מרחבים אדומים / צילום: יותם יעקבסון
בימים אלו מגיע "הגל האדום" של הפריחה האביבית לסופו. הגל האדום הוא למעשה מנגנון ויסות אבולוציוני שבו הפרחים לא פורחים יחד, תוך יצירת עודף מיותר של פרחים והקטנת תחרות על החרקים המאביקים, אלא בהדרגה. "הגל האדום" נפתח בעיצומו של החורף עם הכלניות, ממשיך בפריחתן של נוריות אסיה שנראות כאילו עלי הכותרת שלהן נמשחו בלק מבריק, ואחריהן פריחת הצבעונים והדמומיות. הפרגים הם הפרחים האדומים החותמים את רצף הפריחה.
מיני הפרגים פורחים בכל חלקי ישראל - מהצפון הרחוק ועד עומק המדבר, ובכל מקום שבו הם נמצאים הם בולטים במיוחד; מתוך ירק השדות, בין טרשים, במרבדי הפריחה הצהובים והסגלגלים של מיני המצליבים או מבין כתום החרציות. פרגים נאחזים בשולי הדרכים ולעיתים עולה תפרחתם האדומה - בוהקת מתוך סדקי מדרכה. עם כל הכבוד לכלניות המתוקשרות של "דרום אדום", דבר כנראה לא ישווה לאודם שדה פרגים צפוף שצבעם נראה כאלו נשפך על פני השטח.
לא בכדי, אדום הדם הזה הפך בתרבויות רבות לסמל של מוות. האגדות העתיקות של האזור מספרות על אהבתה של האלה עשתורת לאל אדון, אלא שאהבתם של האלים הצעירים לא האריכה ימים. אדון יצא לציד בשדה יום אחד, פגש במוות מחופש לחזיר בר, ונהרג. דמו נשפך על האדמה וזרם עד לנהר. עשתורת המתאבלת הפכה את הדם לפרגים, שפורחים מדי שנה באביב.
מדי שנה, עם תחילת עונת פריחת הפרגים, ערכו הכנענים, הפיניקים ואחרים טקסים, פסטיבלים ומשתאות לציון מותו ותחייתו של האל אדון (ומי שמוצא קשר בין טקסים אלה לבין טקסי האבל והתחייה של חג הפסחא, החלים גם הם באותה עונה ממש, אינו טועה). המיתוס על עשתורת ואדון הגיע עד ליוון העתיקה, שם עבר התאמות למסורת המיתולוגית המקומית והפך לסיפור אהבתם של אפרודיטה ואדוניס.
המיתולוגיה היוונית מציעה גרסאות שונות לסיפור. המפורסמת ביותר מקשרת אותו למירה או סמירנה, בתו של תיאס מלך אשור, ולפיה אדוניס הוא פרי גילוי עריות שלה עם אביה (שלא בידיעתו של האב, שניסה להרוג אותה כשגילה זאת). יופיו של התינוק אדוניס משך את תשומת לבה של האלה אפרודיטה, והיא הפקידה אותו בידי פרספונה, אלת השאול, שתשמור עליו שם ותגן עליו מפני זעמו של תיאס. כשחזרה לקחת אותו, סירבה פרספונה להחזירו. הסכסוך ביניהן הובא בפני זאוס מלך האלים. הפשרה שהוצעה הייתה שאדוניס יבלה שליש מהשנה בשאול אצל פרספונה, שליש על פני האדמה עם אפרודיטה, ושליש על-פי בחירתו. אך חייו של אדוניס לא היו ארוכים. כמו במיתוס הפיניקי, גם בגרסה היוונית מסופר כיצד יצא לציד, פגש בחזיר בר ונהרג. מדמו של אדוניס פורחים הוורדים האדומים, הכלניות והפרגים מדי שנה באביב.
לא רק בתרבות המערבית, גם בתרבות הפרסית מתפקד הפרג כסמל מוות. ככזה הוא מעטר אפילו את מצבותיהם של שאה ג'אהן ואשתו בארמון הטאג' מאהל שבהודו. לימים, הפך הפרג להיות סמל הזיכרון הרשמי של החללים הבריטיים במלחמת העולם הראשונה.
