ענבל אור / צילום: איל יצהר
שופט בית המשפט העליון, דוד מינץ, דחה את הערעור שהגישה ענבל אור על פסק הדין מאוגוסט 2016, שבו ניתן צו פירוק לחברות שבבעלותה וצו כינוס לנכסיה.
בין היתר טענה אור בערעור, כי לא היה מקום לתת צו פירוק זמני לחברות וצו כינוס לנכסיה, בפרק זמן קצר שלא איפשר לה לאתר משקיע. היא טענה כי לא ניתנה לה הזדמנות ראויה להוכיח את כשירות פירעונן של החברות מבחינה תזרימית, וכי השופט איתן אורנשטיין התעלם מנכסיה האישיים. אור הרחיבה על הרקע שהוביל להידרדרותה הכלכלית שהחלה בחקירת רשות המסים שבעקבותיה הבנק עצר באופן פתאומי את כל מסגרות האשראי של החברות בבעלותה וגרם להצטברות דרישות חוב מגורמים שונים, לבהלה בקרב רוכשי דירות ולניסיונות לנתק קשר עם החברות.
עוד טענה כי בעוד המפרק טען כי לחברות חוב בגובה 200 מיליון שקל, הרי ש-100 מיליון שקל מהסכום נוגע לתביעות תלויות ועומדות שטרם התבררו, וכי בית המשפט טעה שקבע כי אין להסתמך על דוח סומך מטעמה שקבע כי שווי נכסי החברות שבבעלותה עולה על שווי החובות. בנוסף טענה אור כי לא הוכח שעשתה מעשה מרמה בעניין מכירת דירה בפרויקט הושע בתל-אביב פעמיים לרוכש פרטי ומיד אחר כך לשלי נרקיס, וטענה בהקשר זה כי בית המשפט התעלם מטענותיה כי הופעלו עליה לחצים על ידי שלי נרקיס.
מנגד טענו מפרק החברות עו"ד איתן ארז כונס הנכסים ונושיה של אור, כי החלטת בית המשפט המחוזי כי חברותיה של אור מצויות בחדלות פירעון התבססה על ממצאים עובדתיים והייתה מנומקת, ואף דוח סומך קבע כי לחברות קיימת בעיה תזרימית. עוד ציין ארז כי במשרדו התקבלו תביעות חוב כנגד קבוצת ענבל אור בסך כולל של 568 מיליון שקל. עוד נטען כי טענותיה של אור לגבי מצב הפרויקטים שקידמה לא נתמכו באסמכתאות, ואין בהן כל ממש. גם בנק מזרחי טען כי להתנהלות הבנק אין כל קשר לקריסת החברות, ומלבד חובות שגם אור הודתה שקיימים לבנק, גילה בנק מזרחי כי אור ביצעה מהלכים בניגוד להסכמים כמו מכירת נכס מושעבד לצד שלישי.
בית המשפט העליון קבע כי פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי התבסס על ממצאים עובדתיים וחומר ראיות כשקבע כי החברות חדלות פירעון מבחינה תזרימית, כאשר הבעיה התזרימית הייתה בהיקף עצום ולמשך זמן רב. פסק הדין ניתן לאחר בחינה מופרטת של עובדות, לאחר חקירת עדים, צלילה לתוך טיעני הצדדים וגם במסמכים שהציגה אור. בית המשפט העליון קבע כי אין מחלוקת בשאלת חדלות הפירעון של החברות מבחינה תזרימית בהיקפים ניכרים, בין אם לטענת המפרק עומד החוב על 200 מיליון שקל, ובין אם לעמדת סומך מטעמה של אור כי החוב עומד על 110 מיליון שקל. אין גם חולק כי מצבה לא השתפר לטובה עם חלוף הזמן. מעבר לכך מצא בית המשפט המחוזי כי הערכותיה של אור והמומחים מטעמה לגבי מצבה היו אופטימיות. הן לא לקחו בחשבון את סך התחייבויותיה מצד אחד והעניקו משקל לב ועודף לנכסי החברות מצד שני, וזאת על אף שנחלשו הסיכויים כי נכסים אלה יניבו רווחים לחברות. גם טענתה של אור כי משקיע מעוניין לרכוש את החברה התבררה כ"משאלת לב" בלבד, כאשר לא הובאה הצעה ממשית בעניין זה. על כן ישנה עילה מבוססת היטב לפירוק החברות מטעמי חדלות פירעון.
עוד קבע בית המשפט העליון כי התמונה המלאה והעגומה של מצב החברות מצביעה על אי סדרים שהתגלו בהתנהלות הקשורה לכספי הרוכשים, על העדר הפרדה בין כספי הפרויקטים השונים ועל כשלים רבים שהתגלו בדוחות הכספיים של החברות ששיקפו נתונים שאינם עולים עם המציאות . "כל אלה מעוררים תמיהות קשות באשר להתנהלות הכספית והכלכלית של החברות ולהשלכה שיש להתנהלותן על מצבן" קבע השופט דוד מינץ. בית המשפט הדגיש כי לא מדובר בכשלים נקודתיים אלא בהתהלות עקבית של העברת כספים שהופקדו על ידי רוכשים לצורך מימון פרויקט מסוים, לצרכים פרטיים ולהשלמת חסר שנוצר בעקבות כישלונם של פרויקטים אחרים. "קבוצת חברות שעניינה יזמות בתחום הבנייה אינה יכולה לבסס את דרכי פעולתה על התהלות מעין זו" הוסיף מינץ. "בהינתן הכשלים הממשיים הקשים שנתגלו בהתנהלות כספי החברות אין פלא שהחברות נקלעו למצוקה כלכלית. הדברים הביאו להידרדרות בלתי נמנעת. מצב זה מצדיק את פירוק החברות גם בשל עילה זו מן הצדק ומן היושר". בית המשפט העליון אף פסל את טענותיה כי קריסתה נבעה מהתנהלות גורמים אחרים כמו בנק מזרחי למשל.