זאב אלקין / צילום: רפי קוץ
אני: מצד אחד מאוד לוגי, שחמטאי, מנתח את המצב ומחשב את הצעדים קדימה; מצד שני, את ההחלטות הכי חשובות בחיים קיבלתי באופן אינטואיטיבי.
משפחה: אבי הביולוגי ז"ל הגיע ממשפחה חרדית בדרום אוקראינה. מוצא המשפחה של אמא בעיירה יהודית קטנה באוקראינה. אמא הכירה את אבי הביולוגי בחרקוב. הוא היה אלוף תחרויות במתמטיקה ופיזיקה ולמד מתמטיקה באוניברסיטת חרקוב, אחת הטובות ברוסיה. אמא רצתה ללמוד רפואה, אבל כיוון שלא קיבלו יהודים לפקולטה, פנתה לביולוגיה והייתה חוקרת באקדמיה למדעים. הם התגרשו כשהייתי בן שבע.
ילדות 1: חרקוב, כשנחשבה למרכז אקדמי חשוב עם קהילה יהודית גדולה. היינו חילוניים גמורים, אבל ראו עליי שאני יהודי וסבלתי מהצקות, מכות וקריאות "ז'יד", למרות שחיבבו אותי. בנעוריי שיחקתי שחמט מקצועני, בשלב מסוים גם נגד מבוגרים, עם אימונים של כמה שעות כל יום, תחרויות, ומתח גדול שגרמו לטרום אולקוס, חודשיים אשפוז ופרישה כפויה במצוות הרופאים לשנה, שגרמה לי לאבד את המומנטום.
ילדות 2: אחרי השחמט התחלתי ללמוד בכיתת מחוננים במתמטיקה ובפיזיקה, בדיוק אותו התחום שבו הצטיין אבא, שאיתו שמרתי על קשר קרוב. אמא הכירה את אבי השני במכון המחקר שבו עבדה. היום הוא עובד במפעל תרופות בארץ. בתיכון היו הרבה תלמידים יהודים ודרכם נחשפתי לעברית. בטיול ללנינגרד ברחתי יום אחד ונפגשתי עם מסורבי עלייה, קיבלתי כמה ספרים בעברית, נמשכתי לזה והתחלתי ללמוד, אבל המתמטיקה והפיזיקה דחקו אותה לצד.
עברית: בשנה ב' בלימודי המתמטיקה, אמא התחילה ללמוד יידיש, וכשסוף-סוף אפשר היה ללמוד עברית בגלוי, היא שאלה אם ארצה להצטרף אליה והתוודיתי שכבר למדתי עברית והזהרתי אותה שאני עלול להישאב לזה, וזה יגרום לי לוותר על החיים האקדמיים ולשנות את חיי. וזה קרה. מהר מאוד נסעתי לקורס הכשרת מורים, התחלתי ללמד מורים, נסעתי לסמינר בלטביה, שם גם שיניתי את שמי מוולדימיר לזאב. לאט-לאט הלימודים באוניברסיטה הפכו למשניים והשיא היה קורס במוסקבה. את הקבוצה המתקדמת לימד אבשלום קור ושם קיבלתי תעודה מהאקדמיה ללשון בארץ והכרתי את אשתי הראשונה, שלימדה עברית מגיל 14, ורק היא ואני עברנו את הבחינות האלה.
יהדות: זו הייתה התקופה שבה התחלתי לחזור בתשובה. באחד הסמינרים, השליחים מהארץ נתנו לי טלית ותפילין והתחלתי להניח. זה היה משבר לא פשוט להורים. כשחזרתי מהסמינר הגדול ב-89', הקמתי ארגון למורים שלימד 3,000 תלמידים, והפכתי למאוד פעיל בקהילה ולמזכ"ל בני עקיבא הראשון ברוסיה. ואז החלטתי לעלות לארץ.
עלייה: ההורים ניסו לשכנע אותי לסיים את הלימודים באוניברסיטה וסירבתי. עליתי בסוף שנת 90', אחרי שניסו לעצור אותי בגלל בית כנסת שהסתרתי מהשלטונות ושהמאפיה המקומית ניסתה להשתלט עליו. בעקבות הפרשה, ואחרי שהסתובבתי עם שומרי ראש לתקופה, קיבלתי הנחיה לעזוב באופן מיידי כי יש סכנה לחיי. הגענו לכפר עציון עם ילדה בבטן. ביום למדתי בישיבת ההסדר ובערב עבדתי בלול ובמטבח. משם עברנו לאלון שבות. סיימתי את התואר במתמטיקה ונכנסתי לחוג להיסטוריה יהודית.
