דייגים פלסטינים בצפון הרצועה / צילום: רויטרס
שלוש בשורות חיוביות הגיעו השבוע לתושבי רצועת עזה, שתיים מהן כרוכות זו בזו. דובר צה"ל הודיע כי למשך שלושת החודשים הקרובים, יורחב השטח המותר בדיג עבור תושבי הרצועה מ-6 מייל ימיים (קצת יותר מ-10 ק"מ) ל-9 מייל. בהודעה נאמר כי מדובר בצעד שנועד לסייע לענף הדיג ברצועה בעונה הפעילה שלו, בדומה לעונת הסתיו. הרחבת אזור הדיג, כך לשון ההודעה, הגדילה אז את מספר הדייגים, בענף הכלכלי השני בחשיבותו ברצועה, והביאה לגידול של ממש בתנובת הדיג. הענף מעסיק כיום כ-3,500 דייגים ומפרנס עוד אלפי משפחות במקצועות הקשורים אליו. הוא למעשה הענף הכלכלי היחידי אשר גדל באופן קבוע מתחילת העשור.
ניסיונות הפיגוע דרך הים, הביאו את חיל הים להטלת סגר ימי קבוע על הרצועה ועל הגבלת מרחב הדיג מ-20 מייל ימי כפי שנקבע בהסכמי אוסלו ל-6. סירות החוצות את המרחב מסתכנות בפגיעה מירי מספינות חיל הים, וכך בפברואר האחרון נהרג דייג אחד ובן דודו נפצע מירי כזה. זה לא מונע מארגוני הטרור להמשיך בניסיונות פיגוע. רק בחודש שעבר נעצר אמין ג'ומעה, פעיל הג'יהאד האסלאמי, אשר לפי כתב אישום שהוגש נגדו תכנן פיגוע בספינות חיל הים.
ההחלטה על הרחבת אזור הדיג הגיעה לאחר כמה פגישות של אנשי המינהל האזרחי עם נציגי משרד החקלאות הפלסטיני, האחראי על ענף הדיג, ועם נציגי איגוד הדייגים של עזה. בפגישות האלה הסכימה ישראל להארכת תקופת הרחבת אזורי הדיג מחודשיים ליותר משלושה.
אבל הבשורה בעלת המשמעות הגדולה יותר היא האצת הקמתן של 3 חוות דגים במימי הרצועה. מדובר בפרויקט שעלה בשיחות של המדינות התורמות יותר מפעם אחת, והמימון עבורו מובטח. מופלח אבו ריאלה, חבר איגוד הדייגים שהשתתף בפגישה, אומר כי החוות עשויות להגדיל את תנובת הדגים באלפי טונות בשנה, ויצמצמו את הסיכון שנוטלים הדייגים כשהם יוצאים מעבר לשטח המותר כדי להגיע לאזורים עשירים יותר בדגים. לשם כך הגישו הפלסטינים בקשה לאפשר אימונים של צוללנים בחו"ל לעבודה בחוות הדגים. גורם ביטחוני ישראלי מאשר את הדברים ואומר כי אם תצליח הרשות הפלסטינית לנהל את הפרויקט הזה בלי מעורבות חמאס, הוא יתממש בקצב מהיר ביותר.
הבשורה השלישית היא החלטת יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן להקפיא את כוונתו להטיל עוד עיצומים על ממשל חמאס ברצועה, עיצומים שהיו אמורים לכלול קיצוץ משכורותיהם של עשרות אלפי עובדי הממשל ברצועה, הקטנת הסכום לתשלום עבור סולר לתחנת הכוח ועוד. ההחלטה התקבלה בעקבות העימותים שעל גדר הרצועה, שבהם נהרגו יותר מ-20 פלסטינים ונפצעו עשרות. לא זמן טוב להחריף את מצבם החמור ממילא של תושבי הרצועה.
גזו סיכויי הגז
בשבוע שעבר הודיעה ענקית האנרגיה ההולנדית-בריטית של, על מכירת חלקה בשדה הגז הטבעי מארין שלחופי רצועת עזה, לקרן ההשקעות של הרשות הפלסטינית, PIF. של החזיקה ב-90% מזכויות הפקת הגז מהמאגר שגודלו מוערך בכ-30 מיליארד מ"ק גז טבעי (לשם השוואה, גודלו של שדה לוויתן מוערך בכ-600 מיליארד מ"ק). שדה הגז שם התגלה לפני 18 שנים, אך מאז הפקת הגז בו לא עברה את שלב התוכניות העקרוניות.
המכירה ומחירה הנמוך יחסית מעידים על הכשל הכלכלי של הרשות הפלסטינית בניצול משאב הטבע הכמעט יחידי שיש בשטחיה. חמאס אמנם שולט ברצועת עזה, אך הזכויות הן של הרשות הפלסטינית. אהוד ברק שכיהן כראש ממשלה בקיץ 2000, העביר למעשה אז ליאסר ערפאת את הזכות למכור את זכויות הקידוח וההפקה שהיו עד אז בידי ישראל, ובריטיש גז (BG) בעלת זיכיון הקידוחים החלה לעבוד עבור הפלסטינים. ב-2005 החליט ראש הממשלה דאז אריאל שרון שלא לרכוש גז משדה זה בהעדיפו את מצרים, ושנתיים אחר כך נטל חמאס את השלטון ברצועה וסיכויי פיתוח השדה הפכו לאפסיים.
