כיצד קובע בית המשפט בסוגיית משמורת הילדים בגירושין/ צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
בשנים האחרונות נוטים בתי המשפט לענייני משפחה לייחס חשיבות רבה לרצונם העצמאי של הילדים, שעניינם נדון בפניהם, במנותק מרצון הוריהם. בחלק מהמקרים בית המשפט אף ממנה לילד עורך דין נפרד משלו, הנקרא "אפוטרופוס לדין", והוא מביא את עמדתו של הילד בפני בית המשפט תוך שימוש בהליכים משפטיים.
כנגד הרצון לתת ביטוי לרצונו של הילד עומדות שתי בעיות עיקריות: האחת - להבחין בין רצונות ומחשבות אותנטיים של הילד, לבין רעיונות שהושתלו במוחו על-ידי אחד מההורים, באמצעות הסתה ושטיפת מוח; והשנייה - שרצונו של הילד לא תמיד תואם את טובתו, מאחר שהוא צעיר מכדי להבין את ההשלכות ארוכות-הטווח של ההחלטות השיפוטיות.
בחודשים האחרונים בית המשפט לענייני משפחה בנצרת התלבט בשאלה היכן יתגורר נער בן 14, אשר אמו היגרה לקנדה עם בן זוגה החדש וילדיהם המשותפים, והותירה אותו מאחור. לפני שנה, טרם עזיבתה, האם חתמה עם אביו של הנער על הסכם שקיבלת תוקף של פסק דין, על-פיו הבן יישאר לגור בבית סבתו בנצרת עילית עד לסיום שנת הלימודים, ולאחר מכן יעבור להתגורר אצל אביו בחיפה.
כאשר הגיע החופש הגדול התברר כי בהשפעת סבתו, הבן מסרב לעבור לבית אביו, והאב עתר לסיועו של בית המשפט. לבן מונתה אפוטרופסית לדין, אשר הזדהתה עם עמדתם של הילד וסבתו, ולכן הגישה בשמו תביעה לקביעת מקום מגוריו הקבוע אצל הסבתא. בית המשפט מאידך לא השתכנע כי טובתו של הילד היא להשאר לגור עם סבתו, ואף התרשם כי מי שמדבר מגרונו של הילד היא למעשה הסבתא, המסיתה אותו כנגד אביו.
הניסיון מלמד כי היכן שכאשר שכנוע מילולי לא עובד, הכיס מדבר. ואכן מאמציו של בית המשפט לגייס את הסבתא לטובת תמיכה במעבר הבן לאביו כשלו, אך ברגע שבית המשפט הוציא צו, על-פיו הסבתא תחויב לשלם 20,000 שקל לאוצר המדינה בגין כל יום שבו לא יעבור הילד לביתו של האב, הילד מיד העתיק את מגוריו לחיפה. יחד עם זאת מעברו הפיזי של הבן לחיפה לא פתר את כל הבעיות, שכן בהשפעת סבתו, הבן המשיך לגלות יחס עוין כלפי אביו, ואף סירב ללכת לבית הספר בחיפה.
בית המשפט מינה מומחה שיתן חוות-דעת בנוגע ליחסי האם, האב, הסבתא והילד, ומסקנתו של המומחה היתה כי הבן ילדותי באישיותו ביחס לגילו, ולכן אינו מסוגל לתת משוב ענייני לגבי טובתו. הבן מדחיק את כעסו כלפי אמו שנטשה אותו, ותחת זאת מנתב את זעמו כלפי אביו, שלא בצדק.
נימוקיו של הבן להתנגדותו למגוריו אצל האב נשענו בעיקר על הגבולות שמציב לו האב בניגוד לסבתו, לרבות הדרישה ללכת לבית הספר, ולהגביל את שעות המחשב ל-4 שעות ביום "בלבד". לגבי הסבתא, אין ספק כי היא אוהבת את הנכד, ורוצה בטובתו, אך היא אינה מבינה כי בהתנהגותה המסיתה, היא למעשה מזיקה לו, כאשר היא מציגה בפניו את אביו באופן שלילי, ופוגעת בסמכותו ההורית.
חוות-הדעת שהוגשו מטעם המומחה ומטעם רשויות הרווחה גרמו לשינוי מהותי בעמדתה של האפוטרופסית לדין, והיא מחקה את התביעה שהגישה בשם הילד, ועברה לתמוך בעמדת בית המשפט והמומחים כי טובת הילד לגור עם אביו.
בית המשפט מצא לנכון להזהיר בהקשר זה, מפני הליכה עיוורת אחר רצונותיו המוצהרים של ילד המצוי בהליך שיפוטי, במילים הבאות: "הרצון של הקטין נראה מבוסס, חזק, משכנע ואותנטי, והוא באמת כזה. אלא שמאחוריו מסתתר כוח מכוון ומשפיע של אדם אחר - בדרך-כלל הורה ובמקרה שלפניי הסבתא - ואותו כוח מכוון לאו דווקא פועל לטובת הילד. מכך צריך להיזהר ולהישמר".
למרבה הצער כשלו כל ניסיונותיו של בית המשפט לאורך ההליך, לשכנע את הסבתא להקל על מעברו של הבן לאביו במקום לפעול נגדו, ולקבל הדרכה הורית שתנחה אותה כיצד להתמודד נכון עם הקונפליקטים בינה לבין האב. לאור זאת החליט בית המשפט כי הילד ישאר לחיות עם אביו, ויבקר את סבתו אחת לשבוע, וגם זאת רק בתנאים שיבטיחו הפסקה של ההסתה שהיא מנהלת כנגד האב. לשם כך חויבה הסבתא להשתתף בהדרכה הורית של 15 מפגשים לפחות, וכדי להגביר את המוטיבציה שלה לציית לצו השיפוטי, אם לא תעשה כן, הסבתא תשלם לאב "קנס" בסך 10,000 שקל אם תפר את הצו.
■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il