בסיפור הזה יש כל מה שצריך כדי להצית את הדמיון: סטארט-אפ ישראלי עם חזון נועז, מדינה בעלת דימוי אקזוטי, שמות נוצצים, וכמובן - בלוקצ'יין, אחת ממילות הבאזז הבולטות של השנה האחרונה.
בתחילת החודש שעבר הכריזה איי מרשל, מדינה קטנטנה שמונה 75 אלף תושבים באוקיינוס השקט, כי תנפיק מטבע דיגיטלי בשם SOV, לצד הדולר אמריקאי כמטבע הרשמי במדינה. מי שנבחר להוביל את ההנפקה הוא הסטארט-אפ הישראלי נימה (Neema). הנפקת המטבע (Initial Coin Offering, או ICO), שבה יוצע למשקיעים תמורת דולרים, אמורה להתקיים מאוחר יותר השנה, אם כי טרם נקבע לה מועד מדויק. אם הכל יקרה לפי התוכניות, זו תהיה הפעם הראשונה שבה מטבע דיגיטלי הופך למטבע רשמי של מדינה כלשהי.
מי שהגה את היוזמה הוא ברק בן עזר (39), מנכ"ל נימה ואחד ממייסדיה. בן עזר חבר לרועי רהב, בנו של איש יחסי הציבור רני רהב, לצורך ניהול הפרויקט. לדברי בן עזר, בתוך פחות מחודשיים הצליחו השניים לשכנע את ממשלת איי מרשל לחבור אליהם להנפקת המטבע, ולהביא לעיגון ההחלטה בחקיקה פרלמנטרית.
מטבע דיגיטלי: נכס או כסף?
"אנחנו פה כבר 45 ימים, אוכלים קוקוסים ודגי טונה טריים", אמר בן עזר ל'גלובס' בשיחה שהתקיימה מיד לאחר ההכרזה על ההנפקה, "זה שילוב של הישרדות וסטארט-אפ. עוד יעשו עלינו סרטים!".
לדברי בן עזר, הוא חשב על הרעיון אחרי שרשות המסים הציגה את עמדתה בנוגע למטבעות דיגיטליים, ולפיה הם מוגדרים כ-'נכס' וחל עליהם מס רווחי הון. "אני מתעניין בטכנולוגיה מגיל שבע, ונדלקתי על הביטקוין עוד ב-2013", הוא אומר, "קניתי ביטקוינים והחלטתי להקים חברה בתחום, אבל כל הסיפור של המס ביאס לי את התוכנית לבסס את החברה שלי על ביטקוין, ועזבתי את זה".
הפתרון שלו היה למצוא פרצה יצירתית בהגדרות של רשות המסים, וליצור מטבע דיגיטלי שיוגדר ככסף: "אמרתי, מבחינתם 'כסף' זאת הגדרה חוקית של מדינה ריבונית? בואו נמצא מדינה ריבונית וננפיק לה מטבע. זה לא שהיה לאיי מרשל איזו תכנית לעשות מטבע - אנחנו באנו אליהם עם הרעיון".
ההתעניינות הגוברת בביטקוין, מספר בן עזר, יצרה מבחינתו הזדמנות לממש את החזון הזה. הוא הגיע לאיי מרשל לאחר שחיפש "מדינה ריבונית קטנה שחברה באו"ם, שאין לה עדיין מטבע משלה". בישראל איי מרשל מוכרת גם מהסיבה שרני רהב תמיד מוצא חנייה בתל אביב: מאז 2008 הוא משמש כקונסול הכבוד של המדינה בישראל, ונהנה ממעמד של דיפלומט. בן עזר מאשר שנעזר ברהב האב לצורך יצירת החיבור: "בשביל זה יש קונסול כבוד", הוא אומר.
התכנון של בן עזר היה לפתוח את המכירה המוקדמת של המטבע, המיועדת לדבריו לחברי קהילת הביטקוין והבלוקצ'יין, עוד בחודש שעבר. נכון לכתיבת שורות אלו היא טרם נפתחה.
