כחלון וכץ / צילום: אלכס קולומויסקי, "ידיעות אחרונות"
1. שישה ראשי מוסד לשעבר חושבים שהמדינה במצב נואש, לא פחות ולא יותר, כך לפי ה"פרומו" שנעשה לראיון חג שיתפרסם ב"ידיעות אחרונות". אחד מהם, שבתאי שביט, אומר באותו ראיון את הדברים הבאים: "אני מרגיש רע מאוד עם מה שקורה במדינה היום. הקלקול כל כך עמוק, כל כך מקיף. אין קווים אדומים, אין טאבו, ותוסיפו לזה את השסע בעם". ראשי המוסד כולם אנשים עתירי זכויות, וזו תחושתם לגבי המדינה, אבל זה לא אומר שהיא משקפת בהכרח את המציאות.
אני רוצה להתייחס במיוחד לשביט. הוא האחרון שיכול לדבר על נואשות, קלקולים וקווים אדומים. אחרי פרישתו מהמוסד הוא הוצנח לקבוצת יוסי מימן לתפקיד סגן נשיא קבוצת מרחב שבבעלות מימן. לפי מסמכים משפטיים, שביט קיבל סכום בלתי נתפס של 11.5 מיליון דולר עבור שירותיו בעסקת הגז המצרי, לאחר סכסוך ותהליך גישור עם מימן. לימים הפכה העסקה הזו לאחת השערוריות הגדולות ביותר, משום שלמעשה לא התממשה וגרמה נזק אדיר לצרכנים בישראל. בתביעה שהגיש בזמנו ד"ר נמרוד נוביק נגד מימן, נטען כי האחרון אמר לו שתרומתו של שביט לפרויקט "הייתה אפס", אבל מתברר שתרומת ה"אפס" הזאת תורגמה לכ-40 מיליון שקל ברוטו ששולשלו לכיסו של שביט.
איך מצליח ראש מוסד לשעבר לקבל בתוך 4-5 שנות עבודה סכום חלומי, שלא לומר דמיוני, של כ-40 מיליון שקל ברוטו? ובכן, מה לא ברור פה? הוא הרים כמה טלפונים, פתח כמה דלתות, התחכך בשועי עולם, מינף את קשריו עם המצרים כדי לקדם עסקה מפוקפקת, הסתכסך עם מימן, והלך לרב (בורר) של הסקטור העסקי (עו"ד רם כספי). דבר אחד בטוח: ה"תרומה" של עסקת הגז המצרי לצרכנים בישראל לא הייתה "אפס", אלא מינוס של כמה מיליארדים טובים של דולרים. ואחרי כל זה, רץ מר שביט לעיתון ומתלונן שהמדינה במצב נואש ומקולקל. כנראה שעם צבירת הכסף ה"נואשת" וה"מקולקלת" שלו טיפס לשמים גם מפלס הצביעות שלו.
2. ולעניין "המדינה במצב נואש". היא לא, לפחות לא מהבחינה הכלכלית. היא דווקא במצב טוב. לא שאין מה לתקן או לשפר, ודאי שיש, תמיד יש, אבל הסך הכול הכלכלי מקבל ציון טוב. כדי לתמוך בהכרזה הזאת אציג כאן כמה וכמה נתונים מתוך ספר תרשימים של פורום קהלת, "דרכה של ישראל לשגשוג כלכלי וחברתי", שיצא לאור השבוע בעריכתם של איתמר יקיר ומיכאל שראל, לשעבר הכלכלן הראשי באוצר. רצוי גם לבכירי המוסד לשעבר לרפרף בו. הנה כמה נקודות לחיוב ולשלילה.
רמת החיים: גידול בתוצר לנפש
התוצר לנפש עלה בעשור החולף בקצב מהיר. בעוד שבקרב מדינות ה-OECD גדל התוצר לנפש בשני העשורים האחרונים ב-32%, בישראל חל גידול מקביל בשיעור של 37%. בעשור האחרון נהנתה ישראל מצמיחה גבוהה בהשוואה לרוב המדינות המפותחות האחרות, על רקע פגיעה חלשה יותר של המשבר הכלכלי העולמי. עם זאת, ישראל עדיין ממוקמת מתחת לארה"ב, מדינות צפון אירופה ומערב אירופה בתוצר לנפש. בחתך של משקי הבית, ההכנסה הריאלית לנפש גדלה על פני העשור ב-25% והגידול הורגש בקרב ערבים ויהודים כאחד, אך באופן בולט במיוחד בקרב יהודים לא חרדים.
