איור: גיל ג'יבלי
הציבור הישראל מתבונן בפוליטיקאים ובזירה הפוליטית בהשתאות ומנסה לנחש, על מה הפעם החליטו לריב שם בירושלים. מצד אחד, מרבית השרים והח"כים מודים בפה מלא שראש הממשלה נחוש לסיים את חייה של הממשלה ה-34 בתזמון מוקדם בהרבה מן הקבוע בחוק. מהצד האחר, בנימין נתניהו ממשיך לטעון שהוא דווקא מנסה לקרב את כל הסיעות השותפות הפוליטיות לפתרון שיאפשר להחזיק את הממשלה עד לנובמבר 2019.
מדוע נוצר המשבר הפוליטי דווקא עכשיו?
ימי העברת תקציב המדינה הם כר פורה למהומות פוליטיות. חובתם של כל חברי הכנסת, להתייצב מאוחדים לפי הצד הפוליטי שאליו הם משתייכים - קואליציה או אופוזיציה - ולהצביע באופן מוקפד לפי המשמעת הסיעתית, היא הזדמנות מצוינת לחלק מן השחקנים הפוליטים להעלות דרישות. הפעם, ההחלטה המשותפת של נתניהו ושר האוצר משה כחלון, להקדים למארס 2018 את ההצבעה על תקציב המדינה שנת 2019 הייתה אמורה להיות תרגיל פוליטי ממולח. במקום ויכוחים וסחיטות ברגע האחרון של נובמבר-דצמבר 2018, חשבו נתניהו וכחלון שיסירו מכשול זה מדרכם כבר בסוף כנס החורף של הכנסת וכך יוכלו להפליג בשקט עד לסוף ימיה של הממשלה.
אבל התוצאה הפוכה. מדוע? כי במקום לחיות עם משברים פוליטיים אי שם בסוף השנה, הם הקדימו עבור עצמם את המשברים. הם לא חולים במחלת הדחיינות, אלא להיפך, הם לקו במחלת המקדימנות. יש תופעה פסיכולוגית כזו, והיא אף זכתה להכרה במגזין Psychological Science, כתיאור של אנשים המבצעים משימות מוקדם בהרבה מן הנחוץ כדי להיפטר מן הצורך לבצעם בהמשך והוכרה כתופעה לא רציונלית ולא אפקטיבית, הקרויה Pre-Crastination.
כך הדבר גם לגבי דרישת הסיעות החרדיות להעביר את התיקון לחוק הגיוס כבר עתה, בימי התקציב. החרדים הלכו על הקדמת התהליך. במקום להמתין למועד הממושך שניתן על ידי בג"ץ, כאשר כל מדינת ישראל יודעת שנושא גיוס החרדים ממילא התחיל לפני עשרות שנים ויימשך עוד שנות דור, ליצמן הוביל וגפני נגרר והם החליטו להשליך את כל המערכת הפוליטית לתוך המערבולת כבר עתה. כאמור, הימים הם ימי תקציב וסביב תקופה זו בשנה לכל השחקנים הפוליטים מתאים להעלות דרישות.
על מה בכלל המשבר?
באופן פורמלי, המשבר הוא על ויכוח בתיקון חוק הגיוס, אך כיוון שזה שבוע כל השחקנים הפוליטיים מעלים פתרונות מגוונים כדי להגיע להסכמות על חקיקתו של חוק הגיוס, ועל כל צעד ושעל ראש הממשלה נתניהו זורק לתוך הקלחת דרישה חדשה, הרי שהזירה הפוליטית מפרשת את המהלך לפירוק הקואליציה על בסיס אחר: חקירות ראש הממשלה.
הנה חלק מן הדרישות שהוסיף נתניהו בשבוע האחרון: העברת חוק הלאום ביחד עם חוק הגיוס, התחייבות מוחלטת של הסיעות לא לפרק את הממשלה גם אם יש כתב אישום, הסכמת כחלון לתמוך בחוק הגיוס בשלוש הקריאות כבר עתה, לפני שיודעים איך ייראה החוק, והודעה מוחלטת שהוא אינו מוכן להתכנס לממשלה של 61 ח*כים ללא ישראל ביתנו.
המסקנה אם כך - ושר החינוך נפתלי בנט לוחץ על החדרת הנרטיב הזה לתוך השיח הפוליטי ביממה האחרונה - היא שנתניהו שואף ללכת לבחירות כעת כדי לייצר לעצמו תמיכה ציבורית עממית. הצבעה מסיבית עבור ראש ממשלה מכהן, החשוד בשוחד בשני תיקים ויש סיכומי תיק ראיות של המשטרה להגיש נגדו כתב אישום, תסייע לו אל מול רשויות אכיפת החוק. בינתיים הצטבר גם תיק חקירה שלישי, הנראה גדול גם יחד משני התיקים האחרים, וראש הממשלה נמצא בשלבים מתקדמים של החקירה המשטרתית (חקירות 8, 9 ו-10 בקרוב ממש). התובנה הפוליטית שלו היא שכדאי להגיע אל מועד השימוע הפלילי ואולי אף למועד הגשת כתב אישום כאשר העובדות בתיקים הפליליים יהיו פרושות בפני הציבור - והציבור יבחר בו בגדול. לשיטתו של נתניהו, הצבעה רחבה, המתקיימת כאשר הבוחרים מכירים את החשדות לשחיתות, מעידה על לגיטימציה למעשיו החשודים, גם אם בדיעבד.
