קריסת המנוף על רכבה של נטע רוטמן ז"ל / צילום: דוברות מד"א
לפני שבועיים קרס מנוף באתר בנייה בכפר סבא והרג את נטע רוטמן, שנהגה ברכבה כשיצאה ממרכז שרונה בכניסה לעיר. בעלות הקרקע של האתר שבו עבד המנוף הן אלעד ישראל שבבעלות יצחק תשובה, וחברת שהב-רמט שבבעלות אבי שהב, שהזמינו את עבודת הביצוע מהחברה הקבלנית שובל הנדסה.
במשטרה הבהירו כי מפעיל העגורן נעצר לחקירה אחרי התאונה ובית המשפט האריך את מעצרו. "עם תום ימי המעצר שוחרר מפעיל המנוף בתנאים מגבילים", הוסיפו במשטרה, והדגישו כי "בנוסף נחקרו בעלי תפקידים נוספים בפרויקט והחקירה נמשכת". חברת הביצוע שובל הנדסה מסרה כי "שובל הנדסה פועלת ותפעל אך ורק על פי החוק ותעביר את התייחסותה לרשויות הרלוונטיות".
מלבד ההליך הפלילי שאותו מנהלת המדינה, ושצפוי להימשך שנים אחדות עד להכרעה, צפוי להתנהל גם הליך אזרחי בבית משפט לגבי תשלום פיצויים למשפחתה של רוטמן. מקרים שאירעו בעבר מעלים את סימן השאלה הבא: האם האסון שנגרם לרוטמן ייחשב כתאונת דרכים או לא. במקרה שכן, את הפיצויים צפויה לשלם דווקא חברת הביטוח שביטחה את רכבה של רוטמן.
עו"ד קרן פישר גוטרמן, מומחית בדיני נזיקין ממשרד ש. פרידמן ושות’, מסבירה: "אם היה מדובר בעובר אורח שלא נסע ברכב, הסיפור היה שונה. הייתה נבדקת האחריות של כל אחד הקשור לבנייה, היה נבדק החוזה בין היזם לקבלן, כי במקרים רבים צד אחד לוקח על עצמו האחריות במקרה תקלה, וכמובן הייתה נבדקת סוגיית הביטוח. אבל במקרה של פגיעה בעת נסיעה ברכב, נכנס ביטוח הרכב לתמונה".
אחד המקרים הידועים שמזכירה פישר היה התמוטטות גשר שפירים בשנת 1994 על כלי רכב שנסעו מתחתיו, שהביאה למותם של שני בני אדם ולהרשעה של מהנדסים שהיו מעורבים בתכנון ובהקמת הגשר. אלא שבסוגיית הפיצויים למשפחות, "לאחר התדיינות משפטית ארוכה שכללה צדדים רבים, קבע בית המשפט העליון כי ברגע שישנה זיקה תעבורתית לאירוע, מדובר בתאונת דרכים, והיחידות ששילמו פיצויים למשפחות היו חברת הביטוח של הרכב", אומרת פישר.
מנגד, במקרה אחר שאירע בשנת 2006, בדומה לאסון שאירע לרוטמן, נסע ברכבו כלב בוקר ברחוב אילת בתל אביב כאשר לפתע חלק ממנוף שביצע עבודות באתר בנייה סמוך ניתק ממנו, נחת על מכוניתו וגרם לבוקר חבלת ראש קשה. בוקר הגיש תביעה נגד כל הצדדים המעורבים, לרבות חברת המנופים, הקבלן וגם חברת הביטוח של הרכב, שטענה כי לא מדובר בתאונת דרכים.
"קיימת עילת תביעה נגד בעלי המנוף"
פישר מציינת כי "במקרה הזה קיבל בית המשפט את עמדת חברת הביטוח וקבע כי הסיכון בנפילת חלק ממנוף על רכב נוסע הינו בבחינת מקריות מזדמנת בלבד, שאינו מיוחד לנהגי רכב בלבד, ומהווה סיכון לא רק בזירה תחבורתית. התביעה הסתיימה בהליך גישור בין כל הצדדים המעורבים, ולכן אין פסק דין ממנו ניתן ללמוד על חלוקת החבות בין הצדדים".