אי-שוויון: הכסף השחור לא נספר
רמת האי-שוויון בישראל גבוהה ביחס ליתר מדינות OECD בהכנסה פנויה, אך המגמה הזו הולכת ומשתפרת בשנים האחרונות הודות למדיניות ממשלתיות תומכת בשכבות החלשות (העלאת שכר המינימום, מס הכנסה שלילי, נקודות זיכוי ועוד). נתון שלא מופיע בסטטיסטיקות האי-שוויון הוא הכסף השחור העצום שמסתובב בישראל. להערכתי, הוא גורם שמצמצם אי-שוויון, כיוון שחלק מהעניים בסטטיסטיקה הם לא בדיוק עניים.
השכלה: משכילים אבל לא פוריים
רמת ההשכלה הממוצעת של אזרחי מדינת ישראל גדלה באופן משמעותי מאז שנות ה-90', וכיום ישראל היא המדינה השלישית הכי משכילה ב-OECD. עם זאת, ציוניהם של ישראלים בוגרים במבחנים בינלאומיים נמוכים ופריון העבודה של העובד הישראלי נמוך בהשוואה למדינות מפותחות אחרות. המסקנה היא שהמוסדות להשכלה גבוהה "מייצרים" יותר מדי בוגרים בחוגים שאין לבוגריהם פרמיה משמעותית בשוק העבודה. אגב, שר החינוך נפתלי בנט הבין זאת ומתמרץ לימודי מדעים כדי לתמוך בתעשיית ההיי-טק.
דמוגרפיה: תעסוקת החרדים גדלה
לפי תחזיות הלמ"ס צפויים לחול בעשורים הקרובים שינויים מרחיקי לכת בגודל האוכלוסייה בישראל ובהרכבה. חלקה היחסי של האוכלוסייה בגיל העבודה (15-64) צפוי להתכווץ, חלקם של היהודים הלא-חרדים באוכלוסיית גיל העבודה להצטמק וחלקם של החרדים לגדול באופן ניכר- מ-10% ב-2015 ל-30% ב-2064. בשנים האחרונות אמנם מסתמנת מגמה של צמצום פערים ברמות התעסוקה בין הקבוצות. משבר הגיוס בטל בשישים לעומת הבעיה האמיתית - יציאת חרדים ללימודים. לצה"ל הרי אין ממש יכולת או רצון לקלוט אלפי חרדים. לכן התרומה המשקית של לימודים הרבה יותר גבוהה משירות צבאי. מהבחינה הזו המגמה דווקא מעודדת - שיעורי התעסוקה של חרדים וערבים בעשור וחצי האחרונים גדלו, בין היתר גם בזכות העלייה ברמת ההשכלה של אותן אוכלוסיות.
רגולציה: צדקנית ולא תמיד צודקת
ולגורם הכי משפיע בעיכוב הצמיחה בישראל - טוב, זה כבר ניחוש קל - הרגולציה. זה לא סוד שישראל מקבלת ציונים מאוד נמוכים ברמת הרגולציה-משפטיזציה וזה מתורגם לקושי בעשיית עסקים במדינה. כפי שנכתב בספר התרשימים של פורום קהלת, מדובר ברגולציה מגבילה וחונקת, מפריעה למסחר ולהשקעות ומקשה מאוד על רישוי עסקים בענפים רבים; בקשיים בהתנהלות מול הרשויות אם בגלל היעדר הנגשה מספקת של הדרישות החוקיות ואם בגלל ריבוי כללים ותקנות המקשים על עמידה בכללים ואפילו על עצם הבנתם; בחסמי כניסה חוקיים בענפי רשת ובענפי שירותים שונים, המונעים כניסה של מתחרים חדשים לענף, וכן פיקוח על מחירים, שנותר נרחב בהרבה ביחס למדינות מפותחות אחרות.
