ועד עובדי הטפלון
בסוף אוקטובר האחרון התייצבו טכנאים של פרטנר בקריית אונו כדי להניח סיב אופטי בצינורות ובתעלות של בזק. במקום לבצע עבודה שגרתית בעוד אתר, הם נקלעו למארב של עובדי בזק, שחיכו להם באפודים זוהרים, קסדות ורוח קרב ומנעו מהם גישה למקום בקללות, איומים ומכות. מפקחי משרד התקשורת ורשות ההגבלים העסקיים שהוזעקו למקום עמדו חסרי אונים מול הבריונות הבוטה ולא הצליחו לעשות דבר, חוץ מ"נו-נו-נו" עם האצבע ואיומים ששיגרו להנהלת בזק שיטפלו בה בחומרה.
אם מישהו חושב שהמאבק של בזק נגד יישום רפורמת השוק הסיטונאי, שנמצאת בלב פרשה 4000, שאמורה לפתוח את שוק הטלפוניה לתחרות, הוא מאבקה של ההנהלה בלבד - טועה בענק. ועד העובדים לא רק היה הזרוע שמונעת את יישום הרפורמה, הוא חלק בלתי נפרד מהתוויית האסטרטגיה למניעת התחרות על התשתיות. אם זו תצא לפועל - היא תחליש את כוחו שלך הוועד. חלק מאותה אסטרטגיה הוא שביתה איטלקית של עובדי בזק, בכל מה שקשור להתקנות עבור פרטנר וסלקום.
כשהעניין הגיע לבית הדין לעבודה, טענו עובדי בזק כי אין שום שביתה, חלילה, אלא הם פשוט עסוקים נורא בתיקון תקלות בתשתית שנגרמו על-ידי הקבלנים החיצוניים, ששכרו המתחרות. העובדים הטילו את האחריות, איך לא, על הנהלת בזק, שנותנת להם את ההוראות. ובכלל, טענו, לא רק 300 התקנות של פרטנר לא בוצעו, אלא של חברות נוספות.
במקום שבית הדין יעמיד את יו"ר הוועד, שלמה כפיר, וחבורת הבריונים שלו במקום, יזהיר או יקנוס אותם ויזכיר להם שמדינת ישראל היא מדינת חוק שמיישמת את החלטות הממשלה - הוא קיבל את טענת הוועד לפי הוא אינו שובת, אלא רק מתקן תקלות.
אבל שיא השיאים היה בסוף השבוע שעבר, כשרשות ההגבלים העסקיים הטילה קנס בגובה 30 מיליון שקל על בזק בגלל "ניצול מעמדה המונופוליסטי לרעה", בעקבות חקירה בת שנה וחצי, שבה הוכח כי החברה עושה ככל שביכולתה כדי לסכל את פתיחת התשתיות הפיזיות שלה למתחרות. המנכ"לית, סטלה הנדלר, נקנסה ב-700 אלף שקל, בכפוף לשימוע. ומי שוב לא נענש ולא שילם מחיר? עובדי הטלפוניה של בזק, שיודעים שהם יכולים לצפצף על כולם.
הסכמי השכר, שהושגו ב-2015, העניקו לעובדים העלאת שכר שנתית ממוצעת של 7% והסכמי פרישה משופרים, והם מסתיימים רק ב-2021 ויחייבו את מי שירכוש את בזק. לכן העובדים משקיעים בביצת הזהב המונופוליסטית שלהם, השליטה המוחלטת בתשתית, שאלטר אולטימטיבי שניתן לכבות כשמתחשק.
אוזלת-היד של מדינת ישראל והאתרוג של ההסתדרות על-ידי בית הדין לעבודה, הם שמנעו מהממונה על ההגבלים העסקיים להטיל על הוועד וראשיו עונש מרתיע כמו שהייתה רוצה. כשדויד גילה, קודמה בתפקיד של מיכל הלפרין, ביקש להכריז על ועד עובדי חברת חשמל כמונופול, הוא נזרק מכל המדרגות אל חיקו הקר של בית הדין לעבודה, שנזף בו. מאז נזהרים שם מאוד מלטפל בוועדי עובדים של מונופולים.
אם רשויות החוק לא מסוגלות להגביל את כוחם של עובדי בזק, שפוגעים בתחרות ובאזרחי מדינת ישראל, חברי הכנסת צריכים לקחת אחריות ולחוקק פעם אחת ולתמיד חוק שיגן על האזרחים מפני ועדים טפלוניים וכוחניים בתחומי הטלפוניה וגם בחשמל ובנמלי הים והאוויר ולהכריז עליהם כמונופולים בעצמם. עם כל הכבוד לעבודה המאורגנת, החוק קודם גם לה.
