אביגדור ליברמן / צילום: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב
בתשובה לשאלה אם העורף מוכן למלחמה, ענה שר הביטחון ליברמן: "הצד הטוב ביותר הוא בדרום, בעוטף עזה, והלא טוב הוא בצפון". הדברים נאמרו בוועידת "ישראל סיפור הצלחה" של "ידיעות אחרונות" אתמול (א'). מאוד לא אהבתי את התשובה הזאת. ראשית, כי יש בה מידע שלא בטוח ששר הביטחון צריך להגיש לאויב על מגש של פטפטת.
עיתונאי או שר?
שנית, וזה העיקר: אם זה נכון, מדובר בעצם בידיעה עובדתית שמתאימה לעיתונאי חוקר. שר הביטחון, לעומת זאת, הוא הרי אחראי לכך שכל המדינה תהיה מוכנה לכל עימות צבאי בכל עת. אם הצפון לא נמצא במצב של מוכנות, זה מחדל ששר הביטחון לא אמור לדווח עליו אלא לתקן אותו. אבל - אם ליברמן החליט ליידע את הציבור על המחדל, הוא חייב לציבור גם הודעה מה בכוונתו לעשות כדי שהצפון יהיה מוכן כמו הדרום. או לחלופין, הודאה שלא נעשה דבר. ואולי גם שלא ייעשה בכלל, או בעתיד הנראה לעין. משהו. אחרת בשביל מה לספר לתושבי הצפון שהם אינם מוגנים? בשביל מה לגלות זאת לאויב בנדיבות יוצאת דופן כזאת?
מגבלות הדיבורים
בכל הופעה של ליברמן יש לפחות אלמנט אחד שהוא תוספת הוכחה לכך שאין טעם להתייחס לדברים היוצאים מפיו. כולנו כמובן זוכרים איך ליברמן הוציא להורג את הניה - בהבל-פה, כמובן, לא ממש. היה מותר להניח כי משהתמנה לשר הביטחון והתוודע למגבלות הכוח, ליברמן יבין גם את מגבלות הדיבורים. אם אחרי הדיווח העיתונאי שלו על מוכנות הצפון לא תבוא פעולה מתקנת מיידית, הרי כל מה שעלול לקרות הוא על ראשו. אבל בשביל זה יש גם ראש ממשלה. למרות היותו שקוע עם משפחתו בחקירות במשטרה, עדיין נתניהו ראש הממשלה. לאחר ששמע מפי שר הביטחון שהוא מינה על המצב העגום בצפון, היה מקום שהוא יעשה הכול כדי לשנות את המצב הזה. אנחנו ממתינים לראות מה ייעשה כדי להגן כראוי על הצפון.
נשק גרעיני לאיראן?
אחת הבעיות של פוליטיקאים היא שאי-אפשר להאמין כמעט לאף מילה היוצאת מפיהם. דוגמה בולטת לכך היא ההבטחה היוצאת מפיהם של שרי ממשלה נועזים ואמיצים, ובראשם ביבי וליברמן, כי לאיראן לא יהיה נשק גרעיני. אנחנו נדאג לכך, הם אומרים בעוז.
האם אפשר ללמוד מהצהרות כאלה שלאיראן לא תהיה פצצת גרעין? שטויות. דברים כאלה רק מוכיחים עד כמה אין להאמין לדברים של פוליטיקאים בכלל, ובממשלה זו בפרט.