התפלת מים/ צילום: איל יצהר
רבות נכתב על סוגיית יישום "הסכם פריז" וקידום אמנת האו"ם בנושא שינוי האקלים, במיוחד בעידן נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. ומה באשר לישראל? האם להחלטה ישראלית להישאר או לפרוש מההסכם יש משמעות גלובלית כלשהי? ממש לא. מובן שמומלץ להפחית בזיהומים ובפליטות, כי זה טוב לסביבה שבה אנו חיים, אך חלקה של ישראל בסך כל הזיהומים הוא זעום. הדבר מדגים את הפער הרב הקיים בישראל בין השיח הער בנושאים סביבתיים בוערים לבין משמעותן האמיתית.
המודעות הסביבתית בישראל השתפרה מאוד ב-25 השנים האחרונות, בעיקר הודות לחקיקה ולרגולציה מתפתחות ומשתכללות. למרות זאת, ישראל כמעט לא יצרה בשורה סביבתית אמיתית, בעלת משמעות גלובלית בנושאים שעל סדר היום הסביבתי.
נבחן בקצרה את שלושת המשאבים של כדור-הארץ: האוויר, הקרקע והמים.
בהתמודדות עם זיהום אוויר, ישראל נמצאת לכל היותר במקום טוב באמצע. קיימות רגולציה ואכיפה סבירה בנושא פליטות מזהמים. בנושא זיהום קרקעות, הציון המגיע לנו נמוך יותר. כך, למשל, חוק טיהור קרקעות מזוהמות מתעכב שנים ארוכות.
סוגיה אחת שבה יש לישראל תרומה משמעותית לאיכות הסביבה הגלובלית, היא משאב המים. בעניין זה הבשורה תלך ותגדל ככל שתהליכי התחממות כדור-הארץ, העיור והמדבור יגברו, וככל שאוכלוסיית העולם תגדל. אין שנייה לישראל בטכנולוגיית התפלת המים. המדינה חלוצה בתחום זה בפיתוח, ביישום ובהנדסה, כולל המרת מערכות וצינורות ממים רגילים למי התפלה. סוגיות משמעותיות, כמו מחסור במגנזיום, סידן וביוד, נלמדות "תוך כדי תנועה", ויש לקוות כי יימצאו פתרונות פרקטיים בהקדם בשל החשיפה הרחבה. אומנם ההתפלה זוללת אנרגיה, אך היא משחררת את מקורות המים הטבעיים ששועבדו לעלייה בצריכת המים לטובת שיקום. ההתפלה יוצרת ודאות קיימא באזורים מעוטי משקעים המועדים לבצורת.
ישראל היא חלוצה גם בתחום מיחזור המים. כ-80% מהשפכים ממוחזרים למי קולחים להשקיה. לצורך השוואה, בספרד, המדינה השנייה ברשימת הממחזרות, מגיעים רק ל-35% מיחזור. רגולציה מודרנית ייחודית קובעת רמות זיהום מותרות בשפכים, בדומה לרגולציה המוכרת בעולם בפליטות לאוויר. השיח האקדמי והרגולטורי מתקדם, ובינתיים דן בצורך בפתרונות לסכנות זיהום מהדור הבא: החשש שהורמונים ואנטיביוטיקה יופצו באמצעות הקולחים. אין עוד מדינה בעולם כמו ישראל המשמשת כשדה ניסוי ענק לשימוש במי קולחים מושבים.
תאגידי המים והביוב הם סיפור הצלחה ניהולי בכל קנה-מידה, וכתבות פופוליסטיות לא יצליחו לעמעם הצלחה זו. ישנה ירידה חדה בפחת המים (אובדן מים). מעבר לחיסכון העצום, הדבר מנע גם חלחול ביוב שעלול היה לגרום לזיהומי קרקעות ומי תהום.
בתחום טכנולוגיות המים קיימים עשרות פיתוחים כחול-לבן: טפטפות, מדי מים, סוגי צנרות חדשים, טכנולוגיות חדשניות להטמנת צנרת בשטח עירוני, אבטחת וביטחון מים. הפתרונות שהשוק הישראלי מפתח מיוצאים לעולם ומובילים לשינוי אמיתי.
אם כן - הכול טוב? בוודאי שלא. לפני שנים לא רבות פעלה כאן ועדת חקירה ממלכתית בנושא תפקוד משק המים. היה אז הרבה מקום לשיפור, ואף כיום יש. אך ראוי לציין בסיפוק, כי בחלוף 70 שנה לקיום המדינה יש לישראל מקום מכובד בשיפור איכות הסביבה והקיימות בעולמנו, ועוד היד נטויה.
■ הכותב הוא שותף וראש מחלקת איכות סביבה במשרד עורכי הדין מיתר ליקוורניק ושות'.