מדוע ה-26 ביוני הפך למועד הלוהט לעריכת בחירות ואיך מנסים כחלון ובנט לחמוק מן היעד הזה?
ח"כ איציק שמולי מן המחנה הציוני, הניח היום הצעת חוק להקדים את הבחירות לתאריך 26 ביוני. מערכת בחירות זקוקה לכשלושה חודשים, בשל התארגנות ועדת הבחירות, קיום פריימריז במפלגות והתנעת התהליך של רישום מפלגות ורשימות ולכן לא ניתן לקיים את הבחירות לפני אמצע חודש יוני. מאחר ולא מקובל לערוך בחירות בחודשים יולי אוגוסט, בשל חופשת הקיץ, השבועיים האחרונים של חודש יוני הם המועדים הפנויים היחידים. מנגד, החוק לא מאפשר לקבוע תאריך בחירות ליותר מחמישה חודשים קדימה, וכך לא ניתן בשלב הזה לסגור על בחירות אחרי החגים.
לפני מספר ימים, בעודנו בוושינגטון נשאל נתניהו על ידי "גלובס" האם 26 ביוני הוא המועד לעריכת בחירות לכנסת ה 21, במיוחד לאור הביקור המלכותי של הנסיך ויליאם בישראל בימים 24-25 ביוני, אלמנט חגיגי העשוי לשרת את ראש הממשלה המכהן ונתניהו התחמק ממתן תשובה. הוא עבר לשוחח על נושא אחר.
ההנחה הרווחת כיום היא, שבדיוק כמו בשנת 2015, אז ניצל נתניהו את קשריו עם המפלגה הרפובליקנית ותיאם לעצמו נאום בקונגרס בנושא איראן וזאת על אף התנגדותו של הנשיא אז, ברק אובמה, ועל אף כעסה של ננסי פלוסי, ראשת המיעוט בבית הנבחרים (ההזמנה נשלחה לנתניהו מאחורי גבה) - נתניהו לחץ היטב והנאום נערך, שבועיים בדיוק לפני שהלכו בישראל לבחירות.
כמו אז, גם הפעם, ראש הממשלה משתמש בלוח השנה באופן תועלתני. החל מחגיגות ה-70 למדינה, בהן התקשורת מקפידה לכסות ולדווח על כל אירוע מאירועי החג ויום הזכרון שקודם לו. המשך, בחגיגות פתיחת השגרירות האמריקאית בירושלים, אירוע שהנשיא טראמפ עשוי להגיע אליו, ובפועל לשמש כניצב בחגיגה של נתניהו (14 במאי) ועד לביקורת המלכותי הראשון של נציג הכתר הבריטי, יממה לפני הבחירות.
נתניהו לבטח יתלונן שקשה לו לקיים קמפיין כשהוא עסוק בעניינים רשמיים של המדינה, אך היהפך הוא הנכון, גם הנסיך הבריטי ישמש ניצב מרשים במיוחד בתעמולה.
שר האוצר משה כחלון ושר החינוך נפתלי בנט מצאו את עצמם בשנים האחרונות משני הצדדים של המתרס. הם לא הסכימו על חוק ההסדרה, גם לא על הצעות סיפוח. בנושא חוק מיסוי קק"ל נערכה מלחמת עולם (כמעט) בין חברי הכנסת של הבית היהודי לחברי הכנסת של כולנו - בזירה של ועדת הכספים. והנה אתמול, הבינו שני הפוליטיקאים האלה שראש הממשלה עומד לגרור אותם למערכת בחירות, בלי להעביר תקציב, בלי לעמוד בהתחייבויות כלפיהם תוך שהוא משבץ לעצמו את המועד הנוח שישרת את מטרות הקמפיין שלו. ובכן, כדי להעביר חוק הקדמת בחירות צריכות המפלגות להסכים על מועד וכחלון יחד עם בנט, שיגרו מסרים עקיפים שהם יעמדו על מועד אחר בספטמבר או באוקטובר, תקופה הרבה פחות נוחה.
ובכן, הבעיה של השניים הללו היא שנציגי האופוזיציה, בין אם יש עתיד ובין אם המחנה הציוני ואחרים, לא יעזו לסרב למועד ה 26 ביוני. יותר מכך, ח"כ שמולי מן המחנ"צ אפילו מניח הצעת חוק למועד המדויק הזה. אצלם, צריך להפיל את הממשלה כמה שיותר מוקדם. נתניהו, אם כן, יזכה לשיתוף פעולה מן המחנה האחר בבואו לבחור לעצמו תאריך שמתאים רק לו.
חבר הכנסת אחמד טיבי (המשותפת) כתב הבוקר בטוויטר, שהחודש שיקדים למערכת הבחירות נופל על הרמאדן. אי אפשר לדעת מראש (עדיין) את המועדים המדויקים של החג, אך באופן כללי בחירות ב-26 ביוני, שקולות לבחירות בחג שני של פסח, למשל: חוסר התחשבות מוחלט ב 20 אחוז מאוכלוסיית ישראל.