לשכת התעסוקה / צילום: איל יצהר
"שוק העבודה נמצא בתעסוקה מלאה" הוא משפט החוזר ומופיע בכל הסקירות האחרונות של גופים כלכליים כמו בנק ישראל או משרד האוצר. הוא גם יופיע מן הסתם בדוח בנק ישראל ל-2017 שיפורסם היום (ד') ושיעסוק כמובן גם בשוק העבודה.
החדשות, ומדובר בחדשות רעות לטווח הארוך, הן שמגמת העלייה בהשתתפות בכוח העבודה במשק נעצרה, גם בגלל סיבות דמוגרפיות וגם בגלל שנבלם תהליך השתלבותם של גברים חרדים בשוק.
שילוב הגברים במגזר החרדי והנשים במגזר הערבי בשוק התעסוקה הוא האתגר ב"הא" הידיעה של כלכלת ישראל בטווח הבינוני והארוך. העצירה המדאיגה בעלייה בהשתתפות בכוח העבודה באה דווקא לאחר ששיעור האבטלה בישראל רשם בתחילת השנה שיא שלילי חדש של 3.7% ולאחר שכלכלנים רבים הגדירו את מצב התעסוקה בישראל כטוב ביותר מזה שנים רבות, אולי אי-פעם. אז האם הנס הזה - עלייה בהשתתפות בכוח העבודה וירידה בשיעור האבטלה - עומד להיגמר?
כשמנתחים את שוק התעסוקה הישראלי צריך לקחת בחשבון משהו נוסף. התחושה המרגיעה שמביא איתו המונח "תעסוקה מלאה" היא מטעה. אם אתם מבינים ממנו שכל האנשים הבוגרים בישראל "מסודרים" עם תעסוקה כלשהי - אז זה ממש לא המצב. למעשה כמעט 40% מהאוכלוסייה הנמדדת אינם מועסקים כלל.
אז איך בכל זאת מגדיר בנק ישראל את המצב בשוק העבודה כ"תעסוקה מלאה"? כדי להבין זאת צריך לצלול למבוך ההגדרות של מונחים כמו "תעסוקה", "עבודה" ואבטלה" כפי שנעשה מיד. אבל, השורה תחתונה היא ששיעור המובטלים במשק הוא נתון שלא באמת מספר לנו כמה מתושבי ישראל עובדים באמת ולא כמה עובדים במה שאפשר לכנות עבודה של ממש. השאלות והתשובות הבאות יסייעו לכם להבין זאת טוב יותר.
מיהו בלתי מועסק?
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), שמודדת באמצעות סקר את שיעור הבלתי מועסקים (מובטלים), קבעה כי רק מי שעונה על כל התנאים האלה במצטבר יוגדר כמובטל: 1. לא עבד בשבוע הקודם למדידה (מספיק שעבד אפילו יום אחד כדי ייחשב ל"לא מובטל"). 2. חיפש עבודה באופן פעיל בלשכת התעסוקה או בכל דרך אחרת ברציפות מאז המדידה הקודמת (כלומר במשך ארבעה שבועות). 3. היה יכול להתחיל לעבוד מיד אילו הוצעה לו עבודה. הזמינות לעבודה אינה מושפעת ממחלה או שירות מילואים - כך שגם במקרים אלה יסווג המרואיין כמובטל.
משמעות הדרישות האלה היא שכל מי שלא עבד ולא חיפש עבודה לא ייחשב כחלק מכוח העבודה ומשום כך גם לא ייספר כמובטל. בקטגוריה הזו אפשר למצוא אנשים שהתייאשו מחיפוש עבודה ממגוון סיבות: לא מצאו עבודה המתאימה להם במקצוע או באזור המגורים שלהם; שכר נמוך מדי; שעות העבודה ארוכות מדי או שהעבודה פשוט לא הייתה מעניינת. מתייאשים מחיפוש עבודה אחרים הפסיקו לחפש בשל חוסר ניסיון, חוסר הכשרה מתאימה, קשיי שפה או גיל לא מתאים, או כי הם לומדים ומעדיפים להקדיש את זמנם ללימודים.
מיהו מועסק?
