אילקר בסראן / צילום: איל יצהר
אני: וורקוהוליק שעובד גם בסופי שבוע, שילוב של מחיר הנגישות הטכנולוגית עם אופי העיסוק בתחום שלי.
משפחה: ההורים של אמא מגיעים מקוסובו (סבא) ומאלבניה (סבתא). הם התחתנו בגיל צעיר, רצו חיים טובים יותר, היגרו לטורקיה והתיישבו באיסטנבול. הוא היה סוחר ופעם הפליג לשישה חודשים לארצות הברית כדי להביא פרנסה. מהצד השני, סבא מאיסטנבול וסבתא מבולגריה. הם הכירו באיסטנבול וגרו קרוב לים השחור.
הורים: אבא ואמא נולדו באיסטנבול וגדלו באותה שכונה. כשהתבגרו התחילו לצאת ומאוחר יותר התחתנו. לאבא הייתה חנות גדולה למוצרי חשמל בשותפות עם אחיו, שבה שיווקו מכשירים מתוצרת מקומית. אמא הייתה תופרת שפתחה עם שתי חברות בוטיק. כשנולדתי, פרשה וגידלה אותי.
ילדות: אני בן יחיד. נולדתי בצד האירופי של איסטנבול, שהוא יותר מוטה עסקים. כשמלאו לי 7, בכיתה ב', עברנו לצד השני, שבו יש שכונות מגורים. ביסודי למדתי בבית ספר ציבורי ואז עברתי ללמוד מכניקה בבית ספר טכני דובר גרמנית, בלי שום ידע בשפה. רציתי להיות טייס, אך כיוון שלמדתי באוניברסיטה, יכולתי לשרת רק שישה חודשים בצבא בעבודות פקידות, והעדפתי את זה על לימודים במכללה צבאית - וכך ויתרתי על החלום.
לימודים: למדתי הנדסה מכנית טכנולוגית והנדסה גיאופיסית, שעוסקת בסיסמולוגיה, ובשנה השנייה התחלתי לעבוד בטורקיש איירליינס בעבודה חלקית. כשסיימתי את התואר הייתי צריך להחליט אם לבחור בחיים אקדמיים או להמשיך בחברה.
טורקיש איירליינס 1: התחלתי בעמדת קבלת הקהל בשדה התעופה אטאטורק - צ'ק אין, בורדינג - ואז הפכתי למנהל משמרת ובמשך תשע שנים הייתי בצוות הקרקע. ואז הציעו לי לעבוד לחטיבת ניהול, מכירות ושיווק של טיסות בז'נבה.
טובה: אשתי. נפגשנו דרך חברה באיסטנבול, כשהייתה במחלקת כוח אדם. כשאני ברילוקיישן היא לא יכולה לעבוד בחברה, אבל כשנחזור לטורקיה, היא תחזור לתפקיד שלה. אין לנו עדיין ילדים ואנחנו גרים במרכז הארץ.
טורקיש איירליינס 2: אחרי שנתיים עברנו לשטוטגרט, שם קיבלתי את האחריות על מזרח אירופה, ובתום שלוש שנים הציעו לבוא לישראל.
ישראל: אחת המדינות המובילות של החברה, יחד עם מוסקבה ולונדון. היו לי כמה חברים שגרו פה, אבל לא ידעתי הרבה על המדינה, רק שזו אחת התחנות הכי עסוקות שלנו. לאחרונה אנחנו מוציאים תשע טיסות ביום, מעל מיליון נוסעים בשנה, על-פי נתוני רשות שדות התעופה. שמנו לנו למטרה לעבור את מיליון הנוסעים, והצלחנו - שיא מרשים מבחינתנו, וזו הפעם השלישית שאנחנו מובילים במספר הנוסעים, אבל לא בהיקף כזה.
תל אביב: תחנה בעלת משמעות, שנותנת הרבה לתחנות אחרות שלנו בעולם. כשהיינו מעל שדה התעופה, ראיתי את יפו וקו החוף, מראה מזרח תיכוני שאני מכיר, שינוי מרענן אחרי גרמניה. אחרי שהתארגנתי עם המשפחה, התחלתי לעבוד על ארגון מחדש של הצוות כדי לשרת היטב את צורכי השוק - למשל עיבוי מחלקת המכירות.
יחסים בין המדינות: לא מעורב.
אנטליה: אין לי את הנתונים המדויקים, אבל מספר הישראלים שמבקר באנטליה עולה כל הזמן, בשיעור של 30% יותר בכל שנה.
עצירות ביניים: אנחנו מגדירים את עצמנו כרשת העברות. המטרה העיקרית שלנו היא לא המעבר בין נקודה לנקודה, הקונקשן חשוב לנו הרבה יותר. כשאנחנו פותחים עוד יעדים, אנחנו מרחיבים את הפעילות והיום יש לנו כ-300 יעדים ברחבי העולם.
נמל תעופה חדש: באיסטנבול. ייפתח בסוף אוקטובר 2018. אטאטורק לא מאפשר לנו את הגמישות ואת היכולת לגדול ובשדה החדש נוכל לשרת יותר קהל בצורה טובה יותר.
אבטחה: יש לנו שיתוף פעולה מלא עם אנשי האבטחה הישראלים, הכול מתואם ואני לא יכול לפרט יותר.
מטענים: יש לנו קווי מטענים, ומהקיץ אנחנו משנעים לכאן דגים מאיזמיר, בעיקר דניס.
לואו קוסט: לטורקיש יש את "אנדולו ג'ט", שטסה רק בטיסות פנימיות ולא מתחרה במגרש הבינלאומי.
פנאי: אוהב לטייל בסופי שבוע, ומנצל את השהות בישראל כדי להכיר אותה, רואה סרטים ומבלה עם חברים.
תפיסת עתיד: בדרך כלל אנחנו נמצאים בין שלוש לארבע שנים ביעד. לאן הלאה? באמת שאני לא יודע.