ואולם, מבדיקת 'גלובס' עולה כי אם וכאשר המכירה תתרחש, למשקיעים יש סיבות טובות להתייחס אליה בזהירות. הדבר נובע הן מהערפול הטכני והפיננסי סביב הנפקת המטבע, והן מהעובדה שאיי מרשל היא מדינה ענייה, בעלת כלכלה חלשה, המהווה מקלט מס ומאופיינת גם בהתנהלות שלטונית בעייתית. בפסקאות הבאות נרחיב על כל אחת מהנקודות הללו.
השקעה בסיכון גבוה
חברות רבות, שהבולטת בהן היא פלטפורמת המסרים המיידיים טלגרם, בוחרות כיום לצאת להנפקת מטבע לצורך גיוס השקעות. ב-2017 הנפקות המטבעות הדיגיטליים גייסו סכום שיא של 6.5 מיליארד דולר, ונראה שהשיא עוד לפנינו.
ברבעון הראשון של 2018 כבר גויס סכום של יותר מ-4 מיליארד דולר. כל פרויקט של הנפקת מטבע דיגיטלי כזה כרוך בסיכון גבוה למשקיעים: מחקר שערכה באחרונה חברת הייעוץ Satis Group אף מצא כי כ-90% מההנפקות יכולות להיות מסווגות ככישלון או כהונאה.
כאשר חברה, או במקרה הזה מדינה, מעוניינת להנפיק מטבע מבוסס בלוקצ'יין, אפשר לצפות כי היא תפנה לגורם שכבר פיתח טכנולוגיית בלוקצ'יין מבוססת ומגובשת. בשוק קיימים מאות חברות העוסקות בכך, ומתוכן אפשר לבחור את זו שתתאים ביותר להנפקת המטבע, הן מבחינת ניסיון רלוונטי והן מבחינת הטכנולוגיה המוצעת. האם נימה היא באמת החברה המתאימה להוביל פרויקט שאפתני כזה?
ההיסטוריה של חברת נימה
נימה הספיקה לעבור מספר גלגולים מאז הקמתה. החברה הוקמה בשנת 2013 בידי ברק בן עזר, ארז רובינזון ואייל מאיר, ומאז הספיקה להחליף פעמיים שותפים ואת המודל העסקי שלה. הרעיון המקורי היה ליצור תחליף מבוסס בלוקצ'יין לשירותים בנקאיים. שלושת השותפים קיוו לאפשר לעובדים זרים ולתושבי מדינות מתפתחות, שאינם מחזיקם בחשבון בנק, לנהל את כספיהם, לשלם אונליין, לקבל כרטיס אשראי ולשלוח כסף למשפחותיהם בקלות ובזול. החברה גייסה חצי מיליון דולר בסבב פרה-סיד, אך המוצר שלה לא הושק, והיא נעלמה מהרדאר.
ב-2016 נימה חזרה לתמונה, ויצאה למסע יחסי ציבור סביב המוצר החדש שלה - פלטפורמה להעברת כספים בין עובדים זרים בישראל למשפחותיהן בפיליפינים. הפעם הדיווחים בכלי התקשורת, שהתבססו על הודעת החברה, הכריזו על נימה כסטארט-אפ שהוקם ב-2015 בידי בן עזר ואסי סיוון, שניהם יוצאי יחידה 8200. לא נותר זכר לגלגולה הראשון של החברה, לשותפים הקודמים ולמטבעות הדיגיטליים.
באותה שנה הודיעה החברה כי לצד פלטפורמת העברת הכספים תשיק כרטיס אשראי משלה, וכן תוכנית סלולר לעובדים זרים בחמישה דולרים בחודש. באתר החברה אין כיום זכר לשני שירותים אלה. מקורבים לחברה מסרו ל'גלובס' שכרטיס האשראי וחבילת הסלולר מעולם לא הושקו בפועל, ושגם שירותי ההעברות פועלים במתכונת מצומצמת זה זמן. במהלך התקופה שבה פעלה נימה במודל הזה היא הספיקה לגייס שלושה מיליון דולר, ואז נעלמה שוב עד לחודש שעבר. השותף אסי סיוון, כמו רובינזון ומאיר לפניו, יצא מהתמונה. הוא סירב להתראיין לכתבה זו.