כוח העבודה מורכב משתי קבוצות: מועסקים ובלתי מועסקים, לכל אחת הגדרה פחות או יותר מדוייקת. בשאלון התעסוקה של הלמ"ס נשאל "האם עבדת בשבוע שעבר לפחות שעה אחת והובטחה לך תמורה כלשהי עבור עבודתך?" כל מי שיענה בחיוב על שאלה זו יסווג כמועסק. אפילו מי שלא עבד כל החודש אבל בשבוע הקובע ביצע עבודה בת שעה בתמורה - ייחשב למועסק.
המועסקים מתחלקים לשתי קבוצות: מי שעבד בשבוע הקובע בהיקף של 35 שעות ומעלה ייחשב "מועסק במשרה מלאה" ומי שעבד פחות מ-35 שעות (אך יותר משעה) ייחשב "מועסק במשרה חלקית".
למה שעה בשבוע מספיקה להיחשב מועסק?
התשובה הרשמית היא שמדובר בהגדרה בינלאומית מקובלת שנקבעה על ידי ארגון העבודה הבינלאומי ומשום כך גם הלמ"ס הישראלי מחוייב לה. אלא שבכנסי הסטטיסטיקאים האחרונים הייתה התלבטות רבה האם להמשיך בשיטה הבעייתית הזו. בינתיים הוחלט שכן.
מה ההבדל בין לא-עובד למובטל?
לא כל מי שאינו עובד הוא מובטל - זה הכלל הבסיסי והחשוב ביותר להבנה. אילו מובטל היה שווה ללא-עובד, שיעור האבטלה היה עומד על כמעט 40%. התנאי הבסיסי והראשוני לסיווג אדם כ"מובטל" הוא שיהיה חלק מכוח העבודה במשק.
נכון לתחילת 2018, אחוז בני ה-15 ומעלה בכוח העבודה עומד על 64.1% (כ-60% מהנשים ו-68.6% מהגברים). במלים אחרות, למעלה משליש מתושבי ישראל בגיל 15 ומעלה אינם בכוח העבודה וגם אינם נחשבים למובטלים.
אגב, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בישראל נמצא כיום קרוב לשיא של כל הזמנים, אלא שכפי שעולה מהתרשים המצורף, מגמת העלייה בהשתתפות בכוח העבודה נעצרה ב-2014.
מי סופר את המובטלים?
לצד הלמ"ס הבודקת את "שיעור הבלתי-מועסקים במשק" פועלים עוד שני גופים ממשלתיים שמספקים תמונת מצב על מימדי האבטלה, אך גם כאן תמונת המצב רחוקה מלהיות מושלמת.
שירות התעסוקה אוסף נתונים על מספר דורשי העבודה המתייצבים מדי שבוע בלשכות השירות על מנת לחפש עבודה (ההתייצבות היא תנאי לקבלת דמי אבטלה מהביטוח הלאומי). הבעיה בנתוני שירות התעסוקה היא שהם חלקיים: מובטלים רבים אינם טורחים להגיע ללשכות התעסוקה משיקולים שונים ומעדיפים לחפש עבודה בדרכים אחרות. בנוסף, גם אנשים שהחזיקו בשתי משרות והפסיקו את עבודתם באחת מהן זכאים להתיצב בלשכת התעסוקה, למרות שהם ממשיכים לעבוד במשרה השנייה.
הגורם השני שאוסף נתונים הוא הביטוח הלאומי, אליו מוגשות התביעות לדמי אבטלה. הביטוח הלאומי יודע לומר כמה תביעות חדשות הוגשו בכל חודש, אך גם כאן התמונה היא חלקית משום שמובטלים רבים אינם מממשים את זכותם לתבוע דמי אבטלה.
כיצד מודדת הלמ"ס את שיעור הבלתי-מועסקים?
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עורכת סקר כוח-אדם שוטף בקרב עשרות אלפי תושבים בישראל. ב-2017 למשל, רואיינו באמצעות הסקר 20.5 אלף איש בממוצע בכל חודש, בגילאי 15 ומעלה.
