גארי קוהן / צילום: רויטרס, Joshua Roberts
יום עבודתו של נשיא ארה"ב התחיל אתמול ב-7:55 בבוקר, בציוץ. "הנרטיב החדש של פייק ניוז הוא שיש תוהו ובוהו בבית הלבן. כזב! אנשים תמיד יבואו וייצאו, ואני רוצה דו-שיח חזק לפני קבלת החלטה. עדיין יש כמה אנשים שאני רוצה להחליף (תמיד חותר לשלמות). אין שום תוהו ובוהו, רק אנרגיה אדירה!"
זו הייתה תגובתו על ידיעות שהכרזותיו בענייני סחר בחמשת הימים הקודמים עוררו מחלוקת ניכרת בסגל הבית הלבן, והוא לא טרח ליידע חלק מיועציו על כוונותיו.
בצהריים סר אליו ראש ממשלת שוודיה. ב-3:38 אחה"צ התייצבו הנשיא וראש הממשלה לפני המיקרופונים ב"איסט רום" של הבית הלבן, קוראים הודעות מוכנות מן הכתב. טראמפ מקניט את אורחו על תבוסת שוודיה לנבחרת ארה"ב בגמר הקרלינג באולימפיאדת החורף. "זה היה משהו, אה?"
נציגי הפייק ניוז מוזמנים להציג שאלות.
אדוני הנשיא, צייצת היום שהיית רוצה כמה שינויי סגל סביבך. האם זה כולל את התובע הכללי (צירוף אמריקאי רב כוח של שר משפטים, יועץ משפטי לממשלה ושר משטרה), או חברים אחרים בקבינט שלך?
הנשיא: "לא, אני באמת לא מדבר על זה. רק אמרתי שבבית הלבן יש אנרגיה עצומה. יש רוח [צוות] עצומה. אדיר לעבוד שם. הרבה, הרבה אנשים מתחרים על כל ג'וב. אתה יודע משהו, קראתי איפשהו, 'וואוו, אלוהים, אולי אנשים לא רוצים לעבוד בשביל טראמפ?'. אז תאמין לי, כל אחד רוצה לעבוד בבית הלבן. כולם רוצים חתיכה מן הלשכה הסגלגלה; הם רוצים חתיכה מן הווסט ווינג [אגף המשרדים של הבית הלבן]. ולא רק מפני שזה נראה טוב על דף קורות חיים. זה פשוט מקום עבודה אדיר".
טריקת דלת רועמת
ב-5:32 הושלכה פצצה: כלי התקשורת המרכזיים הודיעו כמעט בו זמנית, שיועצו הכלכלי הראשי של הנשיא, גארי קון (Cohn), מתפטר. הסיבה: אי הסכמה נוקבת עם הנשיא על עיצומי סחר.
וכך, היום שהתחיל בגינוי ה"פייק ניוז", ב"אנרגיה עצומה", ב"אנשים מתחרים על כל ג'וב", ב"רוח צוות אדירה", ב"דיאלוג חזק לפני קבלת החלטה", הסתיים בטריקת דלת רועמת של אחד האנשים הבכירים ביותר בסגל הבית הלבן, לשעבר אחד הבנקאים הבולטים ביותר בוול סטריט, איש שנחשב תחילה למועמד העיקרי לכהונת נגיד הבנק המרכזי, האיש הראוי לאשראי מיוחד על רפורמת המס שהקונגרס אימץ בסוף דצמבר והנשיא מיהר לחתום בתרועת ניצחון.
הדלת בבית הלבן התחילה להסתובב על צירה שלושה שבועות לאחר שהנשיא נכנס לכהונתו, לפני שנה ושישה שבועות. הנשיא איבד אז את יועצו לביטחון לאומי, לאחר שנתפס בשקר. מאז, הנשיא איבד את ראש הסגל שלו, את סגנית ראש הסגל, את האסטרטג הראשי שלו, שלושה מנהלי תקשורת, דובר אחד, מזכיר הסגל (לאחר שהתגלה כי שתי גרושותיו האשימו אותו שתקף אותן פיזית); הוא פיטר את מנהל האף.בי.איי, כפה את פרישתו של סגן מנהל האף.בי.איי, ועמד על התפטרותו של שר הבריאות. על זה צריך להוסיף את התקפותיו הפומביות על התובע הכללי שהוא עצמו מינה, על המשנה לתובע הכללי, ועל ראשי קהילת המודיעין. ללא ספק, מקום עבודה אדיר ורוח צוות עצומה.
ישחקו היועצים לפניו
טראמפ מעיד על עצמו פעם אחר פעם עד כמה הוא "אוהב עימותים" בין יועציו. "אני אוהב שיש סביבי שני אנשים עם שתי השקפות מנוגדות... ואז אני מקבל החלטה... אני חושב שזו הדרך הטובה ביותר. אני אוהב הבדלי השקפות".