כששאלנו את בן עזר על ההיסטוריה של נימה, הוא ענה "עזבי את נימה, בתכל'ס זה לא רלוונטי". הוא ניסה להסיט את נושא השיחה הרחק משירות העברת הכספים המבטיח, ומההשקה המתוקשרת דאז של שני המוצרים - כרטיס האשראי וחבילת הסלולר. לאחר התעקשויות, מסר בן עזר: "עכשיו, בעקבות ההישג המטורף שלנו, נתחיל לפתח מטבע לאיי מרשל וכל המשאבים יילכו לשם". לגבי עתיד שירות העברת הכספים הוא טרם החליט: "יכול להיות שנמכור אותו, ויכול להיות שנפצל את החברה - אבל וואלה, הולך להיות פה פרויקט של מיליארדים", הכריז, והחזיר את השיחה לנושא איי מרשל.
לא התעכבו על הטכנולוגיה
על-פניו, עדיין יש מספר קצוות פתוחים. ההחלטה על הנפקת מטבע רשמי מבוסס בלוקצ'יין ועל מינוי נימה כאחראית על ההנפקה, מעוגנת בשני מסמכים. הראשון שבהם הוא הסכם חסוי בין נימה לבין ממשלת איי מרשל. בן עזר ציין שבהסכם החברה התחייבה לקחת על עצמה את הטיפול המלא בהנפקה ובהכנת תשתיות המדינה לשימוש במטבע דיגיטלי.
הממשלה המקומית, מצדה, התחייבה להעביר חוק שיסדיר את מעמד המטבע ויבטיח שרווחי ההנפקה ישמשו את המדינה למטרות שהוסכמו מראש. המסמך השני הוא אותו החוק, שאושר בפרלמנט ושבו מעוגנות התחייבויות אלו. לפי שעה, נימה לא פרסמה White Paper, מסמך הצהרת כוונות בפני המשקיעים, שמלווה הנפקות מטבע. כל המידע על SOV שגלוי כרגע לציבור - מקורו בחוק זה.
בשיחה נוספת שקיים בן עזר עם 'גלובס', לפני כשלושה שבועות, הוא ציין שנימה נמצאת כעת בתהליך קביעת הפרטים הטכניים שעליהם יתבסס המטבע. אם כן, ה-SOV הוכרז כמטבע הרשמי העתידי של מדינת איי מרשל, מבלי שנקבעו מאפייניו. אף על פי שהפרטים ה"טכניים" הללו הם בעלי השפעה עצומה על אופי המטבע ועל כלכלת האיים, כל ההחלטות לגביהם הושארו בידי הסטארט-אפ הישראלי.
החוק קובע כי כמות המטבעות בזמן ההנפקה תהיה קבועה ותעמוד על 24 מיליון מטבעות. לפני ההנפקה הראשונית, איי מרשל תקבל מחצית מכמות המטבעות, כלומר 12 מיליון - ומתוכם יימכרו 6 מיליון בהנפקה. מחצית המטבעות שלא יימכרו מיד ישתחררו למכירה לאורך חמש שנים, כדי שלמדינה יהיה אינטרס לשמור על ערכו של ה-SOV. החברה המבצעת, כלומר נימה, תקבל לידיה את 12 מיליון המטבעות הנותרים.
בתמורה לכך, נימה לקחה על עצמה את הטיפול המלא בהנפקת ה-SOV ובהכנת התשתיות לקראת הפיכתו למטבע הרשמי באיי מרשל. היא התחייבה לפרוס תשתיות טכנולוגיות הדרושות לשימוש רחב ב-SOV: החל מחיבור רשת לחלק מהאיים (רק 16% מתושבי המדינה מחוברים כיום לאינטרנט), ועד ליצירת מערכת תשלום מבוססת טביעת אצבע שנועדה לאפשר לתושבים שימוש נוח, נגיש ומאובטח בכספם.