הסקר המכונה בקיצור סכ"א, מתייחס לשבוע אחד ספציפי - השבוע שמסתיים בשבת שלפני המפגש עם הסוקר - המכונה בסקר "השבוע הקובע". כל שאלות התעסוקה בסכ"א מתייחסות לשבוע הקובע - מה שקרה לפני או אחרי לא מעניין.
הסכ"א עודכן לאחרונה באופן משמעותי ב-2012, אז הוכנסו בו 40 שינויים. בין השינויים המרכזיים: הסקר עבר ממתכונת רבעונית למתכונת חודשית, חיילי החובה והקבע החלו להספר כמועסקים (לפני כן נתוני התעסוקה התייחסו רק לכוח העבודה האזרחי), ושיעור הראיונות הטלפוניים הוגדל על חשבון ראיונות פנים אל פנים.
התוצאה המפתיעה של כל העדכונים האלה, הייתה קפיצה חד-פעמית של 20% בשיעור האבטלה. בלמ"ס מתקשים להצביע על הגורם הישיר לקפיצה הזאת לאור כמות השינויים הגדולה. העדכון האחרון של הסכ"א היה בינואר השנה ובמסגרתו נוספו לסקר שאלות בין היתר בנושא תת-תעסוקה - הנושא החם כיום בתחום, שאליו נגיע בהמשך.
למה אומרים "תעסוקה מלאה"?
שיעור האבטלה לא יגיע לעולם לאפס אפילו בגן עדן כלכלי. אבטלה טבעית הוא מונח שהגו כלכלנים כמו מילטון פרידמן שטען כי אפילו במצב כלכלי אופטימלי יהיו אנשים שיימצאו "בין עבודות" או אפילו בתהליך של כניסה לשוק (נניח התמודדות במכרז על משרה).
לתעסוקה מלאה אין הגדרה ברורה או שיעור מוגדר מראש של בלתי מועסקים. מקובל לומר שבתעסוקה מלאה שוק העבודה נמצא בנקודה הכי יעילה שלו, כלומר שכל מי שמתאים לעבוד, יכול לעבוד ורוצה לעבוד - משובץ בעבודה. תעסוקה מלאה אינה מבטאת מצב שבו 100% מכוח העבודה מועסקים כי במצב כזה תגבר למשל תופעת האבטלה הסמויה ותפגע ביעילות הכוללת.
מה זאת תת-תעסוקה?
לתופעה המרכזית שמעסיקה את החוקרים והסטטיסטיקאים בשנים האחרונות קוראים תת-תעסוקה. מדובר במצב שבו אנשים הנספרים כמועסקים עובדים באופן שאינו מנצל במלואו את פוטנציאל הכישורים שלהם.
ההגדרה הבסיסית בשימוש הלמ"ס לתת-תעסוקה היא "אנשים העובדים במשרה חלקית (פחות מ-35 שעות שבועיות) מפני שלא מצאו עבודה במשרה מלאה".
ישנם מספר סוגים של תת-תעסוקה, אך רוב המשרות בתת-תעסוקה הן מחוסר ברירה. תת-תעסוקה יכולה להתבטא בכישורים: אנשים העובדים במשרות שמתחת לכישורים שלהם - למשל אנשים שנפלטים משוק העבודה בגילאי 40 ו-50 ונאלצים להסתפק במשרה נחותה בגלל שאינם מוצאים משרה ההולמת את כישוריהם.סוג אחר של תת-מעוסקים הם גמלאים שאינם מצליחים להתקיים מקצבת הפנסיה שלהם ונאלצים לצאת לעבוד לצורך "השלמת הכנסה".
נכון להיום העובדים בתת-תעסוקה נספרים כמועסקים לכל דבר. בשנים האחרונות הלמ"ס מפרסמת נתונים על "שכירים העובדים בדרך כלל בהיקף חלקי שלא מרצון" - שיעורם נע בין 2% ל-3% ועומד נכון לסוף 2017 על 2.4%.
הבעיה שהנתונים האלה אינם מחולקים לסוגי תת-התעסוקה השונים ושהם נמדדים בקירוב. כאמור החל מינואר השנה נוספו לסכ"א שאלות שיאפשרו לאסוף נתונים מדוייקים על תת-תעסוקה מרצון ובזמן.