אתן דוגמה אחת שמשקפת היטב את אופי הרגולציה בישראל. בנק ישראל פרסם השבוע את הדוח השנתי שלו ובו הציג כמה נתונים על השקעות המוסדיים בישראל בקרנות השקעה, בין היתר בקרנות הון סיכון, נושא שעמדתי עליו כאן לא פעם בעבר. מנתוני בנק ישראל עולה ששווי ההחזקות של הגופים המוסדיים בקרנות השקעה - קרנות הפרייבט אקוויטי, הון הסיכון, קרנות הגידור וקרנות הנדל"ן נכון לסוף 2017 עומד על כ-57 מיליארד שקל בלבד, כ-3.6% מסך תיק הנכסים של המוסדיים בישראל. חלקן של קרנות ההון סיכון מתוך זה, אגב, נמוך מאוד. בהשוואה בינלאומית, עומד שיעור זה על כ-14%-15% מתיק הנכסים של המוסדיים, פי ארבעה (!) מישראל. איך בנק ישראל מסביר זאת? הפתעה! הוא מותח ביקורת די מפורשת על רשות שוק ההון בישראל, בראשותה של דורית סלינגר. "פער ההקצאה של המוסדיים בין ישראל לעולם", נכתב בדוח, "יכול לנבוע מהרגולציה הייחודית הנהוגה בישראל לגבי כפל דמי ניהול, אך גם מרתיעה של המוסדיים בארץ מהשקעות שאמנם מניבות תשואה בטווח הארוך אך עלולת להפסיד בטווח הקצר. תורמים לרתיעה גם הדיווחים השוטפים לציבור לגבי התשואות והעמלות לצד היכולת של אותם חוסכים לנייד כספים בקרנות הפנסיה החדשות ובקופות הגמל..."
סלינגר, שעומדת לפרוש, הייתה בין הרגולטוריות הטובות ביותר והעלתה את המודעות הצרכנית לענייני פנסיה וביטוח, אלא שדווקא בנושא הזה היא טעתה ונפלה בפח הפופוליזם, שמאפיין לא מעט רגולטורים בישראל. הם מעדיפים להיות צדקנים ולא צודקים, הרבה פעמים כדי לקנות אהדה בתקשורת. התוצאה היא מחיאות כפיים סוערות לרגולטורים שמגינים ומסוככים על הציבור (כי הרי כולם שודדים אותו) אבל בפועל הם גורמים לו נזק אדיר. הרי ההשקעה בקרנות הניבה תשואות מעולות בשנים האחרונות ולכן הציבור הוא זה שהפסיד בגלל ההתעקשות הרגולטורית בעניין דמי הניהול. האמרה הבריטית "Penny Wise, Pound Foolish" משקפת זאת היטב: אנשים מתעקשים להיות חכמים על הגרוש, על הכסף הקטן, אבל טיפשים כשזה נוגע לכסף הגדול. הויכוח על דמי הניהול היה זוטות לעומת הרווח הגדול מקרנות ההשקעה - והרווח הזה הוא לא רק בתשואות של החוסכים, הוא גם רווח משקי, משום שמדובר בהשקעות, לפחות בחלקן, במשק הישראלי, בחברות הישראליות, בתשתיות הישראליות. כל אלה תורמים לצמיחה.
תעשיית ההשקעות האלטרנטיביות מגלגלת כ-8 טריליון דולר בעולם. כל הגופים המוסדיים מסביב לעולם משקיעים בקרנות הללו (ראו גרף), ובמחקרי השוואה הקרנות הכו בממוצע את מדדי הייחוס, כלומר, קרנות הון סיכון הכו את מדד נאסד"ק, קרנות הנדל"ן הכו את מדד הנדל"ן וכדומה. אלה הם כללי המשחק בשוקי ההשקעות העולמיים ורק המוסדיים הישראליים לא משתתפים בהם. גם בגלל הרגולציה וגם מסיבות שורשיות שאעמוד עליהן במאמרים הבאים.
eli@globes.co.ileli@globes.co.il