המדינה, מצדה, התחייבה להשקיע את המטבעות בדרכים שנועדו לשכנע את אזרחיה לתמוך במיזם: 6 מיליון מטבעות בקרן לתמיכה בתקציב המדינה "ובמטרות לאומיות אחרות"; 1.2 מיליון מטבעות בקרן ירוקה להגנה על הסביבה; 2.4 מיליון מטבעות בקרן לשיקום נפגעי הניסויים הגרעיניים שארצות הברית ביצעה באיים בשנות ה-40 וה-50; ואת 2.4 מיליון המטבעות הנותרים המדינה התחייבה לחלק באופן שווה ישירות לאזרחים. החלוקה הזאת ניתנת לשינוי בעזרת רוב של שני שליש בפרלמנט איי מרשל.
עוד קובע החוק כי כמות המטבעות תגדל בכל שנה ב-4% ביחס לקודמתה. יחידות ה-SOV החדשות יחולקו לפי החלטת שר האוצר של איי מרשל, שיבחר באחת משתי אפשרויות: או כשכר לכורי המטבעות (המשתמשים שמקצים את כוח המחשוב שבידיהם לטובת יצירת "בלוקים" חדשים, המתעדים עסקאות במטבע); או שגם המטבעות החדשים יחולקו לפי היחס שקובע החוק. עוד נקבע שכל אדם שירצה להשתמש במטבע יצטרך לעבור KYC - תהליך שנועד לוודא את אמינותו לפני ביצוע עסקה. הממונה על התהליך תהיה ועדת המטבע של איי מרשל.
מלבד פרטים אלה, החוק לא קובע את אופי הבלוקצ'יין שעליו יתבסס המטבע, ואת אופן ניהולו. "כל האלמנטים הטכניים זה אנחנו תכל'ס, אלה החלטות שלנו", אומר בן עזר. הטכנולוגיה שנימה תפתח תקבע אם המטבע יהיה מבוזר או מרוכז; אם המידע אודות המחזיקים בו יהיה פתוח לכל או סגור, ואם יהיה סגור, למי תהיה גישה אליו; וכמה קל או קשה יהיה לכרות את המטבע, אם בכלל תתאפשר כרייה חופשית.
ההחלטות אם המטבע יתבסס על קוד פתוח או סגור, אם תתתאפשר כרייה, ואם העסקאות יהיו שקופות או לא, הן חשובות. אם העסקאות שקופות, לא ניתן להשתמש במטבע לצרכים מפוקפקים והוא זוכה למעמד לגיטימי יותר. עם זאת, חלק מכוח המשיכה של מטבעות דיגיטליים נובע מהיכולת לבצע בהם עסקאות באופן לא מפוקח. החוק מאפשר לנימה לבחור באיזו טכנולוגיית בלוקצ'יין שתחפוץ לפיתוח המטבע, על כלליה ומגבלותיה, או לפתח אחת בעצמה.
גן עדן למי שמחפש מקלט מס
המנדט לקבלת ההחלטות הנוגעות לבחירת הטכנולוגיה ניתן לנימה באופן בלעדי, אף על פי שהן יקבעו במידה רבה את אופי המטבע, דבר שישפיע באופן נרחב על כלכלת איי מרשל. זה אולי נוח מבחינת נימה, אך הקלות שבה הרפובליקה חתמה על ההסכם עם החברה הישראלית, ומסרה לידיה את קבלת ההחלטות המהותיות הללו, מעלה תהיות. ממשלה שהעבירה בתוך פחות מחודשיים חוק מעורפל שכזה, בנושא עקרוני כמו מטבע רשמי חדש, עלולה לבטל ולשנות אותו באותה הקלות.