האם עקרות בית יכולות להיות מובטלות?
לא. לפי הגדרות הלמ"ס עקרת בית איננה עבודה משום שהיא נעשית ללא תמורה. גם טיפול בבני משפחה אינו נחשב לעבודה. עקרות ועקרי בית ועקרי אינם נספרים כחלק מכוח העבודה במשק ולכן גם אינם יכולים להיחשב מובטלים.
העובדה הזו אינה פוטרת כידוע מתשלום דמי ביטוח לאומי וביטוח בריאות, כי צורכי המס של מדינת ישראל קודמים לכל. גם מתנדבים אינם מוגדרים כחלק מכוח העבודה משום שעבודתם נעשית בהגדרה ללא שכר, גם אם היא קשה ומייצרת ערך מוסף רב.
האם אברכים יכולים להיות מובטלים?
כן. העובדה שמדובר באנשים שעיסוקם העיקרי הוא למידה (נכון גם לתלמידי תיכון וסטודנטים) אינה רלבנטית. מה שקובע הוא האם אנשים אלה עבדו בשבוע הקובע או שהם מחפשים עבודה.
שוק העבודה: פחות ישראלים יותר עובדים זרים
העלייה המהירה בהשתתפות בכוח העבודה בישראל הגיעה למיצוי, כך לפחות מעריכים כלכלני בנק ישראל. זאת לאחר שבשנים 2002 עד 2014 נרשמה עלייה משמעותית בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה בקרב העובדים בישראל.
הזינוק בהשתתפות בכוח העבודה הקפיץ את ישראל מספר מקומות קדימה בדירוג המדינות המפותחות: ב-2016 דורגה ישראל במקום ה-12 בין המדינות המפותחות, לעומת המקום ה-20 עשור קודם לכן (2006) ואף עקפה את ארה"ב.
אלא שהמנוע שהוביל את התהליך, השתלבות חרדים וערבים בשוק העבודה כבה ומאז 2012 נותר שיעור ההשתתפות בכוח העבודה יציב. לפי בנק ישראל וגופי מחקר בינלאומיים כמו קרן המטבע הבינלאומי, מדובר במגמה מדאיגה משום שחלקם של החרדים באוכלוסייה צפוי לגדול בעשורים הקרובים בצורה דרמטית.
ניתוח שוק העבודה לפי מגזרים, מראה כי המגמות האחרונות היטיבו עם הפלסטינים שקלטו חלק מהביקוש לעובדים שלא נענה על ידי ערבים ישראלים או חרדים.
גם ההייטק דורש: עובדים זרים
בשנים האחרונות נרשמה עלייה הדרגתית במספרם של המועסקים הפלסטינים בישראל וקצב צמיחה זה אף הואץ מאוד מאז 2013. ב-2017 הגיע מספר תושבי הגדה המועסקים בישראל לשיא חדש של 113 אלף, וחצה בפעם הראשונה את השיא הקודם שנקבע ב-1999 לפני פרוץ אינתיפאדית אל-אקצה.
הירידה במספר העובדים הזרים המורגשת מ-2009 נבלמה ב-2017. מספרם מוערך כיום בכ-190 אלף.
ההתפתחות המעניינת ביותר שעשויה להתרחש בשנים הקרובות בענף העובדים הזרים הוא כניסתם לתחום ההייטק, הסובל ממחסור חריף בכוח-אדם מיומן. לדעת גופים כמו בנק ישראל השתלבות עובדים זרים בענף ההייטק יכולה להיות התפתחות חיובית למשק בין היתר בזכות ידע זר שהם עשויים להנחיל לעמיתיהם הישראלים.
התפתחות כזו עשויה גם לשפר את התדמית של העובדים הזרים בעיני הישראלים, על רקע העובדה שכיום הרוב המוחלט של העובדים הזרים הם בעלי מימנויות נמוכות וסובלים משכר נמוך וניצול. לא רק ההייטק סובל ממחסור בעובדים. מחסור בעובדים הוא כיום הבעיה החריפה ביותר בענף המסחר, לפני למשל הקושי בהשגת אשראי, ובאופן כללי המשק סובל ממחסור הולך ומחריף בכוח-אדם.