החברה הבריטית, שבינתיים נמכרה לשל, ניסתה למכור את זכויותיה לחברות בינלאומיות אחרות, אלא שלא נמצא מי שיקנה חתול בשק הבלגן הפלסטיני. של החליטה להיפטר מההחזקה הזו גם במחיר הפסד והעבירה אותה ל-PIF. בהודעתה נאמר כי המטרה עולה בקנה אחד עם מדיניותה להתמקד בהחזקות שבהן היא יכולה להתחרות בתנאים הטובים ביותר. ניסוח עדין למילים: תתקשרו אלינו אחרי שתפתרו את הבעיות שלכם.
PIF והממשלה הפלסטינית הודיעו כי יחפשו שותף בינלאומי משמעותי אחר שיממש את עתודות הגז משדה מארין. אלא שגם שם יודעים כי כל עוד נמשך הכאוס ברצועה, וכל עוד חמאס הוא השולט שם ולא הרשות, שום גורם בינלאומי לא ישים את כספו על הרפסודה הפלסטינית הרעועה.
הפגנות בגדר? לא מעניין
השדה הזה והכנסותיו קריטיים ביותר לכלכלה הפלסטינית. ההערכות השמרניות מדברות על רווחים של יותר מ-5 מיליארד דולרים ממנו. הכסף הוא לא העיקר - פיתוח השדה אמור היה להביא לפיתוחו של ענף כלכלי חדש, רווחי ומעסיק עשרות אלפי עובדים פלסטינים. לצדו היו תוכניות להקמת מתקן התפלת מים על חופי עזה, וכמובן שהמשמעות הישירה הייתה עצמאות אנרגטית של הרשות הפלסטינית כולה, עם אספקת גז סדירה לתחנות כוח מונעות-גז ברצועה ובגדה.
סרטון החיילים הצוהלים למראה פגיעת כדור בפלסטיני שהשתתף בהתפרעויות ליד הגדר ברצועה, העיר לזמן קצר את הדיווחים בעיתונים וברשתות הערביות על המתרחש בגבול הרצועה. אבל הייתה זו הבלחה קצרה, שהעידה על חוסר העניין של העולם הערבי בסוגיה הפלסטינית ככלל וברצועת עזה במיוחד. למעט דיווחים בשני ימי שישי של ההפגנות, נדחק העניין הזה אל שולי החדשות באתרים ובעיתונים הערביים הלא פלסטיניים. תופעה מעניינת יותר הייתה הנימה שבה נמסרו הדיווחים, הרבה פחות אמפתיה, ענייניות כאילו מדווחים על חלק אחר בעולם, ובמקצת המקרים אפילו ביקורת על אופי ההפגנות, על מתן ה"תירוץ" לישראל לירות במפגינים, בשל נוכחות חמושים בקהל והנחת מטעני החבלה על הגדר, כשעיקר הביקורת מופנה לחמאס.
משרד החוץ פרסם השבוע תגובות אוהדות שהגיעו מהעולם הערבי בעמוד הפייסבוק בערבית שהוא מפעיל, וגם אם מדובר במדגם לא מייצג ששווק מטעמי הסברה ישראליים, יש בו משהו. עמוד פייסבוק ישראלי אחר בערבית, נחשב פופולרי במיוחד בקרב תושבי הרצועה: זהו עמוד הפייסבוק שמפעיל המינהל האזרחי. בעמוד נספרות מאות אלפי כניסות בחודש, אומר גורם ביטחוני, רוב-רובן של פלסטינים תושבי רצועת עזה. המסרים המועברים בו הם אזהרות מפני פעילות נגד ישראל, ובכלל זה השתתפות בהפגנות ליד הגדר או ניסיונות לחצותה.
אבל מה שזוכה לפופולריות הגדולה ביותר בעמוד הזה, הוא דיווחים על השימוש שעושה חמאס בתקציבים ובמשאבים אחרים המגיעים לרצועה. נמסרים שם נתונים על העלויות של בניית המנהרות והאימונים הצבאיים, על גובה המשכורות של אנשי חמאס לעומת השכר הרגיל ברצועה ועוד. המסר מופנם ותואם למה שרבים ברצועה חושבים על חמאס. זו אחת הסיבות להצלחה המועטה יחסית של קמפיין ההפגנות על הגדר. הנהגת חמאס תפסה טרמפ על הקמפיין הזה, בתחילה כגוף מארגן, ואף מינתה סדרנים מאנשיה שהיו אמורים לכאורה למנוע התקרבות לגדר. אבל בפועל חברי הגופים הצבאיים של הארגון ניצלו את ההפגנות לניסיונות פיגוע ולהנחת מטענים. אנשיהם התסיסו את האווירה והובילו ליידויי אבנים ובקבוקי תבערה אל חיילי צהל ולניסיונות לפגוע בגדר עצמה.
בשל החשש מאנשי חמאס הביקורת על פעילותו נותרת סמויה, אבל אחד מיוזמי ההפגנות, איש ארגון לזכויות אדם ברצועה, אמר ל"גלובס" כי המחאה נגד חמאס היא פשוט באי הגעה לגדר. וכך, בשישי השני של ההפגנות, הגיעו רק אלפים בודדים.