פישר סבורה כי ההחלטה של בית המשפט שנפילת מנוף על רכב נוסע אינה תאונת דרכים, מהווה הרתעה רצויה ונכונה של הגורמים העוסקים בבנייה, בהיותם אלו שבפועל צריכים לפעול למניעת נזקים וכשלים באתר הבנייה. "בנוסף, יש בה כדי להשית חבות על מי שאכן כשל והתרשל ולא על מבטח רכב", הוסיפה פישר. "כאשר בוחנים את זהות הגורמים להם ניתן לייחס חבות בגין כשל של נפילת מנוף או חלק ממנו מתוך אתר בנייה, הרי שהגורמים הם רבים והנטייה של התובעים, כמו גם הנתבעים, הינה לצרף להליך כל מי שהיתה לו נגיעה כלשהי לאתר או מגע עם המנוף שכשל, ובכלל זה - היזם באתר, הקבלן הראשי, קבלני משנה, בעלי המנוף, מפעילי המנוף, המפקח באתר, בודק המנוף, וכו’.
"כמו כן, לאור התקשרויות חוזיות בין הצדדים המעורבים בתהליכי הבניה, סעיפי אחריות וביטוח, הרי שהתביעה בדרך כלל מתרחבת לצדדים שלישיים, רביעיים וכו’, בטענות שונות בין הצדדים המעורבים לבין עצמם, דבר היוצר תביעות מורכבות, אשר ניהולן אורך זמן רב. אמנם רוב הפגיעות באתרי בנייה נגרמות לעובדים באתר, אולם ישנן גם פגיעות שנגרמות לעוברי אורח שנכנסים לאתר אם מתוך סקרנות, אם בהיותם רוכשי נכס שמגיעים לראות כיצד מתקדמת הבנייה ואם עוברי אורח תמימים כמו רוטמן ובוקר, שלא יכלו לעשות דבר בכדי למנוע את התאונה או לצפותה".
עו"ד ענת גינזבורג, בעלת משרד המתמחה בתביעות נזיקין, סבורה גם היא כי קיים סיכוי גדול שחברת ביטוח הרכב היא שתישא בפיצויים למשפחתה של רוטמן: "במקרה שמנוף קרס על רכב, ניתן להגדיר אירוע זה כתאונת דרכים, כך שניתן להגיש תביעה כנגד חברת הביטוח של הרכב הנפגע, שהיא האחראית על פיצוי הנהג או הנוסעים האחרים ברכב, והתביעה תתנהל על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
"במידה והמנוף קרס על אדם, קיימות עילת תביעה נגד נהג המנוף, הבעלים של המנוף, והחברה ששכרה את המנוף. בדרך כלל יש צורך במנוף באתרי בנייה, ואז התביעה תוגש גם נגד הקבלן, מפקח הבנייה וכו’. בסופו של דבר, מי שבדרך כלל נושא בפיצוי אלו חברות הביטוח המבטחות את אותם הגופים.
"במקרים שהמנוף קרס על אדם שהיה בדרכו לעבודה או במהלך העבודה, קיימת עילה לנפגע או למשפחתו להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי, שמצדו יגיש תביעת שיפוי כנגד האחראים לתאונה, על מנת לשפותו בגין התגמולים אשר משולמים ויושלמו בעתיד לנפגע או למשפחתו".
אך האם תשלום הפיצויים למשפחה בגין אסון כה חמור יביא באמת לשינוי המציאות בענף הבנייה? לדברי עו"ד ערן יעקובוביץ’ שותף במשרד צבי יעקובוביץ ושות’, המתמחה בנזיקין, "בסוף יש שתי סנקציות שאמורות למנוע בעתיד תאונות באתרי בנייה. הראשונה היא המישור הנזיקי ותשלום הפיצויים. הבעיה היא שכאשר יש ביטוח, לאף אחד מהגורמים המעורבים בתאונה, לא באמת אכפת מההתנהלות באתר, כי חברת הביטוח תשלם את הפיצויים, והקבלנים באתר הבנייה לא ישנו את ההתנהגות שלהם".
"דרוש שינוי במישור הרגולטורי והפלילי"
לדברי יעקובוביץ’, "המישור השני שיש בו לעשות שינוי הוא המישור הרגולטורי והפלילי, שעשוי לחולל שינוי בהתנהלות של הקבלנים באתרי הבנייה. במישור הנזיקי חברת הביטוח בסוף תשלם את הכסף אבל במישור הפלילי הפרנסה העתידית של הקבלן יכולה להיפגע והוא יכול גם לרצות עונש מאסר".
