נשף מסיכות
הצעת החוק שהונחה על שולחן ועדת השרים לחקיקה מורכבת ועתירת מילים, אך ניתן לפשט אותה: אף אברך שאינו רוצה להתגייס - לא יגוייס!
אל מול הדרישה של המפלגות החרדיות ניצבת פסיקת בג"ץ בהרכב מורחב, אשר פסלה בספטמבר האחרון את התיקונים הקודמים שהעבירה הכנסת בכניעה לדרישת המפלגות החרדיות: "הסדר הגיוס החדש פוגע בשוויון בצורה עמוקה באופן המקים פגיעה בזכות החוקתית לכבוד האדם... כשל עמוק ביכולת הסדר הגיוס החדש לממש את תכליתו המרכזית - צמצום משמעותי של אי-השוויון בחלוקה בנטל השירות הצבאי. הסדר מבטיח אולי 'שקט תעשייתי' בטווח הקרוב, אך אין בו להביא לתקווה לשינוי מהותי במצב... הפגיעה המתמשכת והעמוקה בשוויון, חוסר התוחלת כי הסדר הגיוס החדש יתרום לצמצומה במידה הנדרשת, החזרה על טעויות העבר וכן הלקחים והתובנות שהצטברו במסגרת העיסוק רב השנים בנושא זה, אינם מאפשרים להימנע מביטול ההסדר".
נעשים ניסיונות לגבש נוסחה אשר תרבע את העיגול, ויתנו לה את הסכמתם הן היועץ המשפטי לממשלה, שאמור לשקף את העקרונות שביסוד פסיקת בג"ץ בנושא, הן הפוליטיקאים החרדים ורבניהם והן שר הביטחון, שמציב את צורכי הביטחון כשיקול על. נוסחה גואלת זו טרם גובשה, ולדעתנו - כדרכם של ניסיונות לרבע עיגולים - ספק רב אם היא אפשרית.
אף אנו בחדו"ש שותפים להכרה בחשיבותו של תלמוד תורה, אך הדרך לבטא זאת אינה פטור המוני של עשרות אלפי אברכים. אנחנו מציעים כי תיקבע מכסה נדיבה של עילויים, אשר ייקבעו בבחינות אובייקטיביות ואנונימיות. הם יזכו לדחיית שירות ומענק קיום נדיב. באשר לכל השאר - זכות ראשונה תהיה לצבא לגייס מתוכם את אלה המתאימים לצרכיו, והשאר יחויבו בשירות לאומי/אזרחי.
לדעתנו, אין טעם בניסיון להחיל סנקציות פליליות על סרבני הגיוס מקרב החרדים, מכיוון שאין אפשרות ליישמן הלכה למעשה (ופרשת בית הספר בעמנואל היא רק רמז מוגבל לכך). הסנקציות הדרושות לדעתנו, הן סנקציות כלכליות (שלילת מלגות ותמיכות המשולמות מקופת המדינה והרשויות המקומיות וכן שלילת מענקים מישיבות אשר יעניקו מחסה ואפשרות לימוד למשתמטי גיוס) ואזרחיות (בדומה לסנקציות שניתן להטיל על סרבני גט, דוגמת שלילת רישיון נהיגה, דרכון וכדומה).
אלה סנקציות צודקות ויעילות, שאינן דורשות שיתוף פעולה של משתמטי הגיוס. אם יימשך הסירוב לכבד את עקרון השוויון בנטל הן אף יחסכו סכומי עתק מקופת משלמי המסים במציאות שבה צורכי הציבור גדלים ואין די משאבים לממנם.
דרישות המפלגות החרדיות מנוגדת לא רק לעקרון השוויון, שהוא נשמת אפה של הדמוקרטיה, אלא גם לרצון הרוב הגדול של הציבור היהודי בישראל, לרבות מצביעי מפלגות הקואליציה. סקר שיזמה חדו"ש באמצעות מכון המחקר סמית לפני ימים ספורים מצביע עד כמה עזה התנגדות הציבור, ועד כמה דווקא העקרונות שביסוד פסיקתו של בית המשפט העליון הם המשקפים את רצונו של הציבור! בקרב בעלי הדעה בציבור היהודי הבוגר, 79% התנגדו לדרישת המפלגות החרדיות ורק 21% תמכו בה. בבחינת התפלגות הקולות על פי הצבעה בבחירות האחרונות, הביעו התנגדות 81% ממצביעי הליכוד (מקרב בעלי הדעה), 91% ממצביעי כולנו, 94% - ישראל ביתנו ו-88% - הבית היהודי.
לאחרונה בדק מדד השלום (הפועל במסגרת אוניברסיטת תל אביב והמכון הישראלי לדמוקרטיה) את עמדות הציבור ביחס לטענה המתנשאת של המנהיגות החרדית, בשמה הם מצדיקים את דרישתם לחוקי ההשתמטות, ולפיה "לימוד התורה של הצעירים החרדים מגן על ישראל לא פחות מאשר השירות בצבא של הצעירים הלא חרדים". 70% מן הציבור היהודי הבוגר דוחים טענה זו. רק 4% מן החילונים, ו-8% מן המסורתיים הלא כל כך דתיים מסכימים לה.
כניעה לדרישה לחוקק חוקי אי-הגיוס אינה ראויה, אינה חוקתית, וסותרת את צרכי המדינה ורצון הציבור. הגיע הזמן שנציגינו (מן הקואליציה והאופוזיציה) יאמרו למפלגות החרדיות: עד כאן ולא עוד!
■ הכותב הוא מנכ"ל חדו"ש לחופש דת ושוויון.