פוליטיקה: תמיד הייתי מעורה במה שקורה. תמכתי בישראל ביתנו, הייתי יועץ למנכ"ל בסוכנות היהודית, ואחרי בחירות 96' הקמתי מרכז למדעי היהדות לדוברי רוסית. עסקתי בזה עשור, גייסתי תקציבים, הייתי בהשקה עם פוליטיקאים. בהמשך חזרתי לחיים האקדמיים שלי ולדוקטורט בהיסטוריה של היהודים במדינות ערב, וכבר סגרתי פוסט דוקטורט בפילדלפיה. כשהפסיקו את לימודי העברית בברית המועצות התפטרתי, וכשאריאל שרון חיפש דם חדש ודוברי רוסית למפלגת "קדימה", הצטרפתי אליו. בשנה הראשונה בפוליטיקה התגרשתי מאשתי הראשונה.
מריה: אשתי, עוסקת בתחום התקשורת. סיימה בצלאל, עשתה הסבה לטלוויזיה, עברה לדוברות והייתה, בין היתר, הדוברת שלי. היא הייתה הדוברת של המשרד לפיתוח הנגב והגליל ובלשכת העיתונות. יש לנו שני ילדים שלי מנישואים ראשונים, שניים שלה, ושלושה משותפים.
קריירה פוליטית: נבחרתי לראשונה לכנסת ה-17 ומאז מילאתי שורה של תפקידים, בהם יו"ר סיעת הליכוד, יו"ר ועדת הכנסת, יו"ר ועדת החוץ והביטחון, יו"ר הקואליציה, סגן שר במשרד החוץ, שר העלייה והקליטה, ועכשיו השר להגנת הסביבה והשר לירושלים ולמורשת.
ניר ברקת: ראש עיריית ירושלים. איש מאוד מעניין, אנחנו מכירים הרבה שנים. היה מתח בינינו בתחילת הקדנציה, התגברנו עליו ואנחנו עובדים יחד בכבוד הדדי.
ולדימיר פוטין: יש לי הרבה שעות איתו בזכות ראש הממשלה. הייתה תחושה מיוחדת לחזור לרוסיה בכובע הזה, אבל סגירת המעגל מבחינתי הייתה כשחתמתי על ההסכם ללימוד עברית מול הקרמלין כנציג האוניברסיטה העברית. אני לא נמנה עם חסידיו, כי יש מחיר למדיניות שלו, אבל בנושאים שלנו ושל יהודים בכלל הוא מאוד בעדנו, גם בזכות היחסים המאוד מיוחדים שלו עם ראש הממשלה נתניהו. מה עם חיסול המרגל בבריטניה? יש לנו מספיק צרות משלנו.
הגנת הסביבה: לאלה שטוענים שאני עמוס בעניינים אחרים ולא בקיא בפרטים, אני יכול לומר שרמת השליטה שלי בכל מה שקשור למשרד היא הרבה מעל לממוצע. נכון שיש לי בעיות של לו"ז, גם בגלל הקבינט הביטחוני ואחריות על כמה מדינות מטעם הממשלה, מה שמייצר עומסי זמן, שנוספים לאלה שיש לי כאבא לילדים קטנים - אבל השליטה שלי בהגנת הסביבה גבוהה, לפי אנשי המקצוע במשרד.
מועצות תעשייתיות: אני מתנגד להן. אומנם הסמכות היא של משרד הפנים, אבל מדובר בנזק סביבתי גדול. בנאות חובב היה נכון להקים מועצה כזו, בחיפה ממש לא.
ראשות ממשלה: מי שבא לפוליטיקה שואף לפסגה. יחד עם זה, אני ליד נתניהו כבר הרבה שנים, ולמרות הניסיון הרב שיש לי בכנסת, אני עדיין לא מרגיש בשל לתפקיד רה"מ. אני מופתע מקולגות שבטוחים לחלוטין שהם מוכנים לו.
פנאי: יש לי כל-כך מעט, שאני מבלה אותו עם המשפחה. בשישי-שבת אני איתם ויומיים בשבוע אני בא מוקדם לקלח את הילדים.
תפיסת עתיד: אי-אפשר באמת לדעת מה יהיה, אבל כרגע אני שואף לתיק החינוך, כמי שבא מהחינוך והאקדמיה, כי זה האיום האסטרטגי האמיתי על מדינת ישראל, ואני לא בטוח שמערכת החינוך שלנו נמצאת במיטבה.