נוחי דנקנר / צלם: תמר מצפי
הסאגה המתמשכת, שהחלה לפני יותר משש שנים, המכונה "פרשת הרצת המניות באי.די.בי" נפתחה בשלושה ימים בחודש פברואר 2012 - שלושת הימים שקדמו להנפקת מניות חברת אי.די.בי אחזקות. ביום הראשון התייצב עדי שלג, סוחר ניירות ערך, במשרדו של איתי שטרום בחברה ISP שבבעלותו, וקיבל ממנו הנחיה לרכוש כמה שיותר מניות של אי.די.בי, שבראשה עמד אז איש העסקים נוחי דנקנר.
כך נפתח מחול שדים שנמשך ביומיים שלאחר מכן, וכלל שיחות טלפון רבות בין דנקנר, שטרום ושלג; טלפונים בין דנקנר לבנק הבינלאומי שאיפשרו מימון רכישות לקראת ההנפקה; ופנייה לבעלי הון, חבריו של דנקנר, כדי שירכשו מניות. ההנפקה עלתה יפה, ואי.די.בי גייסה באמצעותה 321 מיליון שקל.
שלושת הימים הדרמטיים האלה גררו את ילד-הפלא לשעבר של שוק ההון, דנקנר, למסע התגוננות ארוך במסגרת הליך פלילי נגדו שהסתיים בהרשעתו בהרצת מניות, ובשליחתו לשנתיים מאסר. בשבוע הבא, יתייצב נוחי דנקנר בעליון בניסיון אחרון להציל את עורו, ולשכנע את בית המשפט כי לא פשע ולא חטא, וכי כל מעשיו נבעו משיקולים כלכליים לגיטימיים, ומאמונה מלאה בחברה שעמד בראשה.
לצידו יתייצב גם איתי שטרום, שהלך עימו יד-ביד את כל הדרך המפרכת והמרשיעה עד לעליון, כשהוא נותן גיבוי מלא לגרסת ההגנה של דנקנר, וגם הוא, שטרום, מערער כעת על הרשעתו ועל שליחתו לשנת מאסר.
במרכז הטענות בערעורים של דנקנר ושטרום עומדות הראיות שהציגה המדינה נגדם, ובהן: עדותו של עד המדינה עדי שלג, מי שהיה שותף למעשים וידע לברוח מהספינה הטובעת.
דנקנר ושטרום ינסו להוכיח לבית המשפט העליון כי שלג שקרן (כלשונם), וכי ניתן לעדותו משקל רב ומשמעותי מדי בהרשעה. אבל לא רק. בערעורים שהגישו הם תוקפים את הליך הסקת המסקנות של השופט כבוב; וטוענים, בין היתר, כי לראיות שהוצגו יש הסבר שמוביל דווקא לזיכוי, וכי לא היה יסוד תרמיתי במעשים. מולם תתייצב המדינה, כשבאמתחתה ההרשעה המהדהדת של השופט חאלד כבוב, ובקשתה להחמיר בעונשם של שני "הכוכבים" של הפרשה. מי ישכנע את העליון? להלן הטענות המרכזיות לשיפוטכם.
