בנק / צילום: איל יצהר
בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה בסוף השבוע את אחת התביעות הייצוגיות הגדולות שהוגשו נגד הבנקים, וקבע שמותר לבנקים ליהנות ממרווחים בהמרות מט"ח. מדובר בתביעה מורכבת למדי שהוגשה נגד 14 נתבעים ובראשם הבנקים וחברות כרטיסי האשראי. התביעה הוגשה לפני 4.5 שנים על סכום אסטרונומי של כ-13 מיליארד שקל.
במסגרת התביעה נטען שהבנקים וחברות כרטיסי האשראי מבצעים הטעיה צרכנית בכל הקשור להמרות מט"ח, וגובים בגינן עמלה סמויה. הבנק גובה מהלקוח עמלת חליפין בעת המרה זו, אלא שמלבד עמלה זו הוא גם נהנה ממקור הכנסה בדמות המרווח בין השוק הבין-בנקאי (שבו רוכש הבנק את המט"ח) לבין המרווח הקיים בשוק הקמעונאי (השער שלפיו הוא מבצע את ההמרה מול הלקוח).
טענת התובעים נדחתה על-ידי בית המשפט. "הבנקים הגדולים הם 'עושי שוק' ואינה מתווכים במט"ח", כתב השופט יהודה פרגו. "ה'מרווחים' הקיימים במסחר במט"ח במחירים החלים בין השוק הבין-בנקאי ובמחירים בין הבנקים ללקוחות אינם מהווים עמלה. אין זהות וגם לא יכולה להיות זהות בין שער החליפין המוצעים על-ידי הבנק ללקוחותיו לבין השערים החלים בעסקאות בשוק הבין-בנקאי".
עוד נקבע בפסק הדין כי הבנק לא חייב לגלות ללקוחותיו את רווחיו או את מרווח הסיכון והרווח שלו, וכי "כל הנתונים והמידע הנחוץ ללקוחות הבנק כדי לקבל החלטה מושכלת עם איזה בנק לבצע עסקאות גלויים וידועים ללקוח בטרם ביצוע עסקת מט"ח".
"לנגר ושראל לא מבינים בנושא"
הדיון בבית המשפט היה למעשה בתביעות של שמונה תובעים שאוחדו להליך אחד ויוצגו על-ידי עו"ד דביר לנגר. התובעים נעזרו בחוות-דעת של ד"ר מיכאל שראל, לשעבר הכלכלן הראשי במשרד האוצר. השופט ביקר את שראל ולנגר וכתב: "יש אי הבנה מוחלטת של עו"ד דביר לנגר וד"ר מיכאל שראל בנושא המסחר הבין-בנקאי ובמרווח בין מחירי הבנק בעסקאותיו בשוק הבין-בנקאי ובמרכיביהם, שאינם יכולים להיות זהים לשערי החליפין המוצעים על-ידי הבנק. אי הבנה הנובעת, בין השאר, בשל אי הכרתם וידיעתם כיצד מתנהל המסחר הבין-בנקאי בחדר העסקאות ובכלל".
עוד נכתב על חוות-הדעת של שראל: "לא ברורות ולא מבוססות הנחות היסוד הנוספות המופיעות בחוות-הדעת, שאינן מוכרות כלל במסחר הבין-בנקאי ושאינן ניתנות כלל לחישוב בעת ביצוע עסקת רכישת מט"ח על-ידי לקוח, ובכלל".
התביעה הייצוגית הזאת העסיקה לא מעט את הבנקים, ונציגים של כל הבנקים כמעט הופיעו כדי לתת עדות. בנוסף נעזרו הבנקים בכמה חוות-דעת. אחת מהן היא של בארי טף, לשעבר יועץ בכיר לנגיד בנק ישראל ומנהל מחלקת מט"ח. עוד נעזרו בבנקים בפרופ' דן גלאי ופרופ' אבנר קלעי.
ביקורת גם על בנק ישראל
השופט פרגו התייחס בפסק הדין למגמת התביעות הייצוגיות שצוברת תאוצה וכתב: "לצערי, בפניי מקרה בולט של בקשות להתיר הגשת תובענות ייצוגיות שהוגשו כלאחר יד וללא כל בסיס עובדתי ומשפטי המצדיק את הדבר. קשה לי להבין, כיצד הוגשו 'בקשות' בהיקף כה גדול - תביעות בסכום של מיליארדים רבים - נגד 14 בנקים, חברות אשראי ומנהליהם ללא בדיקה מעמיקה של העובדות וההוראות המחייבות עם מומחים עתירי ידע וניסיון בהתנהלות המסחר במטבע חוץ".
תחילה, התביעה התייחסה גם לבנק ישראל ולרשות ההגבלים העסקיים (אף שלא היו חלק מהנתבעים). הרגולטורים ידעו על קיומה, והשופט מותח ביקורת על כך שלא הביעו את עמדתם בסוגיה. "אמנם בנק ישראל והממונה על ההגבלים צורפו כמשיבים פורמליים בלבד, אולם גם במעמד זה היה עליהם להשיב אל הטענות המופנות כלפיהם, בוודאי כאשר במהלך הדיון נטען להיעדר פיקוח נאות על ידם", כתב השופט פרגו.
בסופו של דבר קבע השופט שעל התובעים לשלם הוצאות משפט בסכום לא מבוטל של כ-400 אלף שקל. גורמים משפטיים אומרים שמדובר בסכום חריג יחסית בגובהו, אולם הוא נמוך ביחס להוצאות המשפט שספגו בפועל הבנקים בגין התביעה המורכבת הזאת. "החלטתי להסתפק בסכום זה בהתחשב בכך שהמבקשים הם אנשים פרטיים ברובם, חסרי ידע והבנה בהתנהלות במסחר במט"ח", כתב השופט.
בנק הפועלים יוצג בתביעה על-ידי עורכי הדין פיני רובין ועופר פליישר ממשרד גורניצקי. בנק לאומי, מזרחי טפחות ואגוד יוצגו על-ידי עורכי הדין שרון לובצקי ושחר הרון שהיו במשרד נשיץ, ברנדס ושות', והיום הם במשרד עמית פולק מטלון. מי שייצגו את דיסקונט והבינלאומי היו פנינה מור-גלוזמן וברוריה שריר-הראל ממשרד ב. לוינבוק ושות'.