אצטדיון הקונכייה בבאר שבע. לא לחינם ראשי עיר אוהבים, נגד ההיגיון הישר לעתים, להשקיע מיליונים רבים במימון קבוצות ספורט / צילום: איל יצהר
ארבע הקבוצות שסוגרות את טבלת ליגת העל בכדורגל הן "קבוצות עירייה", כלומר קבוצות שמתוקצבות באופן מאסיבי על ידי העיריות שלהן - הפועל רעננה, מ.ס. אשדוד, הפועל אשקלון, הפועל עכו. סביר להניח ששתי היורדות ללאומית יבואו בין הקבוצות האלו. 11 מאמנים הועסקו עד כה, בעונה הנוכחית, בארבע הקבוצות. הכי קל לשלם משכורת למאמן של קבוצה עירונית, הרי של מי הכסף? 55 בתי אב בכל חודש ברעננה/אשדוד/אשקלון/עכו בממוצע "מעבירים" את הארנונה שלהם לשכר החודשי של המאמן המקומי. שלא לדבר על שכר השחקנים ששורף בכל חודש עוד אלפי חשבונות ארנונה בכל אחת מהערים הללו.
אם זה אכן יקרה ושתי "קבוצות עירייה" ינשרו ללאומית, 7 מתוך 10 היורדות האחרונות לליגה הלאומית יהיו קבוצות שראש העיר החליט לשים את כספי התושבים עליהן ולממן אותן. לראשי ערים אין בעיה להוציא כסף גדול כשזה מגיע לקבוצות הכדורגל או הכדורסל הבכירות של העיר - הנתונים מראים שבמהלך עונת משחקים אחת מוציאות הרשויות המקומיות כ-50 מיליון שקל כדי לתקצב ישירות את הקבוצות שמשחקות בליגת העל בכדורגל ובכדורסל. בהערכה זהירה ומינימליסטית, סכום נוסף של עוד 70-80 מיליון שקל מוציאות העיריות והרשויות המקומיות בישראל על קבוצות הכדורגל והכדורסל הייצוגיות בליגות הנמוכות.
בצד השני של המשוואה, לא בטוח שהכול שחור ואולי בכל זאת יש היגיון מסוים: קבוצת כדורגל או כדורסל שווה כסף שנכנס לקופת העירייה וגם הרבה יחסי ציבור לראש העיר ולעיר עצמה. יחסי הציבור הללו במקרים מסוימים מתורגמים לכסף.
להגדיל הכנסות מעסקים
מחקר חדש שיוצג בשבוע הבא בכנס שדרות במכללת ספיר עוסק בשאלת הכדאיות של קיום ספורט מקצועני בערים בישראל. או ליתר דיוק - בשאלת הכדאיות של הקמת מתקני ספורט לקבוצות הכדורגל והכדורסל הבכירות. ממצאי המחקר, שנעשה על ידי ד"ר אביחי שניר מהמכללה האקדמית נתניה ואוניברסיטת בר אילן: בניגוד לטענה הרווחת כי הקמת מתקני ספורט הם בבחינת קנס לעירייה, הרי שלאצטדיונים סגורים וקטנים הממוקמים בסמוך למרכז עירוני יש לעתים דווקא השפעה כלכלית לא מבוטלת.
המחקר של ד"ר שניר נשען על הנחת בסיס שלפיה עיריות, על מנת שיוכלו לאזן את תקציבן, נדרשות להגיע למצב שבו לפחות 55% מההכנסות הן מעסקים, בהשוואה ל-45% מהתושבים. הקמת אצטדיון ספורט, לפי שניר, היא אחת הדרכים הטובות ביותר כדי להגדיל את שיעור ההכנסות מעסקים. "אפשרות אחרת היא להביא לעיר אטרקציה עסקית שמושכת מספר גדול של צרכנים לאזור שלה. דוגמה אחת היא המרכז של איקאה בנתניה שהייתה לו השפעה חיובית על כל אזור התעשייה החדש של העיר. אצטדיון שממוקם בקרבת אזור מסחר יכול גם הוא להוות מוקד שמושך לקוחות. ראשית, בגלל שבימי משחק מספר האנשים בסביבת האצטדיון עולה משמעותית, וחלק גדול מהאנשים הללו מגיעים ממרחק ומעוניינים בשירותי מזון, בידור וקניות", אומר שניר.
מהמחקר עולה כי התרומה הצפויה לעיר מאצטדיון הממוקם במקום מרכזי בשטחה היא כ-200 שקל בשנה לנפש, "וזו תרומה משמעותית, בהתחשב בעובדה שההכנסה הממוצעת השנתית לעירייה מנפש בערים מהסוג שמחזיק קבוצת כדורגל היא כ-3,000 שקל", אומר שניר. במלים אחרות, בעיר כמו נתניה למשל, המונה 210 אלף תושבים, התרומה הנוספת מארנונה ודמי שכירות של עסקים בסביבת אצטדיון הכדורגל העירוני היא כ-42 מיליון שקל בשנה.
