נעמה עידן / צילום: יונתן בלום
הנה סוגיה שהטרידה בשבוע שעבר את נעמה עידן, הבעלים החדשים של השבועון החרדי "יום ליום": "השבוע תהיה אצלנו במגזין נשים ידיעה על זה שסוף-סוף המשרד לשירותי דת לקח 300 נשים, בלניות, ונתן להן קורס של זיהוי פגיעות מיניות. אצלנו בעיתון לא כותבים 'פגיעות מיניות', קוראים לזה קורס ב'מוגנות', אבל לא אכפת לי מהמונח ומהשמות המכובסים - העיקר שאפשר לכתוב על זה בעיתון, ואנחנו נכתוב על זה".
אז מה הבעיה?
"זה מסוג הנושאים שבאמת נחשבים לרגישים. אנחנו עכשיו לא עם עשר עיניים על הידיעה אלא עם עשרים עיניים, כדי לדאוג שהיא תיכנס בצורה הכי נכונה. אבל אני חושבת שאם אני כגוף תקשורת אתן את הבמה למי שהעז לבוא ולדרוש את זה בתוך המשרד לשירותי דת, אז עשיתי את זה שלי".
את מנסה לקבוע סטנדרטים יותר ליברליים?
"אני חושבת שאנחנו מנסים שהסטנדרטים יהיו יותר מתאימים לימינו, ולא למאה ה-19 באירופה. לגביי, כאמא חרדית, התשובה מאוד ברורה, ואני אסביר לך למה: פעם, כשהייתי מורה, החלטתי ללכת ללמוד משהו אקסטרה, ייעוץ חינוכי, ושם היה צריך להיות קורס של זיהוי פגיעות מיניות בילדים. קמה סערה וביטלו את כל מסלול הייעוץ החינוכי בטענה שמלמדים את הנשים דברים שאסור לדבר עליהם, וזה נורא הרגיז אותי. ברור לי שיש הרבה מאוד פגיעות מיניות, רק שאם לא מדברים עליהן אז לא יודעים לזהות אותן, לא יודעים לספור אותן, והן פשוט 'נעלמות'. לשמחתי הרבה, בשנים האחרונות, בעקבות פעילות של הרבה מאוד נשים חרדיות, שאני חושבת שהן גדולות מהחיים, הנושאים האלה נכנסו לשיח".
עוד נחזור לפתרונות של עידן ולתכנים שכן או לא נכנסים לעיתון, אבל האמת היא שעם כל הכבוד לאתגרים הלא פשוטים הללו, מאז רכשה את העיתון - תוך שהיא משאירה לא מעט פיות פעורים במגזר - היא מתמודדת עם בעיות גדולות בהרבה וכוחות גדולים בהרבה.
"יום ליום" נולד ב-1993 כעיתון יומי של תנועת ש"ס. ב-2003, לאחר שנקלע לקשיים כלכליים, הוא נמכר, לפי פרסומים שונים, לאיש העסקים קובי מימון (כמו עם עסקים גדולים ומשמעותיים בהרבה שברשותו, גם כאן מימון הקפיד לשמור על ערפול, ובפועל מי שהחזיק בעיתון היה אדם בשם בועז אברהמי, איש עסקים ישראלי שחי בהולנד, ונחשב בעבר לבכיר בקבוצתו של מימון ולמקורב אליו).
הטלטלות בתנועת ש"ס והחלפתו של אלי ישי באריה דרעי יצרו סערות גם בכלי התקשורת המזוהים עם התנועה: הרדיו החרדי קול ברמה, למשל, היה מזוהה עם התנועה בימי ישי ולאחר המהפך בהנהגה הפך למוקצה אצל ש"ס וכיום ניטשת מלחמה בינו לבין המפלגה. ככל הנראה, זה גם מה שקרה, לפחות במידה מסוימת, סביב "יום ליום", כשההערכות גורסות כי דרעי הרגיש שאינו יכול לשלוט בעיתון והחליט למעשה לוותר עליו.
זה לא אומר שהעברת העיתון לעידן, ביולי 2017, עברה בצורה חלקה. עידן טוענת שהיו איומים, גם אם ברוב המקרים לא מפורשים, על עובדים שביקשו להמשיך או להתחיל לעבוד אצלה, ושהיו התנכלויות מבית ומבחוץ, ומספרת על שמועות ורכילויות על אמונותיה ועל אורחות חייה.
