כשהשר לביטחון הפנים גלעד ארדן, הצהיר היום כי "אם יש נושא שצריך ללכת עליו לבחירות - פסקת ההתגברות זה הנושא", אף אחד לא נפל מהכיסא. הסיבה שאיש לא מופתע מהאיומים הפוליטיים של ארדן וחבריו היא שלא מדובר במשבר הפוליטי הראשון שהתעורר כאן בשל הניסיון של ראש הממשלה נתניהו ובכירי הימין להחליש את כוחן של המערכות המבקרות את הרשות המבצעת והעומד בראשה. המשבר הנוכחי נולד על רקע המגבלות ששם בג"ץ על גירוש מהגרי העבודה.
בג"ץ לא לבד. משברים פוליטיים, מדומים או אמתיים, התרחשו בשנה האחרונה גם סביב ניסיונות של ראש הממשלה והשלוחים שלו להחליש את כוחן של המשטרה, ושל התקשורת.
התנהלות דומה, של איום בפיזור הכנסת והליכה לבחירות התרחשה בשבועות שקדמו להקמת תאגיד השידור הציבורי. הרעיון להקים את תאגיד כאן היה לאורך תקופה ארוכה רעיון של קונצנזוס. ומי יכול להתנגד לרעיון (שהולך ומתברר כאוטופי) להקים תאגיד שידור ציבורי יעיל ומשוחרר מלחצים, שיחליף את המנגנון המסואב והנושן של רשות השידור? נתניהו יכול. והוא התנגד לו כמעט למן הרגע הראשון תוך שטען שההחלטה להקים את 'התאגיד' חמקה לו מתחת לרדאר בימי "צוק איתן".
להתנגדות של נתניהו להקמת התאגיד אולי אין קשר ישיר למאבק שלו להחלשת מערכת המשפט, אך יש לה קשר. בשני המקרים, ראש הממשלה מבקש להשפיע על האופן שבו ימומשו זכויות יסוד המעוגנות בשיטה הדמוקרטית. ההתנגדות של נתניהו להקמת התאגיד נבעה מהרצון שלו לשלוט בתקשורת ובמובן יותר רחב, להצר את חופש הביטוי שלה ושל הציבור באמצעות שליטה בה. ממניעים דומים ניסה נתניהו להשפיע לאורך השנים גם על האופן שבו תסוקר עבודתו ב"ידיעות אחרונות" ובאתר "וואלה". התנהגות שכידוע סיבכה אותו בחשד לפלילים.
על כל פנים, משבר התאגיד הסתיים במארס 2017 אז נאלץ נתניהו להגיע לפשרה עם שר האוצר משה כחלון שאפשרה את הקמת התאגיד. אבל את המסר של נתניהו, שבא לביטוי בדברים שאמרה שלוחתו, השרה מירי רגב, לפיו: "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?", הוא הצליח להעביר.
באופן דומה אפשר להתייחס אל המשבר הקואליציוני שפרץ על רקע חוק ההמלצות. באותו מקרה, נזכיר, קידמו נתניהו ואנשיו חוק למניעת פרסום המלצות המשטרה בניסיון להגביל את כוחה, בעיקר כדי לחלץ את נתניהו מפרסום ההמלצות בנוגע לחקירות שמתנהלות בעניינו בתיקים 1000 ו-2000.
התיקון לחוק ההמלצות שעבר בסופו של דבר בדצמבר 2017 גילה שהוא כמעט לא משנה דבר מהמצב הקיים. אבל גם כאן, כמו במקרה של התאגיד, העביר נתניהו באמצעות השלוחים שלו מסרים ברורים נגד הגוף המבקר אותו תוך כדי המשבר. למשל באיום של ח"כ דוד אמסלם להפחית את שכרו של מפכ"ל המשטרה.
המשבר הפוליטי הנוכחי, זה שנובע מהרצון של הליכוד והבית היהודי לתקן את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו באופן שתוסף לו פסקת התגברות שתאפשר לכנסת לחוקק חוק "עוקף בג"ץ", הוא הרציני מכל שלושת המשברים שאנחנו מזכירים אך גם הלגיטימי שבהם. בניגוד לאופן שבו התייחס נתניהו אל התאגיד ערב הקמתו, ובניגוד לאופן שבו התייחסו אנשיו אל המשטרה בזמן סערת חוקת ההמלצות, הוויכוח סביב סמכותו של בג"ץ לפסול חוקים של הכנסת הוא ויכוח עקרוני, ותיק, ולא פרסונלי, שבו יש נימוקים לא רעים לשתי הגישות הדומיננטיות.
הגישה שבה דוגל כעת נתניהו (בעבר עמדתו הייתה אחרת) ודוגלים השרה איילת שקד והשרים נפתלי בנט, יריב לוין ואחרים (כל אחד במידת קיצוניות כזו או אחרת) היא שבית המשפט העליון הרחיב מתחילת שנות ה-90 את סמכויותיו על חשבון הכנסת והממשלה, בכך שלקח לעצמו את הזכות לפסול חוקים של הכנסת ברוב רגיל מקרב השופטים. לכן, טוענים מצדדי הגישה הזאת, יש לחזור ולאזן את עוצמת שלושת הרשויות באמצעות הגבלת כוחו של בג"ץ והקשחה של התנאים לפסילת חוקים על ידו.
הגישה של רוב השמאל וגם של שר האוצר משה כחלון, היא שהמצב הנוהג, שבו שופטי העליון יכולים לפסול ברוב רגיל מקרבם חוקים או תקנות של הכנסת כאשר הם מגיעים למסקנה שאלה עומדים באופן מובהק בניגוד לעקרונות של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, היא השיטה הטובה ביותר.