נפילות של מנופים באתרי בנייה על עוברי אורח הפכו שכיחים יותר בשנים האחרונות. הנס שלא קרה לנטע רוטמן ז"ל, קרה לעמי קאופמן בדיוק לפני שנה, כאשר בחודש פברואר 2017 קרס מנוף על רכבו ברחוב הנביאים בבת ים כששהה ברכב עם בתו. לדברי רועי וינשטיין, מנכ"ל חברת "ספקטרואור" המפקחת על עגורנים ועגורנאים, הרשויות המקומיות אמורות לאכוף את מה שקורה באתרי בנייה באמצעות משרד האוצר, והדבר לא קורה. "השבוע חתמה עיריית רמת גן על חוזה לשנה עם החברה ואנחנו מבצעים ביקורות באתרי בנייה בעיר. פעם ראשונה שרשות לוקחת על עצמה לפקח על שלום הציבור".
בקרוב הקבלנים ישלמו יותר על ביטוח?
ריבוי תאונות העבודה גורם לשינוי בניהול הסיכונים של חברות הביטוח שמבטחות קבלנים, ולפי גורמים בשוק החברות עומדות לייקר את פרמיות הביטוח. הטרגדיה הגדולה היא מספר ההרוגים והפצועים, וכאשר מדובר בפגיעות גוף המספרים מבהילים. לפי נתוני קו לעובד, ב-2017 נרשמו 230 פצועים קשה ובינוני ו-35 הרוגים. מתחת לרדאר, מספרים גורמים בענף הביטוח כי חברת מנורה, שביטחה את חברת דניה סיבוס, קיבלה החלטה לאחר קריסת החניון ברמת החייל להפסיק לבטח קבלנים בפוליסת קבלנים.
לדברי זוהר צדיק, מנכ"ל סוכנות הביטוח צבר ביטוחים שמבטחת קבלנים ופרויקטים רבים: "חרף היקף הנזקים והפציעות ששוחק משמעותית את סף הרווחיות של חברות הביטוח, הן לא העלו את גובה הפרמיה בפוליסות לעבודות קבלניות בשנים האחרונות. פוליסות אלה מתומחרת בשיעור ממוצע של 2-3 פרומיל משווי הפרויקט. הסיבה לכך היא התחרות העזה בתחום ביטוח הקבלנים. מנגד, אנו רואים כי הליך החיתום לפוליסות עבודות קבלניות השתנה והפך להיות מחמיר הרבה יותר. אם בעבר, חברות היו מסתפקות בבחינת עברו התאונתי של הקבלן הראשי ובמקרים מסוימים גם של קבלני המשנה, הרי שכיום, החברות נוטות לבדוק בציציות כל פרויקט ובמקרים רבים, גם את הזהות של קבלני המשנה ואת העבר הביטוחי שלהם".
לדברי צדיק, היו לא מעט מקרים שבהם הפוליסה הוצאה על שם הקבלן הראשי, אולם בפועל את העבודה ביצעה שורה ארוכה של קבלני משנה, שהסיכוי כי חברת הביטוח היתה מסכימה לבטחם בפוליסה על שמם נמוך מאוד, לבטח בפרמיה ובתנאים שהוצעו לקבלן הראשי.
לדברי יועץ הביטוח גדעון ארמן, עד לפני שנים אחדות גובה ההשתתפות העצמית עמד על 6,000 שקל, והיום בחלק ניכר מהפוליסות הסכום קפץ ל-20 אלף שקל. "חברות הביטוח גם מקפידות הרבה יותר על עמידת קבלנים בחובות זהירות שהחוק מטיל", אומר ארמן. "אם בעבר, היו פוליסות קבלניות שלא כללו סעיפים לפיהם הכיסוי למקרה של פציעה/מוות מותנה בחבישת כובעי מגן, משקפי מגן וכפפות, היום כולן כוללות סעיפים מפורטים".
בשוק מעריכים כי אם המצב ימשיך כך, החברות יעלו את גובה הפרמיה. הליך החיתום למתן כיסוי ביטוחי לעגורן למשל, כולל בין היתר קבלת אישור תקינות של בודק מוסמך שבוחן את מצב הכלי, את רמת התיקון והסיכון שגלום בו, אולם בסופו של דבר, במקרים רבים, כשל תפקודי של המפעיל מוביל לקרות הנזק. העובדה כי החברות מתנות את הכיסוי בהמצאת אישור שמעיד על הסכמת המפעיל - אינה מספקת.