בינתיים היא צריכה להתמודד גם עם העובדה שזמן קצר לאחר העברת העיתון לידיה הכריז דרעי על הקמת עיתון מתחרה בשם "הדרך", כמו גם עם העובדה שחלק מהעובדים הגישו נגדה תביעות בטענות כספיות שונות תוך שהם חושפים פרטים מביכים (אמיתיים או מדומים) על התנהלות העיתון. ואם זה לא הספיק, אז קבוצה אחרת בעיתון, של עובדי המנהלה, החליטה להתאגד בהסתדרות ובשבועות האחרונים מנסה לשבש את פעילותו (עם ירידת הכתבה לדפוס נרשמה התקדמות במגעים).
אבל לפני הכול מרחפת מעל עידן השאלה הלגיטימית מה בעצם עומד מאחורי המהלך הלא שגרתי שלה, האם יש גורם כלשהו שעומד מאחוריה ומהן היכולות הפיננסיות שהיא מביאה איתה. לא מעט מיריביה, למשל, משוכנעים, שהיא רק גרסה חדשה של דרכו הפתלתלה של מימון להזרים כסף לעיתון, כפי שנטען למשל באחת התביעות שהוגשו נגדה (עד מועד סגירת הגיליון לא הגיעה התייחסות מנציגיו של מימון, אולם בעבר הכחיש קשר לעיתון).
"אני לא מכירה את קובי מימון באופן אישי", אומרת עידן. "הוא בן דוד של אבי, הוא כבר שנים לא בארץ, הוא לא הכיר אותי, הוא כן שמע עליי, אבל לא היה לי קשר איתו והוא לא ידע מי אני".
מאיפה היה לך הון ראשוני לקנות עיתון, איך יהיה לך חוסן כלכלי להזרים לו כסף כשיהיה צורך?
"קודם כל הזרמתי - והרבה. אני מדברת על מאות אלפי שקלים. לגבי ההון הראשוני: יש לי משרד בתחום של שיווק ופרסום שנקרא עידן 2020, אני מלווה וליוויתי הרבה מאוד חברות גדולות בכניסה לשוק החרדי ובצמיחה בשוק החרדי. חוץ מזה, ניהלתי משא-ומתן וקיבלתי תנאים טובים. בגלל האופן שבו נוהל המשא-ומתן, בכל פעם שהוא נעצר וחזר, אז היטבתי את התנאים שלי, וכחלק מכך קיבלתי גם פריסה מאוד נוחה של תשלומים עבור העיתון".
מה מצבו הכלכלי של העיתון היום?
"המצב הוא שאני עובדת נורא-נורא קשה, בטח עכשיו בשביתה. אני עובדת במקום כולם. בגדול יש פה איזשהו גירעון קטן כל חודש, שמבחינת תוכנית העבודה היה אמור כבר להצטמצם ולהיעלם. בגלל שאין עובדים, והם נמצאים בשביתה, אז זה עדיין נשאר, אבל זה בסדר".
אולי כי עומד מאחורייך מישהו ומזרים לך כסף.
"לא".
לא מימון ולא אף אדם אחר מזרימים כסף?
"נכון".
ובאופן יותר כללי את מצפה שבסוף התהליך העיתון יהיה רווחי? יש היום בכלל עתיד למוצר שמתבסס רק על פרינט?
"לגבי הפרינט לנו במגזר יש מזל: קוראים לזה שבת. בשבת אתה יכול או לקחת ספר, או לקחת גמרא, או לקחת עיתון. אז כל עוד לא ימצאו פטנט איך להיכנס לאינטרנט בשבת - ולפני זה גם צריך להכשיר את האינטרנט - אז לא נראה לי שהפרינט ימות אצלנו. ולגבי הרווחיות, העיתון יהיה רווחי. הוא כרגע בתהליך הבראה. גם תוכנית וגם כלכלית".
כמה מנויים יש היום לעיתון?
"אני לא יכולה לחשוף נתונים, אבל אני יכולה להגיד לך שלא ירדנו בכמות ההדפסה, למרות שנושא מנויי הכפייה הופסק (מה זה בדיוק 'מנויי הכפייה'? על כך בהמשך, י' כ')".
