חיים דנון / צילום: גיל ג'יבלי
דיווח קטן בעמודים האחוריים של מדורי הכלכלה חשף לפני כשבועיים שחקן מרכזי וכמעט אלמוני בתחום יבוא הרכב, חיים דנון שמו. הפרסום סיפר בלקוניות כי דנון רכש 25% מ-UMI, יבואנית רכבי ג'נרל מוטורס והבעלים של אוויס ישראל, אך מתברר כי היקף פעילותו ארוך השנים, רחב הרבה יותר. דנון הוא הבעלים של חברת קומסקו המייבאת ציוד מכני הנדסי, בעלים משותף של חברה ליבוא משאיות ועד לפני כשנה החזיק 12% מקרסו מוטורס, יבואנית רנו-ניסן-דאצ'ה, החזקה שאותה מכר ב-320 מיליון שקל.
"איש מאוד סולידי וקנאי לפרטיותו", מתאר אותו גורם המכיר אותו היטב. "ומהבחינה הזו הוא מתאים לבעלים של UMI, משפחת עיני, ולמנכ"ל, דוד עיני, שגם הוא אדם שחרד לפרטיותו".
וגורם בתחום הרכב מוסיף כי "גם כאן, כמו בקרסו בתקופה שהוא נכנס, דנון רואה אפשרות לאפסייד גדול. UMI זו חברה שיש הרבה מה לעשות בה והוא מזהה את זה".
בניגוד לקרסו, שם היה דנון משקיע פיננסי, ל-UMI הוא נכנס כמשקיע אסטרטגי. דוד עיני בעצמו חשף טפח ממה שמחכה לדנון, ושאולי בו הוא רואה את אותו אפסייד שהזכיר הגורם בשוק הרכב. "הכנסת קומסקו כשותף", הצהיר עיני בהודעה לעיתונות שפורסמה סביב העסקה, "הינה מהלך נוסף בסדרת מהלכים אותם ביצענו במטרה לשפר את ביצועי ותוצאות החברה, וכהיערכות לשינויים הצפויים בענף הרכב, בהם הנפקה לראשונה של איגרות חוב של UMI בבורסה, ריכוז פעילות הקבוצה והחברות הבנות בשוק ההון תחת UMI, איחוד מטות החברה ופתיחת מרכז שירות חדש".
דנון ועיני סירבו להתייחס לדברים או להגיב לכתבה.
ממנופים למכוניות
דנון, 72, למד בפנימייה הצבאית בביה"ס הריאלי בחיפה וב-1964 התגייס לשריון ויצא לקורס קצינים. במלחמת יום הכיפורים הוא לחם ברמת הגולן במסגרת חטיבה 679, בפיקודו של אורי אור, חטיבה שהשתתפה בקרבות הקשים של בלימת הסורים ולאחר מכן ההבקעה. תוך כדי הקרבות הוא מונה למג"ד במקומו של קצין שנפצע ועד היום הוא שומר על קשר עם החטיבה ואף משמש כיו"ר עמותת החטיבה.
ב-1970 החל דנון לעבוד בחברת קומסקו. על-פי אתר החברה, היא הוקמה שבע שנים קודם לכן כנציגה של חברה אנגלית בשם בלקווד-הודג' ופעלה מתוך חדר קטן בבניין אל על ההיסטורי בתל-אביב, ברחוב בן יהודה. המותג הראשון שייבאה החברה היה "טרקס" - דחפורים ומנופים הידראוליים, וכעבור שלוש שנים נוספה חברת הציוד הכבד JCB.
התפקיד הראשון של דנון בחברה היה מנהל מכירות, אך בהמשך מילא תפקידים נוספים. 23 שנים לאחר מכן, ב-1993, רכש דנון 100% ממניות החברה, ששמה שונה במהלך התקופה לקומסקו, והפך לבעלים ולמנכ"ל. "בעלי הבית מאוד אהבו אותו", אומר גורם שמכיר אותו, "והם עזרו לו ברכישה".
כיום מייבאת קומסקו 270 דגמים שונים של כלי ציוד מכני הנדסי ומעניקה שירות ליותר מ-5,000 לקוחות בארץ ולעשרות קבלנים ישראלים שפועלים בחו"ל. לדברי גורמים בענף, קומסקו היא החברה הגדולה בתחומה, ובעשור האחרון צמחה משמעותית. "העשור האחרון היה עשור של פיתוח תשתיות והעסק פרח", אומר גורם המכיר את קומסקו. "היה המון ביקוש למוצרים שלהם והם עשו הון עתק".
דנון מכהן כיו"ר החברה ובנו ערן משמש כמנכ"ל. "הם אנשים מאוד צנועים שמתרחקים מתקשורת", אומר גורם המכיר אותם.
