“בחזרה לעמק רפאים”
ספר חדש של חיים באר הוא תמיד עונג גדול, וב"בחזרה מעמק רפאים" (הוצאת עם עובד) זה מתחיל כבר במשפט הפתיחה: "איך היא הייתה בתור אשתו אני לא יודעת, אבל בתור אלמנה היא תהיה מצוינת". צירוף של מורבידיות, הומור ודמויות מיוסרות-צבעוניות, על גבול הפרודיה.
הרבה מורבידיות יש בספר, הרבה גופות, מיתות משונות וגם בתי קברות לרוב - יהודיים ונוצריים, עתיקים וחדשים, בארץ ובחו"ל - ושיאה בסצנה הזויה במיוחד של חטיפת גופה מבית קברות נוצרי והעברתה לקבר ישראל בהר הזיתים. אלא שכל אלה אינם עגמומיים כלל, להיפך. הם מתוארים במבט מן הצד, מרוחק, אבסורדי, ועם יותר משמץ של הומור.
הדמות העומדת במרכז הרומן היא של סופר, סופר מת, אלישע מילגרוים - סופר ישראלי מפורסם שנקבר בבית קברות נוצרי בירושלים, המכונה "בית הקברות של המקוללים". בכך ניתן האות למצעד שלם של מומרים, משומדים ומשיחיים. נשמות חסרות מנוח, חלקן דמויות היסטוריות אמיתיות - מהתנא אלישע בן אבויה, דרך יצחק זלקינסון בן תקופת ההשכלה, יהודי מומר שהפך למיסיונר ותרגם לעברית בין היתר את הברית החדשה ומחזות של שייקספיר; ועד ליחזקאל הוגה, בנו של המגיד אריה לייב מקוזמיר, ממקורבי ה"חוזה מלובלין" שהמיר לימים את דתו ואף הפך למיסיונר בקרב יהודי לונדון. הוגה הוא גיבור "נעטרי הקוצים", ספרו הבדוי של מילגרוים, בבחינת סיפור בתוך סיפור. "נעטרי הקוצים" התפרסם אומנם בהוצאת ספרים בדויה כחלק מהעלילה, אבל על כריכת "בחזרה מעמק רפאים" מצולם עותק שלו בעיצוב המוכר של עם עובד - שילוב של בדיחה פנימית עם מוטיב הסיפור בתוך סיפור.
לצד המומרים מתנהל זרם מקביל של יהודים, גלריה של טיפוסים המוכרים לקוראיו הוותיקים של באר גם מספרים קודמים שלו - מקנאים הזויים ועד לאנשי ספר משכילים ומפוכחים, ובראשם רב שעיה הומינר, איש הספר יודע-הכול. הומינר זה, הנראה לפעמים כבן דמותו של באר עצמו, מוליך את הגיבור (ואת הקוראים) בסבך עלילות העבר וההווה תוך ציטטות מהמקורות, אנקדוטות היסטוריות וסיפורים נפתלים, עד כי המספר מתלונן שהומינר מתיש אותו ומסיט אותו מהנושא. גם הקורא חש לפעמים שבאר מתיש אותו בשפתו העשירה ובידע הבלתי נדלה שלו ומוליכו סחור-סחור, אבל בשני המקרים מתברר בסוף שכל הסחות הדעת כביכול, אינן אלא רמזים חבויים להפתעות שיתגלו בהמשך העלילה.
כמתבקש מספר העוסק בסופר, במקורות השראתו ובעיזבונו הספרותי - משמש מילגרוים לבאר כלי נוח לניגוח העולם הספרותי. לא השתלחות זועמת ומחסלת חשבונות, אלא מחויכת ופרודית, המתארת מבפנים את עולמם של סופרים, עסקנים ספרותיים, מבקרים, עורכים וחוקרי ספרות, כמו גם אלמנותיהם של סופרים המבקשות לשלוט ולהיבנות מעיזבונו הספרותי של המנוח.
כך חוקר הספרות הבכיר, המומחה בה"א הידיעה ליצירתו של מילגרוים, שלא מזהה את הרומן הכי בשל של מושא מחקרו כשהוא מופיע תחת שם אחר; הסופר המכוון את סיפוריו כך שיקלעו לאופנה האקדמית השלטת כרגע בחקר הספרות; הסופר הנוטש את המו"ל הנאמן שלו לטובת "בית הוצאה המסונף לאחד העיתונים היומיים, שמבטיח לו ראיון שער במוסף סוף השבוע וביקורות אוהדות עד נלהבות במוסף הספרותי", ועוד.
באר, סופר מוערך, איש אקדמיה ועורך ספרותי, מכיר היטב את מאחורי הקלעים של עולם היצירה - משלבי התהוותה ועד לחייה אחרי מות הסופר - מכוני המחקר, התקציבים, המלגות, הכנסים והפרסים הספרותיים.
בין הדמויות הבדויות הוא משבץ גם דמויות אמיתיות מעולם הספרות והתרבות המופיעות בשמן - מהסופר והעורך בני ציפר ועד הדוקומנטריסט יאיר קדר וסרטיו על-אודות ברנר וביאליק. גם המספר ב"בחזרה מעמק רפאים" הוא דוקומנטריסט, שעושה סרט על אלישע מילגרוים. "שהסרט שלו אל ידאיג אותו", אומרת הפרופסורית החכמה לבמאי המתוסכל מחוסר השלמות של יצירתו, "הרי כבר אמרתי לו קודם שכל יצירת אמת היא פגומה מעצם ברייתה", או כפי שניסח זאת באר בספר אחר שלו, "חבלים": "אורג השטיחים המומחה יודע שגם בשטיח הכי מושלם שלו חייבת להיות טעות, שכן השלמות היא רק לאללה".