הפרשה והמעורבים
האישום: הרצת מניות חברת אי.די.בי אחזקות סמוך להנפקה שביצעה החברה בפברואר 2012. ההרצה בוצעה באמצעות שורת עסקאות מתואמות שביצעו איתי שטרום, בעלי חברת ISP; שותפו, עדי שלג, שהפך לעד מדינה בתיק, דרך חשבונות שלהם ושל קרוביהם
המניע: נוחי דנקנר ביקש להציל את חברת אי.די.בי מקריסה. לכן, פעל עם איתי שטרום באופן תרמיתי (לכאורה), בכוונה להשפיע על שער מניית החברה, ולשפר את סיכויי הצלחת ההנפקה
היו"ר נוחי דנקנר: הורשע שסיכם עם שטרום על רכישה מאסיבית של מניות אי.די.בי, כדי ליצור מצג של התעניינות במניה ערב ההנפקה
איתי שטרום: הורשע כי בהתאם לסיכום עם דנקנר, ביצע יחד עם עד המדינה שלג, רכישה מאסיבית של מניות אי.די.בי, באמצעות חשבונות חברת ISP שבבעלותו
"הנפקת החברים": בתקופת ההרצה, שהתרכזה בשלושה ימי מסחר, דאג דנקנר שמקורביו וחבריו, רובם אנשי עסקים, ירכשו מניות במחיר נמוך מ"המריצים", כדי לא לגרום לחברים להפסדים. דנקנר פנה והיפנה כמה מחבריו לשטרום, כדי שירכשו דרכו מניות, ובכך ישמשו כ"מחלצים" שלו. ה"מחלצים" היו אנשי העסקים אילן בן-דב, לשעבר בעל השליטה בחברת פרטנר; יוסי ויליגר, שהיה בעלי חברת ויליפוד; שמעון וינטראוב, בעל השליטה בבראק-קפיטל; צביקה בארינבוים וגלעד טיסונה
הפנייה לבנקים: דנקנר ניסה לנצל את מעמדו ואת קשריו עם הבנקים כדי להשיג לשטרום מימון בהיקפים גדולים, על-מנת שיוכל להריץ את מניית אי.די.בי. דנקנר פנה לבכיר בבנק הבינלאומי, אילן בצרי, כדי להמליץ על שחרור אשראי לשטרום לצורך רכישת המניות
עד המדינה, עדי שלג: שותפו לשעבר של שטרום. שלג חתם על הסכם עד מדינה; והעיד כי קיבל הוראות משטרום והוציא לפועל את רכישת המניות המאסיבית עד לניצול מלוא מסגרת האשראי של ISP. בעדותו קשר שלג את דנקנר למסחר האסור; ובין היתר העיד על פגישה שנערכה בינו לשטרום במשרדו, שבה, לטענת שלג, קיבל הוראות להריץ את המניה, תוך שהובהר לו כי גם דנקנר מעורב במהלכים
הכרעת השופט כבוב: "נוחי דנקנר הקדיש את כל מאודו כדי להעביר סיגנל לשוק שיש ביכולתו לגייס סכום נכבד, שיאפשר לו לנווט את פעילותה העסקית של אי.די.בי, כאשר כישלון של מהלך כזה היה גם עלול להביא לאובדן השליטה בחברה. זהו התמריץ שהכווין את פעילותו של דנקנר, ולמרבה הצער הביא אותו לפעול דווקא בסמוך לפני ההנפקה באופן בלתי לגיטימי בעליל"
1. "לעובדות שהוכחו יש הסבר המחייב זיכוי"
באמצעות עורכי הדין גיורא אדרת ויפעת מנור-נהרי, שייצגו את נוחי דנקנר בבית המשפט המחוזי, ועורכות הדין מיכל רוזן-עוזר ואפרת ברזילי, שהצטרפו לייצוג בהליך הערעור לבית המשפט העליון, טוען דנקנר כי "לא רק שהמסקנה ההגיונית היחידה העולה מן הראיות אינה המסקנה המרשיעה, אלא ש'סיפור המעשה' העולה מהכרעת הדין אינו מתיישב עם ההיגיון".
בערעור נטען כי במועדים הרלוונטיים האמין דנקנר אמונה כנה בכדאיות ההשקעה במניות אי.די.בי, שהרי הוא, משפחתו ושותפיו השקיעו בה עשרות מיליוני שקלים. דנקנר האמין שהצלחת ההנפקה מובטחת עוד לפני שאיתי שטרום סיפר לו על יוזמתו לרכוש מניות במסחר. הייתה זו הנפקה שכוונה לשותפיו, למשפחתו ולאנשי עסקים שהכיר, שאליהם פנה דנקנר, ושנענו לפנייתו.
דנקנר טוען כי השופט חאלד כבוב התעלם מהתיישבותן של הראיות עם ההסבר המבוסס והלגיטימי שניתן להן. לפי הערעור, "השופט כבוב התעלם אפילו ממשמעות של קביעות שהוא עצמו קבע. קביעות שהפריכו את התזה שהייתה ביסוד כתב האישום של בעל שליטה, היוזם פעילות מסחר במניה שבשליטתו ומפעיל לשם כך אחר, שאת פעילותו הוא מממן. קביעות אלה מפריכות גם את תזת השותפות שהיא ביסוד ההרשעה".
