שר החינוך, נפתלי בנט, הודיע הערב (ה') כי פרס ישראל בתחום התקשורת יוענק לעיתונאי רון בן ישי.
בן ישי, 74, החל את דרכו כעיתונאי ב-1966, אז מונה לכתב כלכלי בקול ישראל. בהמשך עבר לתפקד ככתב צבאי וכעורך תוכניות האקטואליה של קול ישראל, ובסוף 1969, זמן קצר לאחר יציאתה לדרך של הטלוויזיה הישראלית, התמנה לכתב הצבאי שלה.
בשנת 1978 מונה בן ישי לשליח העיתון "ידיעות אחרונות" בוושינגטון, ובשנת 1981 חזר לשמש ככתב צבאי של הטלוויזיה הישראלית, תפקיד שאותו מילא גם בזמן מלחמת לבנון הראשונה.
בין השנים 1983 ל-1985 בן ישי כיהן כמפקד גלי צה"ל, ולאחר מכן מונה לפרשן לענייני ביטחון ולכתב למשימות מיוחדות של "ידיעות אחרונות".
בן ישי שימש גם ככתב של השבועון האמריקאי "TIME" וכעורך של תוכניות שונות בטלוויזיה. בשנת 1995 חזר להיות הפרשן לענייני ביטחון של "ידיעות אחרונות". כיום משמש בן ישי כפרשן האתר ynet לענייני צבא וביטחון.
בן ישי הרבה להתלוות לכוחות במהלך מבצעים ומלחמות ואף נפצע מספר פעמים במהלך עבודתו העיתונאית. בפעם הראשונה נפצע ככתב קול ישראל בימי מלחמת ההתשה, בעת שנלווה לפעולת צה"ל נגד בסיסי מחבלים בירדן. בשנת 1970 נפצע שוב כשהתלווה למבצע של צה"ל בגבול סוריה. בשנת 1999 נפצע בשלישית בעת שסיקר את המלחמה בקוסובו. בעקבות אירוע מלחמתי אחר שסיקר כעיתונאי, במהלך מלחמת יום כיפור, הוא זכה לקבל את צל"ש הרמטכ"ל, לאחר שטיפל בפצועים רבים שנפגעו בהפגזה מצרית.
במהלך מלחמת לבנון נחשף בן ישי למידע על הטבח בסברה ושתילה והיה מהעיתונאים הראשונים שדיווחו על כך. בן ישי אף העיד כי דיווח על כך לשר הביטחון דאז, אריאל שרון, וגם שלח מכתב בעניין לראש הממשלה דאז, מנחם בגין.
בסרט "ואלס עם באשיר" תואר בן ישי בהקשר זה כך: "ובתוך כל הגיהינום הזה הגיע לשם רון בן ישי. הולך זקוף בין הכדורים כמו איזה סופרמן, הולך כאילו כלום. כדורים מסתובבים בסלאלום מעל הראש שלו, ולפניו זוחל צלם על ארבע רועד מפחד...".
ועדת הפרס - שבראשה עמד יעקב אחימאיר, ויחד עמו כיהנו בה פרופ' רפי מן, איתן הבר וטלי גורן - ציינה בנימוקיה לזכייה כי הפרס מוענק לבן ישי "על סיקור ביטחוני, צבאי ובינלאומי מעמיק ואמין, תוך גילוי אומץ-לב, במשך עשרות שנים. בדיווחיו שיקף נאמנה את אירועי הקרבות, תוך שימת דגש גם על הצד המוסרי".
