מזווית הראייה של המדיניות הכלכלית, שיעור אבטלה של 3.7% הוא הצלחה, וגם נתון שרוב הממשלות במדינות מתועשות היו מייחלות לעצמן. לא רק זאת, אלא שגם שיעור העובדים המועסקים שלא מרצון במשרות חלקיות - מה שמכונה תת-תעסוקה - נמצא בירידה רציפה מאז אמצע העשור הקודם, וירד מתחת ל-2.5% מהעובדים בשנה האחרונה.
יתר כל כן, הירידה באבטלה, יחד עם העלייה בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה, הביאו בעשור האחרון לירידה מבורכת באי-שוויון הכלכלי, כלומר אי-השוויון שנמדד בין הפרטים בישראל לפני שמביאים בחשבון את המסים והקצבאות.
אך נתוני האבטלה מייצגים רק חלק ממה שמתרחש בשוק העבודה הישראלי. לפי דוח ה-OECD האחרון, ישראל מתמודדת עם שיעור גבוה מאוד של עובדים עניים. כ-14% מהעובדים חיים בעוני, וישראל תופסת את המקום השלישי, לאחר טורקיה וספרד, בקרב מדינות ה-OECD בשיעור העובדים העניים. גם את מדיניות הרווחה של הממשלה, המשלימה את מדיניות התעסוקה, מבקר ה-OECD, וטוען שהרמה הנמוכה של קצבאות והוצאות רווחה דנה את העובדים העניים, חלק גדול מהם חרדים וערבים, למצב של מחסור.
לפי קריטריונים אלה, מצב התעסוקה בישראל רחוק מאד מהרצוי, ומפגר אחרי רוב המדינות המתועשות. אם שיעור האבטלה הנמוך הוא הישג של המדיניות הכלכלית, הרי שתמונת המצב בשוק העבודה הישראלי היא פועל יוצא של הצעדים והמחדלים של ממשלות ישראל.
מי שהספיק לעיין בשני הדוחות האחרונים שנכתבו על המשק הישראלי, זה של ה-OECD וזה של קרן המטבע הבינלאומית יכול להבחין בביקורת והדאגה שעולה מהם מפני ההשלכות שיהיו למעשים והמחדלים האלה. דוח ה-OECD קובע כי במצב העניינים הנוכחי - פריון נמוך, עוני והדרה של אוכלוסיות ומגזרים - מאיים באופן ברור על הצמיחה הכלכלית בישראל.
חלק מהסיבות לבעיות אלה של שוק התעסוקה הישראלי קשורות להתפתחויות של השנים האחרונות, כמו לדוגמה העלייה בשיעור החרדים העובדים והשפעתה על השיעור הכללי של ההשתתפות בעבודה. התפתחות זו לא לוותה במאמץ אפקטיבי ומודע של הממשלה ליצור מערכת של הכשרה והדרכה. למעשה, אין מאמץ מכוון לסגור את פער הפריון, אין מדיניות אפקטיבית של חינוך והכשרה מקצועית, אין מדיניות מכוונת של הכוונת תלמידים וסטודנטים למקצועות נדרשים בשוק, ואנשים רבים עובדים במשרות אשר לא הולמות את הכשרתם.
בעיית העוני קשורה קשר הדוק לפריון העבודה הנמוך בישראל. עלייה של פחות מ-2% לשנה בפריון מעמידה את הישראל במקום לא טוב. למעשה, אפשר להגיד שהמדיניות הממשלתית מעדיפה שיעור עליית פריון נמוך, ובלבד ששיעור האבטלה יהיה נמוך. לא רק זאת, אלא שהעובדים הישראלים עובדים שעות רבות יותר מהרבה מעמיתיהם בחו"ל, אך התוצר שלהם לשעה לא מתקרב למה שמושג במדינות מתועשות.
מי שרוצה להתפאר בנתוני תעסוקה נמוכים, בוודאי יצהיר כי התופעות עליהן הצביעו ה-OECD וקרן המטבע הבינלאומיות הן פחות חשובות מאשר העובדה שישראל מציגה, מזה שנים, תמונת מצב חיוביות בסטטיסטיקות של מובטלים. למרות זאת, כאשר אין רשת ביטחון חברתית, כאשר חינוך מקצועי הפך להיות עניין "שלילי", כאשר אין מדיניות תעסוקה אקטיבית המכוונת לשפר את מצבם של עובדי ישראל, ברכת האבטלה הנמוכה מתורגמת לקללת העוני, הפריון הנמוך, השעות הארוכות, השכר הנמוך, והאיום על הצמיחה בעתיד.