כדי שההשפעה תהיה מקסימלית ותכסה לפחות את עלויות התפעול והאחזקה, ואולי גם את עלויות הבנייה בסופו של דבר, האולם או האצטדיון חייבים להיות מתוכננים כך שישתלבו בסביבה המסחרית של העיר. דוגמאות לכך הן אצטדיון הכדורגל של נתניה הסמוך לאזורי המסחר של העיר, היכל טוטו חולון שנמצא באזור מסחרי, ואצטדיון בלומפילד ביפו בתום השיפוץ שלו.
דוגמה מוצלחת לאופן שבו מרכז ספורט שנמצא בתוך המרכז המסחרי יכול להגדיל את ההכנסות של העיר הוא האולם החדש בחולון: לפי נתונים שסיפקה החברה הכלכלית של חולון, הכנסות החברה מהמתחם שבו ממוקם האולם הן כ-10 מיליון שקל לשנה, לפי הפירוט הבא: מתחם קניות לה פארק (הכנסות משכירות) - 5.1 מיליון שקל, היכל הספורט (ספורט, אירועים והסעדה) - 4 מיליון שקל, פארק פרס - 600 אלף שקל.
אבל מה עדיף מבחינה כלכלית - אצטדיון כדורגל או כדורסל? "במקרה הזה", אומר שניר, "אין ספק שאולם כדורסל. באצטדיון כדורגל יש מעט משחקים ופעילות לאורך השנה, אם מביאים בחשבון שקבוצה משחקת בבית כ-20 משחקנים בעונה מקסימום. זאת לעומת אולם כדורסל, שיש בו מלבד משחקים גם אירועי בידור, כנסים ופעיל עשרות ימים במהלך השנה". דוגמה לאולם כזה, שעסוק במיוחד, הוא היכל שלמה (הדרייב אין) בתל-אביב שפועל בתפוסה גבוהה מאוד, ולמעשה מייצר הרבה יותר פעילות עסקית מכל אצטדיון כדורגל באזור.
יח"צ, כוח וכותרות
דבר נוסף ומשמעותי שמספקים מתקני ספורט גדולים וקבוצת ספורט לעיר קשור גם ליחסי ציבור. לא לחינם ראשי עיר אוהבים, נגד ההיגיון הישר לעתים, להשקיע מיליונים רבים במימון קבוצות ספורט. ראש העיר נהנה כמובן מכוח ומהרבה כותרות סביב הקבוצה. המחקר מצא כי העניין התקשורתי הופך את הסביבה שבה פועלת הקבוצה למתוקשרת הרבה יותר מאשר סביבה דומה שאין בה קבוצת ספורט מובילה, ולמעשה "שם על המפה" את העיר ובאופן ישיר גם את ראש העירייה המכהן. "לכן, ככל שעיר מזוהה יותר עם קבוצת ספורט, כך היא תהיה מוכרת יותר, ולכן יהיה קל יותר למשוך אליה עסקים", מסביר ד"ר שניר.
המחקר בדק את החשיבות לעיר מבחינה תקשורתית ומראה את האזכורים של שתי הערים המרכזיות בארץ, ירושלים ותל-אביב, בנושאי ספורט ובנושאים אחרים. הבדיקה בחנה שנה אחת, בין אוקטובר 2014 לספטמבר 2015, ב-14 כלי תקשורת מרכזיים על פני שלוש מדיות (עיתונות מודפסת, אינטרנט, טלוויזיה). הממצאים: גם מבחינת הערים המרכזיות בישראל, שמופיעות בתקשורת במספר רב של הקשרים, הספורט עדיין מהווה חלק מרכזי באזכורים שלהן. בירושלים, האזכורים בנושא ספורט הם כשמינית מכלל האזכורים; בתל-אביב - יותר מחמישית.
בערים קטנות יותר, התוצאה היא משמעותית יותר: בבאר שבע כמעט רבע מהאזכורים בתקשורת באותה שנה שנבחנה היו בנושאי ספורט; בקרית שמונה ובפתח תקוה כמחצית מהאזכורים; ובסכנין כ-75% מהאזכורים של העיר הם בהקשרים של ספורט, כמובן בזכות מועדון הכדורגל בני סכנין. "לכן", אומר ד"ר שניר, "ניתן להבין את החשיבות של קבוצת ספורט אטרקטיבית שמושכת עניין תקשורתי לתדמית של עיר בישראל ואת הרצון של ראשי ערים ורשויות להשקיע בקבוצות ספורט ובבניית מתקנים בשטחם".