קפיצת המדרגה הבאה בעסקיו של דנון נרשמה ב-2011, כשמשפחת קרסו, בעלת השליטה בקרסו מוטורס, שסבלה מסכסוכים פנימיים, החליטה להנפיק את החברה. דנון התעניין ונציגים מטעמו ביקרו בגופי החיתום שהובילו את ההנפקה, ואספו מידע. בסוף התהליך הוא רכש בהנפקה קרוב ל-6% בהשקעה של כמה עשרות מיליוני שקלים. "המחיר היה יחסית נמוך", מספר גורם בענף, "הוא זיהה הזדמנות, ורכש".
במשך השנים שחלפו ביצעה משפחת קרסו רכישות עצמיות, וכך עשה גם דנון שהגיע בסופו של התהליך להחזקה של כ-12% מהמניות שהפכה אותו לבעל המניות הבודד הגדול ביותר בחברה. בשנתיים האחרונות זינקה המניה במקביל לתוצאות כספיות חיוביות שהציגה החברה ודנון ניצל הזדמנות ומכר את מניותיו לגופים מוסדיים בכ-320 מיליון שקל.
ערוץ אחר שבו השקיע דנון היה חברת סמיקום, העוסקת ביבוא ושיווק של רכיבי אלקטרוניקה, מתקני תאורה, ציוד מחשבים ומוצרי חשמל. גם לסמיקום, שהייתה עד 2014 חברה ציבורית, הוא נכנס דרך הבורסה וברכישות הדרגתיות עד שצבר החזקה משמעותית. כיום סמיקום היא חברה פרטית שמוחזקת על-ידי דנון ומשפחת גוב (המייסדים) בחלקים שווים. גורמים אומרים כי לחברה מחזור שנתי של כ-350 מיליון שקל.
מיזם המשאיות שלא התרומם
לאחר מכירת מניות קרסו חתמה קומסקו על הסכם ליבוא משותף של משאיות עם דלק מוטורס, יבואנית מזדה, פורד וב.מ.וו שבשליטת גיל אגמון. החברה המשותפת הייתה תכננה למכור בשלב הראשון משאיות של פורד ובהמשך הודיעה על חתימת מזכר הבנות עם היבואנית מכשירי תנועה, לרכישת זיכיון יבוא משאיות ואוטובוסי MAN. על-פי ההודעה שפורסמה בזמנו, את החברה היה אמור לנהל ערן דנון והיא החלה לפעול מול משרד התחבורה לקבלת ההיתרים הנדרשים. רכישת הזיכיון הייתה אמורה להתבצע לפי שווי של 120 מיליון שקל, וסכום נוסף עבור הקרקע שעליה היה צפוי להיבנות המרכז הלוגיסטי. ואולם לאחרונה הודיעו הצדדים כי העסקה לא תצא לפועל ובענף הרכב העריכו כי לא הגיעו להסכמות לגבי שווי המלאי של מכשירי תנועה. מכירת המשאיות של פורד, אומר גורם בתחום, נמצאת בשלבים מוקדמים מאוד של התארגנות.
דנון לא הסתפק במשאיות והחל להתעניין ב-UMI שסבלה ב-2017 מירידה במכירות כלי הרכב הפרטיים, ושבמהלכה בוצעו בה שינויי בעלות לאחר שמשפחת עיני רכשה 46% מהמניות מידי קרדן תמורת כ-400 מיליון שקל ולפי שווי חברה של כ-860 מיליון שקל.
במסגרת העסקה שנרקמה בין הצדדים רכשה כאמור קומסקו 25% לפי שווי חברה המוערך בכ-860 מיליון שקל - אותו השווי כמו בעסקת קרדן. ובמילים אחרות: אם שווי החברה לא השתנה שילם דנון קצת יותר מ-200 מיליון שקל. "ממה שאני מכיר את חיים", אומר גורם בענף הרכב, "הוא זיהה חברה שנמצאת בפער בין היכולות של המותג ונתח השוק שלו לבין הפוטנציאל האפשרי".
"הוא איש בלי סנטימנטים", מוסיף גורם אחר המנסה להעריך את דרכו העתידית של דנון ב-UMI. "אני מאמין שגם כאן, הוא 'יעשה סיבוב', וכשהשווי של החברה יעלה, הוא ייצא. זה מה שהוא מעדיף: להיכנס במיעוט, להשביח, ולצאת".
ביום הכיפורים לחם דנון ברמת הגולן במסגרת חטיבה 679, חטיבה שהשתתפה בקרבות הקשים של בלימת הסורים ולאחר מכן ההבקעה. תוך כדי הקרבות הוא מונה למג"ד במקומו של קצין שנפצע ועד היום הוא שומר על קשר עם החטיבה