כסמל מוות, הפרג לא מאריך ימים. הוא אומנם לא נמנה עם הפרחים המוגנים, אבל אין כל טעם לקטוף אותו כי עלי הכותרת שלו נושרים תוך זמן קצר ביותר. גם משך הפריחה של הפרג קצר ומכיוון שכעת שיא הפריחה, אלו הימים הטובים ביותר לצאת ולראותו. מי יודע אלו שמות יעולל החמסין לפריחה.
לצד הפרגים פורחות בארץ גם פרגות. ההבדל המובהק ביותר בין השניים הוא צורת הפרי: לפרג הזכר פרי בצורת הלקט שמראשו מעין "כובע סיני". בהבשלתו נפתחים "חלונות" מתחתיו והזרעים מתפזרים. לפרגה פרי דמוי תרמיל ארוך ודק שבהבשלתו הוא נפתח לשניים.
פרחי הפרג הזכר ניכרים בעיקר בכתמים השחורים, דמויי הדמעה, בבסיס עלי הכותרת ובגבעולים השעירים. כמו הכלניות והנוריות, הפרגים מואבקים על-ידי חיפושיות המזהות בקלות צבע אדום. החיפושיות ניזונות מגרגירי האבקה ותוך כדי מאביקות את הפרחים. הפרגים ואחיהם האדומים מספקים להם שפע מזון ומסיבה זו הם גם גדולים יחסית, כדי לאפשר את נחיתתן של החיפושיות ואת נשיאת כובד משקלן. הדבורים, לעומת זאת, הניזונות מצוף, לא מבחינות בצבע האדום.
ברחבי הארץ כמה מרבדי פריחה יפים במיוחד של פרגים. להלן הנחיות הגעה אל כמה מהם:
ליד מושב ישרש: נוסעים בכביש 40 דרומה, לכיוון רחובות. כקילומטר לאחר הפנייה ימינה למושב ישרש ישנה פנייה נוספת ימינה, דרך עפר נטולת שילוט שלצדה מבנה בטון נטוש. פונים וחונים וממשיכים ברגל. ישנו שדה סמוך ועוד שניים רחוקים יותר (במרחק של כחצי קילומטר) ובין השדות הרחוקים משתרע גם שדה של תורמוסים.
ליד מושב בית חנן: נוסעים לבית חנן בכביש מס' 42. חונים במושב וחוצים את הכביש מערבה, אל השדה המאדים. קשה לפספס.
מול מושב טל שחר: במקביל לכביש 3.
ביער המלאכים: נוסעים דרומה בכביש מס' 6 עד מחלף קריית גת, ובו פונים מזרחה לעבר בית גוברין בכביש מס' 35. כעבור כקילומטר פונים שמאלה אל היער ומיד שמאלה בדרך המקיפה את היער. כעבור כמה מאות מטרים מגיעים לשדה. בין הפרגים האדומים נחבאים גם כמה פרגים לבנים.
עמק האלה: נוסעים בכביש 38 דרומה עד צומת האלה ופונים בו שמאלה, לעבר צור הדסה. כשני קילומטרים מזרחית לקיבוץ נתיב הל"ה משתרע שדה שכולו מנומר צהוב חרציות ואדום פרגים.
ארסוף: נוסעים בכביש מס' 2 ודרך מחלף שפיים נוסעים לארסוף. השדה, שבו חרציות לרוב, נמצא מול הגלריה הירוקה (אפשר להשתמש בווייז).
שביל העצמאות
ביום העצמאות ייחנך בלב תל-אביב שביל הליכה חווייתי, הקושר בין 10 אתרי מורשת מתולדות תל-אביב וישראל - "מעיר עברית למדינה עברית". השביל מסומן על המדרכות בפס מוזהב, המואר בלילה בתאורה ייחודית, וההליכה בו תתבצע בעזרת מפות ב-8 שפות, מערך הדרכה נרחב, וכן אפליקציה ייחודית בעברית ובאנגלית שתספר את סיפור המקום דרך חומרים ארכיוניים, סרטים, צילומים וטכנולוגיות מתקדמות