מדינה מתוקנת, שהייתה מקבלת הצעה להנפיק מטבע דיגיטלי, הייתה מעבירה את הרעיון במנגנונים השלטוניים, קובעת את הפרטים הדרושים, יוצאת במכרז, ולבסוף בוחרת בחברה המתאימה ביותר לאופי כלכלת המדינה. ככל הידוע לנו, דבר מכל אלה לא התרחש במסגרת העבודה על הנפקת SOV.
מי שיחפש מידע ברשת אודות איי מרשל ימצא שני דברים: האחד הוא שמדובר בדמוקרטיה שדוגלת בשוויון מגדרי. יש בה חופים יפהפיים, ובאופן כללי היא גן עדן לתיירים - פירות מאמצי מדיניות החוץ של המדינה. השני - שאיי מרשל היא גן עדן למעלימי מס. בדצמבר האחרון פרסם האיחוד האירופי "רשימה שחורה" של 17 מדינות בעולם המוגדרות כמקלטי מס, ובהן גם רפובליקת איי מרשל, לצד מדינות כמו פנמה, תוניסיה ואיחוד האמירויות.
מנימה נמסר כי איי מרשל הוסרה מהרשימה. האו״ם הסירו את הרפובליקה מהרשימה לפני כשבועיים, אך חקיקת המיסוי באיי מרשל לא השתנתה.
כלכלה רעועה שתלויה בארה"ב
על הנייר, איי מרשל היא מדינה בעלת משטר דמוקרטי, אך לא ברור עד כמה הדבר נכון בפועל: מפלגת השלטון עומדת בראש הרפובליקה ברציפות מאז 1999, וארה"ב שולטת דה-פקטו בכלכלת המדינה, כמו מדינות רבות שהיו תחת שלטון אימפריאלי וקיבלו את עצמאותן לאחרונה.
בין השנים 1946-1958 האיים שימשו כאתר בדיקה עבור 67 ניסויים גרעיניים אמריקאיים, שפגעו בתושבים ובמשאבי הטבע. רק בשנת 1979 הכירה ארה"ב בחוקת איי מרשל, והרפובליקה הוקמה רשמית שבע שנים לאחר מכן. 60% מתקציב המדינה מבוסס כיום על סיוע אמריקאי, המהווה פיצוי על הניסויים.
מצבה הכלכלי של איי מרשל אינו מזהיר, בלשון המעטה. הנתונים הקיימים עליה אינם רבים, מכיוון שהמדינה לא אוספת אותם באופן מסודר, אך לפי הערכת ה-CIA היא מדורגת במקום ה-188 בעולם מבחינת תוצר לנפש, 3,400 דולר בשנה בלבד. מרבית התושבים מתפרנסים מחקלאות, דיג ומקצועות הקשורים בתיירות, שבהם עיקר העסקאות מתבצעות במזומן. לפי דו"ח של Asian Development Bank מ-2016, שיעור האבטלה בקרב בני 15 ומעלה הוא 60%. האי המאוכלס ביותר במדינה הוא אביי (Ebeye), ותושביו סובלים מעוני חמור, וצפיפות גבוהה: חיים שם יותר מ-15 אלף תושבים בשטח של 0.36 קמ"ר בלבד. הם סובלים ממחסור בדיור, ממגיפות, מהצפות וממים מזוהמים, ושיעור התמותה בקרב תינוקות עומד על 3%.
לאור נתונים אלה, וכן לאור יחסה של איי מרשל למיסוי, ניתן אולי להבין מדוע נרקם בקלות ובמהירות כזאת הקשר בינה לבין נימה. אימוץ מטבע דיגיטלי עשוי לסייע למדינה הקטנה בעקיפת רגולציית המס הבינלאומית, ובמקביל לעזור למאמצי ההסברה שלה ולביסוס מעמדה כיעד תיירותי נחשק. ככל הידוע לנו, מבחינתה אין חשש שהיא תפסיד מהמהלך: נימה לקחה על עצמה את האחריות לבנות תשתיות מתאימות ולטפל בהנפקת המטבע, וממשלת איי מרשל לא נושאת באף הוצאה. ואם הפרויקט לא יניב את הפירות המצופים, היא תמיד יכולה לשנות את דעתה ואת החוק.