כותבים בשמות בדויים
שוק התקשורת החרדי הוא עסק לא פשוט, בלשון המעטה. קשרים גלויים וסמויים עם מפלגות ("לפני שבועיים כתבנו אצלנו בעיתון בהשראת תיק 2000 ו-4000, שאם היו חוקרים את מערכת הקשרים בין המערכת הפוליטית החרדית למערכת התקשורת החרדית היו מגיעים לתיק 40 אלף", מספרת עידן); עיתונאים ועורכים שפועלים באופן קבוע תחת שמות בדויים; אין ספור כלי תקשורת ודרכים להפצת מידע ברמות שונות של אמינות; והכל תוסס, יצרי ומבעבע. במקרה של "יום ליום" ושל עידן העניינים הופכים מסובכים עוד יותר, על רקע הלחצים והאיומים שבצלם, לטענתה, נאלץ העיתון לפעול. קחו למשל שאלה פשוטה במונחים של כלי תקשורת חילוני כמו מיהו או מיהי העורך/ת. בתואר העורך הראשי מחזיק שלמה בנזירי, חבר הכנסת לשעבר מטעם ש"ס (שהורשע ב-2008 בקבלת שוחד). "התפקיד שלו, והגדרתי לו את זה מראש, זה להיות כיפת ברזל עבורנו", אומרת עידן, "כי ביום שבו יצאתי לדרך עם העיתון, ודרעי הכריז שהוא פותח עיתון אחר, הדבר הראשון שהוא רצה זה לומר שכל מי שקשור לש"ס בצורה כזאת או אחרת צריך להתנתק מהעיתון כי הוא כבר לא של ש"ס אלא נגד ש"ס. ולי היה מאוד חשוב להבהיר שאני לא נגד ש"ס".
כשעידן נשאלת מי העורך בפועל היא מגדירה את עצמה כעורכת האחראית ומספרת ששני עורכים שהתכוונה להביא בימים הראשונים לפעילותה בעיתון קיבלו רגליים קרות. מי שערך את העיתון לפני הגעתה של עידן, יצחק קקון, עזב בטונים צורמים, אם כי ממש בימים האחרונים הגיעו הצדדים להסכמות במהלך גישור לגבי רוב הסעיפים בתביעה שהגיש.
דיברת על איומים, מצד מי?
"אני קוראת להם עבריינים. מדובר באיומים ברמה של 'המרפסת שלך תיפול'. זה לא נורמטיבי. מה שעשינו בסופו של דבר זה לבנות אסטרטגיה שבה לא נותנים יותר מדי כוח לבנאדם אחד ביד. בנינו למעשה מערך שבו לכל חלק יש את העורך שלו. אז יש לי את החלק התורני, ששם נשאר אותו עורך שקוראים לו הרב שפיר, שזה דרך אגב לא השם שלו, ויש את העורך של החדשות שקוראים לו יוחאי דנינו, שגם במקרה שלו זה לא השם שלו".
את דנינו, ששמו האמיתי הוא מרדכי הללויה, הכירה עידן כשהוא ראיין אותה, זמן קצר אחרי הרכישה, לאתר האינטרנט "חרדים עשר". אלא ששם הוא ראיין אותה תחת שם בדוי אחר, חיים בוזגלו (שגם בו הוא משתמש לעיתים ב"יום ליום"), ואם אתם חושבים שזה מסובך, חכו עד שתשמעו שהוא בעצם אחיינו של אלי ישי. "הוא אמר לי, לפני שאת מקבלת אותי תדעי לך שאני אחיין של אלי ישי, ומאוד הערכתי את זה", היא מספרת. "מאז שנכנסתי לתחום הזה יצא לי לפגוש הרבה מאוד אנשים ורק מעטים אמרו לי את האמת".
עיתון שהחדשות שלו נערכות על ידי קרוב משפחה של אלי ישי יוכל להציג קו ביקורתי גם כלפי המפלגה שלו?
"בוודאי. כרגע אלי ישי לא נמצא בפרונט של הפעילות אז אין יותר מדי מה לכתוב עליו אבל ביום שהוא ייכנס אז כן".
גם זה לא סך כל הפיתולים בעלילה, כי בתביעה שהוגשה על ידי שני עובדים אחרים בעיתון, שלום פרוינד וסמדר בן טוב, נטען כי לפחות בתקופה הראשונה לפעילותו, מי שחילק בו הוראות הוא אדם שכינה את עצמו יוסי בן אבו, שלמעשה שמו הוא אבי (אברהם) פרסטר. פרסטר, איש חסידות בעלז ממשפחה מיוחסת, שדר מרכזי ברדיו קול חי, הכה את העולם החרדי בתדהמה כשיצא ב-2014 בשאלה עם אשתו ושמונת ילדיו.
