“ארץ פראית מאוד” / צילום: באדיבות נטפליקס
"בערב של 'יום המאסטר', ה-6 ביולי 1985, שילה קראה לכמה מאיתנו אליה הביתה. היא נראתה איום ונורא, חיוורת מאוד, והיא אמרה לנו: 'מחר, בהגוואן עומד לארגן את מותו; מחר, דווה ראג' עומד להרוג אותו. חייבים לעצור אותו. אם נוכל להרוג את דווה ראג', בהגוואן לא ימות. מי יעשה את זה?'. אף אחד לא דיבר. כולנו היינו בדממת תדהמה. אבל כשמישהו דיבר ואמר, 'אני אעשה את זה', זה היה הקול שלי, שעלה מהדממה".
התיאור הזה, של דמות שולית לכאורה (אם כי, בעיניי המרתקת ביותר), מבין פסיפס הקולות שמרכיב את סדרת הדוקו "ארץ פראית מאוד" המשודרת בנטפליקס, יכול לבדו לפרנס שעות של דיונים על הפסיכולוגיה של האשמה, על החוויה החוץ-גופית שאדם מעביר את עצמו לפני שהוא לוקח על כתפיו מעשה נורא; על אופן החשיבה של אנשים שנמצאים תחת השפעה כבדה של דמות כריזמטית (או סתם של סמים) - והוא אפילו לא מתחיל לגרד את רמות הטירוף, החסד, העיוורון, האידיאלים, האלימות, החזון, הנבזות והרצון הטוב שמרכיבים את הסדרה הזו, מלאת התהפוכות.
הבסיס של "ארץ פראית מאוד" נשען על סיפורו של ראג'ניש צ'נדרה מוהן ג'יין, הידוע גם כבהגוואן שרי ראג'ניש - ובעיקר מוכר בכינויו "אושו", פילוסוף הודי ומנהיג רוחני, שניסה לשלב בין מזרח למערב בדרכים מקוריות במיוחד. הסדרה מתמקדת בתקופה שבה הוא וחסידיו ניסו להקים מעין עיר אוטופית בשטחי פרא במדינת אורגון בארצות הברית. יותר מזה לא כדאי לספר, אבל כן אפשר להגיד שהמילים "מעבר לכל דמיון" מעולם לא היו תקפות יותר, ושחוזקה של הסדרה הזו הוא ביכולת לגרום לצופות ולצופים להרגיש שהנה, הגענו אל שיא הטירוף - ואז לשבור את השיא הזה בהתפתחות מפתיעה עוד יותר.
חוזקה השני של הסדרה הוא היכולת של היוצרים לתאר את המציאות המשוגעת הזו באמצעות תרגיל השמור בדרך כלל ליצירות ספרותיות: ריבוי קולות - במקרה הזה, של האנשים שהיו הכי קרובים לאושו, ומצד שני של מי שראו בו ובקהילה שלו אויבים מרים - והיעדרות מוחלטת של מספר-על. זהו אינו רשומון - הנרטיבים אינם סותרים זה את זה אלא מתלכדים לקול אחד - ולכן האפקט הוא הפוך לזה של רשומון: תחושה של אמינות גבוהה. כך, בניגוד לסדרות דוקו רבות בשנים האחרונות (בעיקר אלה מז'אנר ה"פשע אמיתי"), "ארץ פראית מאוד" אינה מדיפה ריחות של מניפולציה טלוויזיונית.
לפני הכול, זה סיפור על קבוצה של אנשים עם ערכים משותפים שחיפשו להקים קהילה, שבה יוכלו לממש את הערכים האלה. במידה מסוימת, אפשר גם לראות בזה אלגוריה על מדינה: איך היא נוצרת, לפי מה היא מוגדרת, מה צריך להקריב למען החזון שלה, מה צריך לעשות כדי לשמור עליה, ובעיקר - מה שיכול להשתבש בה. והו, כמה שזה יכול להשתבש.