מי שיבחרו להשתתף במכירה המוקדמת של נימה, ישקיעו בפועל בכלכלת איי מרשל, על שלל בעיותיה ופוטנציאל הצמיחה המוגבל שלה. כאשר חברה יוצאת בהנפקת מטבע, מחיר האסימון אמור להיות קשור לערכה של החברה. באופן דומה, מטבע רשמי של מדינה אמור לשקף את הונה של המדינה, בשוויו ובכמות המטבעות המונפקת. ב-2017, התוצר הלאומי הגולמי של רפובליקת איי מרשל הוערך ב-189 מיליון דולר, כולל הסיוע, ואילו חובותיה עמדו על 90 מיליון דולר. אם שווי המטבעות אכן ישקף את הבעיות הללו, ספק אם יהיה מדובר בהשקעה משתלמת. אם לא, קשה להבין על מה הוא יישען.
הימור בטוח לכולם - חוץ מלמשקיעים
לא רק מבחינת איי מרשל ה-SOV הוא הימור בטוח למדי, אלא גם מבחינת נימה, או כל גוף שיפוצל ממנה. נכון, דרושים משאבים רבים לצורך בניית תשתית למדינה שלמה כדי לחבר אותה למטבעות דיגיטליים, ודאי כשמדובר במדינה ענייה שבה רוב האוכלוסייה אינה מחוברת לאינטרנט.
אלא שאיי מרשל היא מדינה קטנה, ולהערכת בן עזר עלות הפרויקט תעמוד על 30 מיליון דולר בלבד. סכום היעד לגיוס במסגרת הנפקת המטבע אינו סופי, אך "סיכמנו איתם על כמה מאות מיליונים של דולרים", אומר בן עזר.
וכאן אנחנו מגיעים לנקודה חשובה: בלשון החוק לא ננקב תאריך יעד מוגדר להשלמת פריסת התשתית. "המדינה לא שמה דד-ליין על כל הסיפור", אומר בן עזר, אם כי העריך שמרגע ההנפקה התהליך יארוך כחצי שנה. נימה לא חשפה מהיכן אמור להגיע הכסף שישמש אותה לבניית והטמעת התשתית למטבע, אך ציינה שהדבר יעשה רק לאחר ההנפקה הראשונית. לכן ניתן להעריך שהנחת התשתיות תתבסס על הכספים שנימה תגייס בהנפקת המטבע, ותהיה תלויה בה.
במילים אחרות, אם נימה תצליח לעמוד ביעד - היא תוכל לממן בקלות את התשתית. אם לא תצליח - היא לא תיאלץ לפרוס אותה. לפיכך, ההוצאה המרכזית שבכל זאת עומדת בפני נימה היא פיתוח פרוטוקול הבלוקצ'יין וניהול המכירה. העלות של פיתוח מטבע דיגיטלי היא בין עשרות למאות אלפי דולרים, ואם תבחר החברה להתבסס על פרוטוקול קיים, העלות תהיה נמוכה עוד יותר.
לעומת זאת, לנימה יש הרבה מה להרוויח: היא מקבלת 12 מיליון מטבעות מאיי מרשל, אשר עשויים להימכר בסכום יפה בהנפקה הראשונית. בנוסף, מבחינת החברה, המשמעות של הצלחה תהיה הסדרת מעמדו של SOV כמטבע לכל דבר. אם רשויות המס לא ימצאו פתרון, תוכל החברה להפעיל שירות פיננסי מבוסס מטבע דיגיטלי, כפי שהכריזה שתעשה בגלגולה הראשון - ואם ההכרזות שלה מ-2013 היו נכונות, כבר יש לה תשתית מוכנה לכך.