והוא אמנם קיבל את העימות, כנראה על בסיס יומי, בוודאי בשבוע האחרון. זה היה העימות בין גארי קון לפיטר נאבארו. זה האחרון הוא יועצו הראשי של הנשיא לענייני סחר. הוא בן 68, פרופסור בדימוס למנהל עסקים בקמפוס ארוואיין (Irvine) של אוניברסיטת קליפורניה. הוא אחד הכלכלנים הבולטים המעטים בארה"ב, המדברים בגלוי בשבחה של מדיניות פרוטקציוניסטית.
טביעות אצבעותיו של נאבארו ניכרו בהודעת הנשיא בשבוע שעבר, שהוא יטיל מכסים של עד 25% על יבוא פלדה ואלומיניום. עוד יותר מעצם ההחלטה, רישומו של נאבארו ניכר בהגיונו של הנשיא: לא זו בלבד שמלחמת סחר לא נוראה, אלא היא אפילו טובה, ואפשר לנצח בה "בקלות"; ואתם יודעים מה, אמריקה לא תפסיד בכל מקרה, מפני שיש לה גירעונות סחר עצומים כמעט עם כל שותפיה העיקריים. הם יפסידו.
הנשיא הגדול מאז ומעולם
זה ימים אחדים שמנהיגי מפלגתו של הנשיא בקונגרס מורטים את שערם. הוול סטריט ג'ורנל, שמאמרי המערכת שלו נוטים חסד לנשיא, לגלג על ההיגיון הזה בטון השמור למורה המבייש תלמיד לא מבריק בכיתה. ייסורי הרפובליקאים קיבלו לבסוף פומבי בערב יום ב', כאשר היושב ראש רב הכוח של בית הנבחרים, פול ריאן, קרא לנשיא לחזור בו מן העיצומים הסוחפים. אבל הנשיא אינו מתרשם. אדרבא, הוא עושה מה שעשה מיום נשיאותו הראשון: הוא מתבצר בעמדת הפתיחה שלו (double-down באנגלית אמריקאית).
יושב ראש ועדת הכספים של הסנאט, אורין האץ', הוא מאוהדיו הגדולים ביותר של טראמפ על גבעת הקפיטול. הוא אפילו אמר לטראמפ, שהוא, טראמפ, "הנשיא הגדול ביותר מאז ומעולם". טראמפ חזר על הסיפור הזה בעונג מיוחד. "שאלתי אותו, אפילו יותר גדול מוושינגטוו ומלינקולן? הוא אמר, 'כן'".
ובכן, הסנאטור האץ', בן 81, שיינמך אתמול את טראמפ, והזהיר מפני התוצאות של מלחמת סחר. הוא גם הטיל את אשמת הימים האחרונים על נאבארו.
כולם נצלנים?
נראה שהוא הגזים. הנשיא לא היה זקוק לנאבארו אלא כדי לאושש מה שהוא, טראמפ, חזר והבטיח לעשות עוד ב-2016, במהלך מערכת הבחירות שלו. אתמול הוא אמר, שאת דעתו על קשרי המסחר של ארה"ב הוא התחיל להביע "עוד לפני 25 שנה". בשלושת הימים האחרונים הוא הכריז לפחות פעמיים, כי "ידידינו ואויבינו ניצלו את ארה"ב במשך שנים".
האם זאת אומרת שבעולמו של נשיא ארה"ב אין עוד הבדל בין ידידים לאויבים, וכולם הם נצלנים באותה המידה?
זו שאלה הצריכה להדריך את מנוחתם של אלה החושבים את עצמם לידידי אמריקה. יש לה משמעות מיוחדת בשביל ישראלים בשבוע שבו מכונסת בוושינגטון הוועידה השנתית של אייפאק, השדולה הפרו-ישראלית. זו הפגנת ניצחון וכוח בשביל ידידי ישראל, אבל טעות תהיה להניח שתפיסת הידידים והאויבים של טראמפ בענייני סחר אינה נוגעת לישראל, רק מפני שישראל אינה מייצאת פלדה, אלומיניום ורכב לארה"ב.
היא נוגעת גם נוגעת, מפני שהיא מלמדת את כולנו איך הנשיא חושב ועל יסוד מה הוא מחליט. נאמנויות אינן מעלות או מורידות אצלו.
הכול הוא בחזקת עיסקה, ועיסקה נבחנת תמיד על סמך השורה התחתונה; הכול הוא משחק-סכום-אפס, ולא ייתכן ששני הצדדים ייצאו נשכרים בעת ובעונה אחת. זה מחייב את כולנו לעצור לפחות לצורך הרהור.