שתי הגישות הן לגיטימיות, אבל לנו חשוב לציין שבג"ץ קידם מאוד את החברה הישראלית באמצעות הפרשנות החוקתית שלו מאז תחילת שנות ה-90. למשל, התאפשר לנשים ללכת לקורס טייס, ערבים זכו לרכוש אדמות בישובים קהילתיים יהודיים (כאן הדרך עוד ארוכה), לעניים התאפשר לקבל אבטחת הכנסה למרות שבבעלותם מכונית, ומאסירים נמנעה האפשרות הבעייתית שבתי הכלא ינוהלו על ידי חברות מסחריות פרטיות.
נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, יצאה היום להגנת השיטה הנוהגת כשהזכירה כי אחת הערובות ההכרחיות לכך שנמשיך להיות הדמוקרטיה היחידה באזור היא שמירה על מערכת בתי משפט עצמאית, מקצועית ובלתי תלויה המקיימת ביקורת שיפוטית המגנה על עקרונות היסוד החוקתיים של השיטה.
בשני המשברים הקודמים שהזכרנו, איש המפתח שבלם את ניסיונות נתניהו לשנות את המציאות, היה שר האוצר משה כחלון. האם הנשיאה חיות וחבריה יכולים לסמוך על כחלון, שגם הפעם הוא ימנע משותפיו לקואליציה לקדם חוקים שנוגסים מעוצמתה של מערכת המשפט? אולי, אבל כבר לא בטוח. כחלון לא שכח ולא סלח לשופטי העליון על כך שהם פסלו את חוק מיסוי דירה שלישית שהיה "הבייבי שלו" עקב פגמים בהליך החקיקה שלו. מאותו היום, התמיכה של שר האוצר בעליון היא קיימת אבל יותר מסויגת.
אז איזו משתי הגישות תנצח? יש להניח שבסופו של דבר הממשלה והכנסת לא יצליחו, בסבב הנוכחי, לבטל לחלוטין את הישגי המהפכה החוקתית ולמנוע מבג"ץ לפסול חוקים. אך הם יוכלו לרסן את כוחו של בג"ץ למשל באמצעות קביעה של רוב מיוחס (ולא רגיל) מקרב השופטים כתנאי לפסילתו של חוק, או באמצעות קביעה שרוב מיוחס של חברי כנסת גובר על פסיקה של בג"ץ. בשני המקרים, שאלת מיליון הדולר היא מה יהיה אותו רוב מיוחס.
כרגע נראה שיש שתי אפשרויות ריאליות לשינוי המצב הקיים. הראשונה, שיחוקק חוק יסוד: החקיקה, שלפיו הכנסת תהיה רשאית לחוקק חוק עוקף בג"ץ ברוב של 70 מחבריה ואילו בג"ץ יהיה רשאי לפסול חוק של הכנסת רק ברוב מיוחס של 6 מתוך 9 שופטים. השנייה, שיחוקק חוק יסוד: החקיקה, ולפיו הכנסת תהיה רשאית לחוקק חוק עוקף בג"ץ ברוב של 65 חברי כנסת, אך בג"ץ ימשיך לפסול חוקים בלתי חוקתיים של הכנסת ברוב רגיל מקרב השופטים. בכל מקרה, המהפכה החוקתית כאן כדי להישאר. לפחות בינתיים.
חוקים בולטים שנמצאים בפני בג"ץ
חוק ההמלצות
החוק לתיקון סדר הדין הפלילי, המורה למשטרה להניח סיכום ראיות בתיק אך לא לגבש המלצה כתובה, בנוגע לכתב אישום עבר בשלוש קריאות במליאה בדצמבר 2017 ומיד למחרת הוגשה עתירה נגד החוק על ידי סיעת יש עתיד, ח"כ קארין אלהרר ועל ידי התנועה לאיכות השלטון. הטענה המרכזית בעתירה היא "שימוש לרעה בסמכות הקואליציה והעברת הליכי חקיקה דורסניים".
סטטוס עדכני: "יש עתיד" עתרה לבג"ץ נגד החוק.
חוק ההסדרה
הצעת חוק פרטית של חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי) ויואב קיש (הליכוד) להסדרת המעמד של קרקעות הנמצאות בבעלות פרטית של פלסטינים אשר אינם אזרחי ישראל, אשר נבנו עליהן נבנו מאחזים לא חוקיים או מאחזים שאושרו בדרגים שונים.
סטטוס עדכני: בג"צ הקפיא את החוק והעבירו את הדיון להרכב מורחב של תשעה שופטים.
חוק פיצול תאגיד השידור
הצעת חוק ממשלתית לפירוק מבני של תאגיד השידור הציבורי לחטיבת חדשות וחטיבת תוכן כללית. החקיקה לא נכנסה לתוקף לאחר שבג"ץ הוציא צו על תנאי.
סטטוס עדכני: התאגיד לא פוצל.
חוק הדחת חברי כנסת
חוק הדחת חברי כנסת ברוב של 90 ח"כים עבר ביולי 2016. כדי לבצע הדחה, על פי החוק לפחות 70 ח"כים צריכים להגיש בקשה, 10 מתוכם לפחות חברי אופוזיציה. העילות להדחה הן הסתה לגזענות ותמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל. החוק לא הגיע לידי יישום, במקרה הראשון שעמד על הפרק והוא העבירות הפליליות של ח"כ לשעבר באסל גטאס, שיושב כיום בכלא.
סטטוס עדכני: בג"צ דן בחוק בהרכב של שבעה שופטים. טרם התקבלה החלטה.