ומבחינת המשקיעים? גם אם הרעיון של מטבע דיגיטלי רשמי יצליח בתוך קונספט, זה לא מבטיח את הצלחת ההשקעה ב-SOV. יש לנו שילוב של רפובליקה עם כלכלה חלשה; ממשלה שיכולה לשנות את דעתה בכל רגע; חברה עם היסטוריה של הכרזה על פרויקטים וזניחתם, תוך השקעה רבה ביחסי ציבור; ומטבע שאפוף בחוסר ודאות. נימה תשמח להוכיח לכל התוהים והמפקפקים שהיא פעלה בתעוזה וביצירתיות, ושהמיזם שלה ישנה את פני עולם המטבעות הדיגיטליים, אולי אפילו את פני הכלכלה.
בן עזר: "ההצלחה נראית ברורה"
מ"נימה" נמסר בתגובה: "לצורך הנפקה של מטבע של מדינה ריבונית יש להיערך באופן מסודר ורציני עם עורכי דין מהשורה הראשונה בעולם. ההנפקה הראשונית נערכת בין משקיעים גדולים שמשקיעים מיליון דולר ומעלה כל אחד ואינה פתוחה לציבור הרחב. כאשר נפתח את ההשקעה לציבור הרחב, נעדכן.
הדבר היחיד שקובע את ערכם של מטבעות הוא ההיצע והביקוש. הייחוד של מטבעות דיגיטליים הוא שכמות הכסף ידועה מראש, מוגבלת, וכתובה בבלוקציין מבוזר שאי אפשר לשנות באופן ריכוזי. כך גם ב-SOV, ההיצע כתוב בחוק 24 מיליון מטבעות פלוס ארבע אחוז בשנה כעמלות לכורים. מכיוון ש-SOV הינו בלוקציין מבוזר לחלוטין, לריבון אין יכולת לשנות את כמות הכסף ולהדפיס עוד לאחר שהמטבע יצא לשוק. כך כל משקיע ומחזיק SOV יודע שיש לו יחידה שאינה מדוללת וערכה צפוי לעלות.
בצד הביקוש, הביקוש למטבעות ה-SOV נובע מכל הביקוש העולמי ממי שירצה לרכוש מטבע דיגיטלי שיש לו מעמד רגולטורי ומיסויי של כסף ככך מטבע מדינתי אחר בעולם.
למעשה פתרנו לבנקים בעיה רצינית. בנקים גדולים בעולם מונעים משורת הרווח. אם הם חושבים שיש פה כסף הם נכנסים. בניגוד למה שאנשים חושבים, הבנקים לא מפחדים שמטבעות דיגיטליים ייתרו אותם. הם יודעים שיצטרכו אותם והם יעשו כסף בכל מקרה. החסם העיקרי עבורם עד היום היה רגולטורי. איפה שיש אי וודאות יש סיכון. ובנקים לא אוהבים סיכון. פתאום באנו להם עם SOV ופתחנו להם את הקשר הגורדי הזה באבחה אחת.
הפריסה של SOV באיי מרשל תהיה זהירה ומאורגנת. עם קבוצות ניסוי, הפקת לקחים ותהליך מתמיד וממוקד ועקבי של ניסוי, למידה ושיפור, עד שנהיה מוכנים לתת סוב לכל חנות וחנות וכל אזרח. זה יכול לקחת בין שנה לשלוש שנים עד שהפריסה תהיה לרוב האזרחים."
ברק בן עזר, מנכ"ל "נימה", על החיבור עם רועי רהב: "רועי רהב מתפקד כראש המטה ויד ימיני. רועי סיים שירות בחיל המודיעין כקצין מצטיין בתוכנית מובחרת של היחידה בה אני שירתי גם." עוד נמסר כי נעשתה פניה לרני רהב שיזם את החיבור בין בן עזר לרהב הבן. "ישבנו והיה אחלה קליק", אומר בן עזר ומוסיף כי "ההצלחה עכשיו נראית ברורה".
באשר לפעילויות הקודמות של נימה: "פעילות העברת הכספים של נימה עומדת למכירה עכשיו עקב המיקוד שלי בבלוקציין."
סייע בהכנת הכתבה: רועי קצירי