“פרא” / צילום: באדיבות Tulip Entertainment
אם בעבר חודשי הקיץ החמים, שבהם הצעירים נמצאים בחופשות ממוסדות הלימוד, נחשבו לזמן הנכון לשחרר את סרטי האקשן הרועשים והקומדיות הבוטות, בשנים האחרונות ההפצה של הסרטים האלה מתחילה הרבה לפני. "הפנתר השחור" פתח השנה את מתקפת סרטי מארוול עוד בפברואר, "שחקן מספר אחת" של ספילברג הגיע כבר במארס, והלהיט הפוטנציאלי הגדול ביותר של השנה "הנוקמים: מלחמת האזרחים" יבוא כבר באפריל. איתם אפשר למנות את "טומב ריידר" ואת הסרט החדש שמצטרף למתקפת האפקטים האודיו-ויזואלית הזו, "פרא".
מלבד היותם הסנוניות המבשרות את הקיץ, לשני האחרונים שהוזכרו יש עוד דבר אחד במשותף. שניהם מנסים לשבור קללה הוליוודית עתיקה - קללת משחקי המחשב. כבר שנים רבות שהאולפנים ההוליוודיים מנסים להפוך את משחקי המחשב הפופולריים ללהיטים קולנועיים, אבל הצלחתם מוטלת בספק. בהוליווד לא לגמרי הצליחו לפענח עדיין את המעבר הזה מהקונסולה למסך, והעיבודים לרוב אינם הופכים לשוברי קופות והביקורות בזות להם. המצב האבסורדי הוא שהסרט מבוסס משחק המחשב המכניס ביותר אי פעם הוא עדיין הגרסה הראשונה ל"טומב ריידר" שיצאה לקולנוע ב-2001, ואת הצלחתה חייבת יותר לאנג'לינה ג'ולי מאשר לאיכויות הסרט. כלומר, 17 שנים מנסים לשבור את השיא הזה, אך לשווא. במקום השני בטבלה, אגב, ניצב "אנגרי בירדס". מעבר לאלה, כל השאר נחשבים כישלונות מהדהדים.
הגרסה המחודשת ל"טומב ריידר" דווקא עבדה יפה אצל הקהל אבל קשה לומר שהיא נרשמה כאירוע קולנועי משמעותי במיוחד, ועכשיו העיניים נשואות אל "פרא", המבוסס על משחק מחשב ישן בשם Rampage. העלילה של הסרט לקחה רק אלמנטים בודדים מהמשחק, ורוב משקל הסרט הונח על כתפיו הרחבות של דוויין ג'ונסון, שבזכות סרטי "מהיר ועצבני" ו"ג'ומנג'י" הפך להיות אחד הכוכבים הקופתיים ביותר בעולם.
ב"פרא" ג'ונסון מגלם את דיויס אוקויה, זואולוג המפתח קשר עם גורילה לבקנית נדירה ואינטליגנטית בשם ג'ורג'. למרבה הצער, ג'ורג' נחשף לחומר מסוכן אשר משבש את הגנטיקה שלו, והופך אותו למפלצת ענקית וזועמת. אם זה לא מספיק, עוד שתי חיות בר זוכות לאותו גורל, וכך העיר שיקגו מוצאת את עצמה תחת מתקפה של גורילת ענק, זאב מפלצתי ותנין מהסיוטים. כפי שכבר מובן, ניואנסים ודרמה אנושית אינם האלמנטים הבולטים ב"פרא", שהוא כולו הרס וחורבן באדרנלין גבוה. ככזה "פרא" הוא סרט מהנה למדי.
עם זאת, מה שמפתיע לרעה הוא מיעוט ההומור שבו. יחסית לסרט שבו זאב מעופף בגודל של סטי"ל הוא דמות מרכזית, "פרא" לוקח את עצמו ברצינות כמעט תהומית, לפחות עד המערכה האחרונה שבה מותר כבר להתחיל לחייך. היחיד שיודע באיזה סרט הוא נמצא הוא ג'פרי דין מורגן ("המתים המהלכים") בתור סוכן ממשלתי שרוצה להיות קאובוי, ומעניק לסרט את הקריצה שהוא כה זקוק לה.