גם כאן עידן לא מהססת להסביר: "תאר לך מצב שבו אני מגיעה בלי רקע על עולם העיתונות, ואף על פי שאני יודעת מה אני שואפת לעשות, אין לי כל כך ידע איך ליישם את זה, כשעוד באותו שבוע אני צריכה להוציא עיתון. אבי שמע אותי מתראיינת ברדיו, יצר קשר איתי ועם בעלי, ופשוט נתן לנו עצות לגבי איך העולם הזה עובד, אילו מהמורות אנחנו הולכים לעבור וממה להיזהר. לדוגמה, אחד הדברים שלמדתי ממנו זה שעיתונאים במגזר החרדי מקבלים שלמונים. כלומר, יהיו אנשים שמשלמים להם כסף כדי להכניס תכנים שאני לא הייתי רוצה שייכנסו. הוא הסכים לספר לנו דברים בשעה שכל הברנז'ה המקצועית במגזר חששה, אבל זאת הייתה התקשרות לתקופה קצרה והוא היה יועץ, לא ערך בפועל. העניינים הערכיים לא היו בידיים שלו".
"לא מוכנה שימחקו נשים"
לזכותה של עידן צריך לומר שהיא לא מתנהגת כמו מישהי שיש לה משהו להסתיר. היא ואנשיה יזמו את הריאיון והיא השיבה בישירות ובפתיחות על כל נושא שעלה. בהמשך, כשצצו שאלות נוספות, היא הייתה זמינה מיד להשיב עליהן טלפונית בפירוט ובסבלנות. אם היא בכל זאת משחקת כאן איזשהו משחק כפול, הרי שהיא עושה את זה בכישרון רב.
עידן, 34, היא אמנם דמות לא שגרתית במגזר החרדי אבל היא גם לא תעלומה גמורה עבורו, בוודאי לא עבור הציבור הש"סניקי. אביה, עמוס דאבוש, היה פעיל בולט של ש"ס בכפר סבא, הקים שם את בית הספר הראשון של התנועה וגם ייצג אותה במועצת העיר. גם לבעלה, ינון עידן, קשר משפחתי לש"ס ודודו משה עידן, אף כיהן בעבר הרחוק כמנכ"ל יום ליום, והודח דווקא על רקע קרבתו לדרעי. קרוב אחר של בעלה, יעקב עידן, השתייך בעבר למה שנקרא "התנזים של דרעי", אותה קבוצה שתמכה בו בתקופה שבה שלט ישי במפלגה.
משפחתה אומנם השתקעה בכפר סבא אך עידן נשלחה תוך זמן קצר ללמוד בבני ברק ועוד בסמינר אליטיסטי ששייך לזרם הליטאי. היא התחילה כאמור בהוראה אבל מהר מאוד, היא מספרת, הרגישה ש"חסר לי משהו לנשמה". משם הדרך הייתה קצרה לעולם העסקים, וכשקנתה את העיתון כבד הדהימה רבים.
"אני חושבת שזה הלם טוטלי גם למו"לים חרדים מתחרים, גם לפוליטיקאים חרדים וגם לצוות כאן לקבל אישה מנהלת. הם לא יודעים איך להתייחס לזה. אני אומרת מה לעשות, והם צריכים להתרגל לזה שאישה נותנת להם הוראות".
את קובעת, אבל מצד שני אין אצלך בעיתון תמונות של נשים.
"לצערי לא, כי העין החרדית לא רגילה לראות תמונת של נשים. אבל מצד שני אני גם לא מוכנה שימחקו או יחתכו תמונות של נשים. אם יש אישה בתמונה - נניח, אם ליצמן התיישב ליד שרה נתניהו - אז יש שתי אופציות לעורך: או לא להשתמש בה בכלל או לבקש תמונה אחרת של ליצמן. אם הבחירה היא בין פגיעה ברגשות של נשים או לחילופין פגיעה ברגשות של חרדים - אני לא רוצה לא את זה ולא את זה".
ולכתוב על נשים? אפשר להזכיר את השופטת רונית פוזננסקי כץ בשמה המלא ולציין שמדובר בשופטת?
"בוודאי, נכתוב גם את שמה הפרטי, ואם יש לה שני שמות משפחה כותבים את שניהם ואין שום בעיה עם זה. אין גם שום בעיה לכתוב על נשים אחרות".
את העיתון שהועבר לידיה מתארת עידן ככזה שהיה מבוסס על העתקה והדבקה של קומוניקטים וזלזל בקוראיו. לפחות חלק מהגישה הזאת היא תולה בכך שחלק גדול מהמנויים היו "מנויי כפייה", מאחר שש"ס חייבה את מורי רשת החינוך שלה לעשות מנוי על העיתון, נוהג שהופסק לאחרונה בעקבות התערבות בית המשפט.
