נשים עם כדי מים בהודו / צילום: שאטרסטוק
בספטמבר 2015 התחייבה מדינת ישראל, יחד עם 192 המדינות הנוספות החברות באו"ם, ליטול חלק במאמץ להשגת 17 היעדים החדשים לפיתוח בר-קיימא עד שנת 2030. יעדי האו"ם מקיפים תחומים רבים, כגון מיגור עוני, נגישות לחינוך, שוויון מגדרי, ביטחון תזונתי, תיעוש, שלום, שימור החיים בים וביבשה ועוד.
הצטרפות ישראל ליעדי הפיתוח בר-הקיימא מעלה את הסוגיה הרחבה יותר של מדיניות סיוע החוץ הישראלית. פורמלית, ישראל אימצה את היעד שקבע האו"ם עוד בשנת 1971, שלפיו על מדינות מפותחות להפנות 0.7% מהתוצר המקומי הגולמי (התמ"ג) לסיוע חוץ לאחרים. בפועל, ישראל משקיעה 220 מיליון דולר בשנה לסיוע חוץ, שהם 0.07% מהתמ"ג - עשירית מהשיעור המומלץ, בעוד שהממוצע ב-35 המדינות המפותחות החברות בארגון ה-OECD, עומד לפי הפרסומים האחרונים על 0.32% מהתמ"ג. במילים אחרות, ההשקעה הישראלית בסיוע חוץ, לעומת מדינות מפותחות אחרות, נמוכה בהרבה.
ההנחה בקרב מקבלי ההחלטות שסיוע חוץ הוא מותרות עבור מדינה מאותגרת כמו ישראל, היא שגויה לחלוטין. קשר קרוב עם העולם המתפתח הוא רכיב הכרחי של מדיניות חוץ המתרגמת עוצמה מדינית וטכנולוגית לעוצמה כלכלית. סיוע חוץ משמעותי בתחומים כגון חקלאות, רפואה ותעשייה, יגביר את ההשפעה הישראלית החיובית בעולם המתפתח, ויחזק את שיתופי-הפעולה עימו.
מבחינה כלכלית, יחסי סחר קרובים עם מדינות מתפתחות יכולים לפתוח בפני חברות ישראליות שווקים עצומים, ולהציע קרקע פורייה לחדשנות וליזמות שיופנו ליותר ממיליארד בני-אדם שרבים מהם משוועים לשיפור באיכות החיים.
מבחינה פוליטית, העמקת היחסים עם המדינות המתפתחות, בעקבות הסיוע הישראלי שיקבלו, יכולה לשנות את פני הדיפלומטיה הציבורית הישראלית, לתרום באופן משמעותי לתדמיתנו בעולם, ולחזק את הקשר בין ישראל ליהדות התפוצות. מבחינה ערכית, סיוע הומניטארי ושיתוף בחדשנות הישראלית הם התגלמות הערך היהודי של תיקון עולם.
למרות הפוטנציאל העצום הגלום בקידום של סיוע החוץ, יש להבין שמשאביה של ישראל מוגבלים, והיא אינה יכולה להתחרות בהיקף הסיוע שמעניקות מדינות המערב הגדולות. המענה לכך הוא שימוש אסטרטגי, חכם וממוקד בנכסיה וביתרונותיה של ישראל, כדי להפוך אותה לשחקנית קטנה אך משמעותית בזירות הפיתוח הבינלאומי והסיוע ההומניטארי.
השגת מטרה זו דורשת חשיבה מחודשת בנוגע לסדרי העדיפויות, ולאופן הפעלת סיוע החוץ של ישראל בעולם המתפתח. כצעד ראשון לגיבוש אסטרטגיה עדכנית, עלינו לשוב ולרכז את כל ממשקי סיוע החוץ שפוצלו ממשרד החוץ לגופים שונים תחת מטרייה אחת ממוקדת ומתכללת (אינטגרציה), שתעצים את רמת הקשב והמשאבים המופנים לסיוע חוץ. היסוד המארגן של סיוע החוץ צריך להיות קידום של יעדי הפיתוח בר-הקיימא לשנת 2030. מכיוון שיעדים אלה נוגעים בתחומי חיים רחבים ומגוונים, מימושם דורש הירתמות ושיתוף-פעולה בין-מגזרי שיקיף גורמי ממשלה, גופים עסקיים וארגוני החברה האזרחית.
טוב תעשה הממשלה אם תחליט כבר בתקציב הנוכחי על הגדלת סיוע החוץ של ישראל. אם באמת לא ניתן להגדיל את סיוע החוץ לרמה המומלצת על-ידי האו"ם, של 0.7% מהתמ"ג, יש לשאוף להשוות את סיוע החוץ לממוצע הנהוג במדינות העולם המפותחות, כפי שהוא מתבטא בממוצע ה-OECD.
סיוע למדינות מתפתחות בשיעור נמוך של כשליש אחוז מהתמ"ג הישראלי, יניב למשק הישראלי, תועלות מדיניות, כלכליות וערכיות ברמות גבוהות בהרבה לעומת העבר.
■ הכותב הוא מנכ"ל חברת GoodVision של פאהן-קנה.