ודנקנר מסביר: "לפי קביעות השופט כבוב, שטרום הוא שהחליט מיוזמתו ומתוך רצון להרשים את דנקנר, לרכוש את מניות אי.די.בי. גם לשיטת כבוב, בעת החלטתו של שטרום, לא הייתה שותפות פלילית בינו לבין דנקנר. שותפות כזו גם לא הייתה במהלך יום המסחר הראשון (ה-21.2), שבו רכש שטרום את מניות החברה, בשווי 15 מיליון שקל. משמעותה הברורה של קביעה זו היא זיכויו של דנקנר מכל העבירות שיוחסו לו ביחס ליום ה-21.2".
לפי הנטען, לפי הכרעת הדין של כבוב, דנקנר גם לא מימן את פעילות המסחר במניה, ואין לו זיקה למניות שנרכשו על-ידי שטרום. "שטרום המשיך להחזיק במניות אי.די.בי תקופה ארוכה, ונשא בהפסדיה של פעילותו, המסתכמים במיליוני שקלים רבים. היום, מודה המאשימה, ששטרום המשיך להחזיק במניות מתוך שהאמין בכדאיות הכלכלית של השקעתו", כותב דנקנר.
ומה אומרת הפרקליטות?
לטענת המדינה, היא הניחה תשתית ראייתית רחבה ביחס לכוונת דנקנר ושטרום להשפיע על השער: ההנפקה הייתה הכרחית, וכל שקל היה חשוב; דנקנר והנהלת IDB פעלו במרץ לגייס משקיעים, ועד לפתיחת מעטפות ההנפקה, לא הייתה ודאות לגבי תוצאותיה; פעילות המסחר של ISP הייתה חריגה בכל היבט; ל-ISP לא היה די הון עצמי; הבנק לא היה מעמיד לה אשראי ללא שיחת "המילה הטובה" של דנקנר; דנקנר העניק לשטרום הלוואה שבלעדיה ISP הייתה בסכנת פשיטת-רגל, והקבוצה בסכנת איבוד רישיון; הפעילות השפיעה על שער המניה ומחזוריה, ועוד.
עוד טוענת המדינה כי דנקנר ושטרום משליכים יהבם על דברי בית המשפט, שאינו קובע שהם "טוו תקופה ארוכה מראש תוכנית עבריינית"; ועל כך היא עונה כי "בד-בבד נקבע שהמערערים הם 'מתוחכמים, שקולים, מנוסים ומקצועיים' ומעשיהם 'פרי כוונה של ממש שנעשו באופן מודע ופעיל'".
באשר לטענה כי לאור קביעות בית המשפט בנוגע ליום המסחר הראשון, פעילות המסחר האינטנסיבית שבוצעה ביום זה (21.2) אינה תרמיתית, ופנייתו של דנקנר לבנק הבינלאומי באותו בוקר על-מנת לסייע לשטרום, אינה חלק מהקשר הפלילי, טוענת המדינה כי מדובר בטעות בהיסח דעת של בית המשפט.
לדבריה, "עיון בפסק הדין מעלה בבירור, שקביעת בית המשפט בעניין מועד זה מקורה בשגגה ובהיסח דעת, וכי בפועל סבר בית המשפט שתוכנית ההשפעה החלה בפעולות שבוצעו בבוקר 21.2", כך נכתב בעיקרי הטיעון של המדינה לעליון.
2. "חוסר מודעות לפעולות שביצע שטרום"
לטענת דנקנר, טעותו היסודית של המחוזי היא בכך שקבע כי לדנקנר הייתה כוונה להשפיע על השער, בלי שבחן את השתלשלות האירועים בעיניו של דנקנר, על יסוד המידע שהיה ברשותו במועד ההתרחשות. דנקנר מסביר כי בית המשפט ייחס לו מודעות לפעולות שביצע שטרום (לגיטימיות לטענתו), הגם שלא היה מודע אליהם.
לטענתו, בית המשפט קבע ממצאים ביחס לכוונתו של דנקנר, תוך הסתמכות רבה על עובדות שלא היו בידיעתו של דנקנר, ובהתעלם מעובדות מהותיות המלמדות על מצב דעתו.
כך, נטען, המחוזי לא בחן מה ידע דנקנר על פעילות המסחר של שטרום, על הגיונה הכלכלי, ועל המטרות שביסודה. לדברי דנקנר, "המחוזי חייב היה לבחון את הדברים. שהרי, אם דנקנר ראה בפעילות שטרום פעילות לגיטימית, אזי מבחינתו לא היה פסול בעזרה לה".
