ניר אדלר / צילום: איל יצהר
אני: אנליטי, אוהב לקחת סיכונים. טוען שצריך קודם כל להכיר את התמונה הגדולה ורק אז לרדת לפרטים.
משפחה 1: ההורים מצד אמא הגיעו מבוקרשט. סבא היה איש כספים במפעל, ובמלחמה נשלח למחנה עבודה וסבתא נמלטה לכפר והסתתרה אצל מוכר החלב הנוצרי, שהכיר לה תודה על הטיפים והפרנסה שנתנה לו. עם עליית הקומוניסטים סבא נכלא לשנתיים, השאיר את סבתא עם ילד ועם אמא שהייתה תינוקת, ושוחרר אחרי שהתברר שהייתה טעות בזיהוי. ב-65' הם הצליחו לצאת מרומניה והגיעו לארץ, לקריית חיים. בארץ סבא היה בנקאי והגיע לתפקיד של סגן מנהל הסניף בבורסה ברמת-גן.
משפחה 2: גם ההורים של אבא מבוקרשט. סבא, שמלאו לו לאחרונה 97, היה רוכל, וגם הוא נשלח למחנה עבודה במלחמה. ב-61 קיבלו אישור לעלות לישראל, כשאבא היה בן 8, והגיעו לקריית חיים, לאותו רחוב שבו גרה אמא. סבא היה פועל במפעל קרמיקה. ההורים הכירו בקריית חיים. אבא היה איש טכני בחיל האוויר ואמא מנהלת חשבונות, שהקימה חברת בנייה עם שותף ואבא עבר לעבוד איתה. החברה גדלה, הם הפכו לבעלי הון והיה לנו בית גדול ביבנה וחיים נוחים.
ילדות: יבנה. אף פעם לא ממש התחברתי לילדים, וכשהיו באים חברים של אחותי ושל ההורים, העדפתי להיות איתם. יום בשבוע לא הייתי בבית ספר והלכתי עם אמא לעבודה. ישבתי בישיבות הנהלה, שמתי חותמת על צ'קים, הטמעתי את עולם העסקים על הברכיים של השותף שלה, שהיה מציג אותי כ"אדון מנכ"ל". בגיל 16 השקעתי בפעם הראשונה בבורסה בחופש הגדול - והפסדתי. זה היה בית ספר לחוויית כישלון.
פשיטת רגל: כשהייתי בן 17 החברה התמוטטה. הכנסתי את המעקלים הביתה, ראיתי גובים מהשוק האפור, ביום אחד ההורים נמחקו נפשית.
שירות צבאי: הבחירה שלי בעתודה בכלכלה הייתה קשורה לנפילה של ההורים, כי הצבא נתן לימודים וההורים רצו שיהיה לי תואר. במהלך הלימודים עבדתי כאנליסט בחברת השקעות וכמורה פרטי. התגייסתי לאגף תקציבים של משרד הביטחון. אחרי שנה וחצי, היועץ הכלכלי לרמטכ"ל מינה אותי לסגן שלו. אחרי ארבע שנים ותואר שני במנהל עסקים - השתחררתי.
אמדוקס: הגעתי לשם בהמלצת מפקדים מהיחידה, ונכנסתי בתור משנה למנהל כספים של אחת החטיבות. אחרי שישה חודשים, פנחס בוכריס, שהכרתי כשהיה מנכ"ל משרד הביטחון ושמרנו על קשר, מונה למנכ"ל בז"ן והוא קרא לי להיות העוזר שלו.
מאיה: אשתי, העוגן של חיי, עובדת משרד הביטחון. למדה תקשורת ומדע המדינה לתואר ראשון ועשתה תואר שני בתקשורת פוליטית. יש לנו ילדה ואנחנו גרים בתל-אביב.
בז"ן: אחרי שנה בחברה מוניתי למנהל כספים וכלכלה, כשבז"ן עמדה מול הסדר חוב. ניהלתי 30 אנשים, כשהצעירה ביותר מבוגרת ממני בשנה. ערב החתונה שלי, בנק לאומי סגר לנו את מסגרת האשראי, היו"ר התפטר, והייתי בטוח שהכול נגמר. העבודה שאבה אותי מהבית. שבעה חודשים אחרי החתונה היינו אמורים לצאת לירח דבש, ובערב, כשלמחרת אנחנו צריכים לטוס, מאיה ואני רבנו ריב של החיים והבנתי שזה לא יכול להמשך ככה. חודשיים אחר כך הודעתי שאני עוזב.
SOMV: חודשיים לפני שיצאתי מבז"ן, פנחס בוכריס ויובל ברהב, השותפים הכי טובים שיכולתי לבקש, ייסדו את קרן 'סטייט אוף מיינד'. הקרן משקיעה בסטארט-אפים טכנולוגיים בשלבים מוקדמים. לקרן הראשונה גייסנו 75 מיליון דולר ו-100 מיליון דולר לקרן השנייה. יש לנו עשר חברות בפורטפוליו.
טוויגל: מנוע חיפוש חדש לאי-קומרס המבוסס על בינה מלאכותית.
פרפקשן פוינט: חברת סייבר מונעת את ההתקפה משלב הצ'יפ.
אמניטי אנליטיקס: פלטפורמה שיודעת לקרוא כמויות של מקורות מידע טקסטואליים ולהפוך אותם לתובנות עסקיות.
פנאי: שוחה פעם בשבוע, חצי שעה שבה אני נמצא במדיטציה וניתוק מוחלט. מבלה כמה שיותר עם רוני בת השנתיים וכשיש לי זמן, מבשל את האוכל של סבתא שלי, שרק לי היא נתנה לעמוד איתה ליד הסירים.
תפיסת עתיד: עם השנים הבנתי שההשפעה שלנו על העתיד מוגבלת. אני נמצא במקום שבו טוב לי ועד להודעה חדשה אני פה.