אורי תדמור / צילום: איל יצהר
אני: מוצא את הדברים הטובים שמצליחים להלהיב אותי בעשייה. אוהב להאציל סמכויות ורוצה שהמנהלים שלי יהיה עצמאיים. מת על שיחות סמול טוק, זה הכיף הכי גדול.
משפחה: הוריה של אמא עלו בנפרד מגבול פולין-רוסיה ב-36'. הם הכירו בחיפה והתחתנו. סבא היה אופה. הוא היה יוצא בשלוש לפנות בוקר מהבית לרחוב הרצל והייתי הולך אתו בשמחה גדולה לעבודה. סבא וסבתא מהצד השני הגיעו מטרנסילבניה, משפחה עשירה שהיו בבעלותה תחנות קמח ומפעלים. במלחמה הם מכרו הכול, ברחו לכפרים והסתתרו שם. סבא וסבתא עלו ארצה והגיעו לטבעון. סבא היה פקיד ממשלתי.
הורים: נפגשו מחיפה וכשהייתי בן שש עברנו לרחובות. אבא התחיל בתעשייה האווירית, היה סמנכ"ל באלתא ואח"כ מנכ"ל שה"ל בלוד (ראשי תיבות של "מפעל שירותים הידראוליים"). אמא ניהלה את מחלקת החינוך בעריית רחובות ובבית הספר היו מאוד נחמדים אלי בזכותה.
ילדות: אהבתי מאוד את רחובות. בלילות היינו יוצאים לרחוב עם סנדלים, הלכנו לפרדסים, לבית הקולנוע עם הגג הנפתח, עשינו קומזיצים והרגשנו שהעיר השקטה הזו היא שלנו. בתיכון למדתי פיסיקה, מתימטיקה וצרפתית, בעיקר בגלל שאמא היתה פרנקופילית ומכיוון שהייתי מאוד גרוע, לקחו לי מורה פרטית עד שהפכתי למצטיין. הייתי בחוגים במכון ויצמן ומכור ל"מבוכים ודרקונים".
לימודים: אחרי שירות כקצין מורעל על טנקים בשריון, התחלתי ללמוד הנדסת מכונות בטכניון. זה היה בשיא האינתיפאדה, והייתי במילואים כמ"פ, ובמקביל הייתה לי עבודה כשומר לילה בטאואר. כשהפכתי למנהל פרויקט בחברה, זכרתי את רוב שמות העובדים והייתי מפתיע אותם.
סמדר: אשתי, בעלת עסק לייעוץ ארגוני למפעלים, שעבדה בעבר עם דב לאוטמן ז"ל בדלתא. נפגשנו בטיול עם חברים כשהיינו בני 25 ונשארנו בקשר טלפוני כשאני למדתי בחיפה והיא בירושלים. יום אחד היא הגיעה לבקר בחיפה ברכבת וירדה ממנה בשמלה פרחונית שלא אשכח, טיילנו בטיילת לואי וחודש אחר כך הודענו שאנחנו מתחתנים. אנחנו נשואים כבר 31 שנים, גרים בחיפה ויש לנו שלושה ילדים.
KLA 1: הוקמה במגדל העמק תחת השם "טנקור" לפני 31 שנים. הרעיון היה לעסוק במדידת הקווים מוליכי החשמל על הצ'יפים מסיליקון. משם היא התפתחה והיום אנחנו שולטים על כ-80% מהשוק הזה. בכל מכשיר אלקטרוני מתקדם - במכונית, בסלולר, במטבח - סביר להניח שהצ'יפים יוצרו באחת מהמכונות שלנו בעולם, או שעברו איזון וכיול על ידיהן. במקביל הקמנו קו לייצור מכונות שמתוכננות בארצות-הברית. ל-KLA העולמית יש שלושה מרכזים כאלה ואנחנו אחד מהם.
KLA 2: אחרי שסיימתי את התואר חיפשתי תפקיד בהייטק והגעתי לחברה כמהנדס. הייתי העובד מספר 60 ובפיתוח היו אז מעט מאוד אנשים. יום אחד אמרו לי שצריך לבנות מכונה חדשה שמהנדס האופטיקה תכנן, ואני הרכבתי וכיילתי אותה בלי שום ידע מוקדם בתחום.
3 KLA: קיבלתי הצעה לעבור לפיתוח עסקי ב"סלא סמיקונדוקטור", שם הייתי שנה וחצי ואחר כך עברתי לטאואר לניהול פרוייקטים. זו חברה מדהימה עם אנשים יוצאי דופן, אבל אחרי שנתיים בתפקיד, כש-KLA הציעו לי לחזור אליהם למטה בלוס אלטוס בסיליקון ואלי, הפיתוי היה גדול.
ארה"ב: היינו שם שש וחצי שנים והיה לנו טוב. ניהלתי מחלקת הנדסה של אחת החטיבות ויצא לי להיות שם בשיא המשבר הכלכלי. עשינו סבב פיטורים גדול, מה שהשאיר בי צלקת עמוקה, והצלחנו להחזיק מעמד. היום המצב של החברה טוב מאוד.
ישראל: יום אחד נכנס מנהל חטיבת ההנדסה ושאל אותי אם אני רוצה להיות מנהל ההנדסה בישראל. הסכמתי, אבל חשבתי שזה יקרה עוד שנה. אחרי כמה חודשים סמדר כבר טסה לארץ לקנות בית וחזרנו לחיפה. אחרי שלוש שנים מוניתי למנהל חטיבת המוצרים ולנשיא החברה, האחראי על הייצור בארץ. יש לנו היום 600 עובדים סך הכול וקיבלנו תואר של יצואן מצטיין.
פנאי: חדר כושר עם מאמן והליכה בחוץ עם טיפוס על המדרגות של חיפה.
תפיסת עתיד: לפעמים אני תופס את עצמי ולא מאמין שאני כבר לא הילד בן ה-27 שהגיע ל-KLA. אני מאוד אוהב את הסביבה הניהולית ונהנה ממה שאנחנו עושים.