היא עיתונאית עצמאית.