"הסגנון שלנו בבית הוא מאוד ליטאי", היא אומרת. "מאוד קשה לזהות סממנים מזרחיים, אני זוכרת שאחת הפעמים שמאוד נעלבתי בהן זה כשאמרו לי פעם 'כפרה', כי כאילו מה את מחברת אליי את הסגנון הזה? אני חושבת שזה ממשיך היום בעיתון. העיתון פונה לציבור הספרדי כשההסתכלות שלנו היא הסתכלות מאוד מכבדת. אז זה נכון - אנחנו אוהבים לקרוא יותר על מתכונים של בשר ופחות של קינואה אבל אנחנו רוצים לראות תוכן אמיתי. הקורא שלי לא מטומטם, הוא יודע להעריך כשיש באמת בדיקה של הכתב במקום קופי פייסט מכל מיני מקומות. לזלזל, להתייחס לציבור ספרדי כאל שקופים - לא כאן".
ומה הקו של העיתון כלפי ש"ס?
"היום העיתון הוא לא פוליטי. לי כחרדית יש את הערכים שלי, אני לא מחפשת איפה להתפרק. מצד שני, אני לא חושבת שצריך לשקר. עשינו סקירה בסוף השנה שכללה התייחסות לשנים עברו והזכרנו שם ש'אריה דרעי יצא מהכלא'. זה קיבל כותרות באחד מאתרי האינטרנט, כיכר השבת, על כך שלראשונה העזו לכתוב ביום ליום שדרעי יצא מהכלא. אז כן, אנחנו ללא יראה וללא משוא פנים. אנחנו לא עיתון ששייך היום למישהו ספציפי".
"לא הולכת לוותר לאף אחד"
בינתיים עידן לא מפסיקה להתמודד עם סערות פוליטיות ואישיות מסוגים שונים. אחרי שח"כ אמיר אוחנה (יו"ר התא הגאה בליכוד) פרסם טור בעיתון, החלו גורמים שונים להפיץ - ככלי ניגוח כלפיה - ברכות פיקטיביות שבהן נכתב "כל הכבוד לנעמה עידן שתומכת בתא הדתיים הגאים".
"ניסו גם לומר שיש לי רומן, אז אמרתי, אני מזמינה אתכם לבוא לחדר ולראות. זה רץ בשיטת פה לאוזן, כך מפיצים כאן הרבה מאוד דברים. כשעברנו לכאן (למערכת החדשה בפתח תקוה) אמרתי אני רוצה את החדר הזה כי הקירות שלו שקופים וזה חדר הכי קשה, וזה דווקא לטובה כי ככה אף אחד לא יכול לספר עליי סיפורים".
איך מקבלים את זה במשפחה?
"בעלי מקבל את ההחלטות יחד איתי והוא החבר הכי טוב שלי. בעקבות כל המהומות גם ההורים שלי נחשפו לכל העניין, ואבא שלי מעורב ברמה כזאת שכל יום מתחיל ונגמר בשיחת טלפון איתי, מתוך הידיעה שיש הרבה מאוד אנשים שמנסים להזיק לי. מנסים בכוח לבטל מנויים, מוציאים מכתבים ו'כאילו-דוחות' שקריים לגמרי, כל מיני שקרים מוחלטים שרצים עלינו ועל העיתון".
ולא יגיע שלב שבו תרימי ידיים ותגידי 'זה יותר מדי בשבילי'?
"אני לא הולכת לוותר לאף אחד, ודרך אגב זה כנראה ההבדל בין מנכ"לית אישה למנכ"ל גבר. מנכ"ל גבר היה נשבר, אני מניחה, עם כל האיומים וכל הדרישות וכל הלכלוכים וכל ההכפשות. אצלי, ברגע שכל כך מנסים לייאש אותי, זה מפיח בי הרבה מאוד כוח, כי אני מבינה שאני בדיוק בכיוון הנכון.
"אני רואה בזה גם אבן דרך מאוד חשובה בישראליות שלנו, של החברה פה בישראל. אני חושבת שנוצרה הקצנה מאוד גדולה בתוך המגזר החרדי, ולכן נראה לי שסט הערכים של היהדות שאני מגיעה איתו הוא סט ערכים מאוד חשוב לשנים הבאות פה בישראל.
"ומעבר לכול, יש כאן אנשים שרוצים לקרוא, יש כאן אנשים רוצים להביע דעה ועד עכשיו אף אחד לא נתן להם אפשרות אמיתית לעשות את זה. ולכן אני בטוחה שזה ישתלם גם כלכלית וגם ערכית וציבורית".