לטענת דנקנר, הוא ראה בהשקעתו של שטרום השקעה לגיטימית המבוססת על היגיון כלכלי. עוד לטענתו, כיוון שהשופט לא דן באפשרות שדנקנר ראה בשטרום משקיע לגיטימי, הוא (השופט) גם לא בחן את האפשרות שדנקנר עזר לשטרום, במענה לבקשותיו, באופן המתיישב עם התנהלות לגיטימית והגיונית ביחס לפעילות השקעה שאין בה פסול.
חלק נוסף של הערעור מתמקד בבחינת פעולותיו של דנקנר, שנעשו כעזרה לשטרום. לפי הנטען, בחינת הראיות מלמדת שעזרתו של דנקנר לשטרום - בשיחה עם אילן בצרי מהבנק הבינלאומי, בהפניית רוכשים ובמתן ההלוואה - מתיישבת עם סיוע לפעילות לגיטימית של השקעה באי.די.בי.
ומה אומרת הפרקליטות?
במענה לטענה, ששטרום ודנקנר לא ידעו כל אחד על החלקים החשודים בפעילות חברו, מזכירה הפרקליטות את נתוני הטלפוניה שהוצגו בבית המשפט, המלמדים שבימים 21-23 בפברואר קיימו השניים ביניהם שיחות ומסרונים רציפים וחריגים באופן קיצוני, בהשוואה לתדירות הרגילה ביניהם. זאת, לא פעם לאחר שיחות בין שטרום לשלג, וכן בהשוואה לשיחות שקיים דנקנר באותם ימים עם גורמים אחרים, לרבות כאלו הקשורים להנפקה.
לדבריה, דנקנר לא חלק בהודעתו על ממצאים אלה, אישר שהדבר נבע מכך ש"היה כאן מבצע" מבחינת שטרום, והוסיף שהשניים עדכנו אחד את השני על הפעילות וש"אני לא הכחשתי או מכחיש שאני ידעתי על הפעילות שלו".
המדינה מדגישה כי שותפותו של דנקנר אינה מחייבת היכרות עם כל תו ותג בפעילות המסחר של שטרום, אך עולה מנסיבות המקרה וכן מהעדויות של דנקנר ושטרום כי מסכת המעשים בוצעו עבור דנקנר ו-IDB במודעותו המלאה.
לדבריה, גם שטרום מסר בהודעתו ש"אמרתי לנוחי שאני עובד בנייר... שאני אוסף... והייתי איתו בקשר על הדבר הזה", והוסיף כי "באופן חד-משמעי נוחי לא ביקש לעצור את הסחף... נוחי ידע שאני קונה... היה מעורה בזה שאני קונה".
בנוגע לעצמו, הודה שטרום בחקירה במעורבותו הרבה בניהול הפוזיציה, וציין כי אף שבדרך-כלל התמקד באסטרטגיה, כאן ירד ל"רמת העסקה", "ירדתי לרזולוציה והתוויתי את האסטרטגיה".
3. "היעדר מניע להשפיע על שער מניית אי.די.בי"
אף שהתביעה אינה נדרשת להוכיח מניע לביסוס תרמית בניירות ערך, קיומו הוא ראיה נסיבתית להוכחת כוונה להשפיע על השער. לטענת דנקנר, בשום שלב לא היה לו מניע להשפיע על השער, שכן בעת הרלוונטית הצלחת ההנפקה הייתה מובטחת, והיה ברור שיעדה הושג לאור הבטחות שקיבל מחבריו; ההנפקה הייתה רק אחת החלופות לבעיות הנזילות של IDB, ולכן לא הייתה "קריטית"; וכן דובר ב"הנפקת חברים", ולכן שער המניה וסחירותה לא נשקלו על-ידם בעת ההחלטה להשקיע במניה.
לפי הערעור, לא רק שכבוב לא הסיק את המסקנות המתחייבות מהראיות, אלא שבחלק מקביעותיו אף המיר את שיקול דעתם של נושאי המשרה בחברה בתפיסתו הכלכלית בדבר הדרך הראויה לנהל את עסקיה. "בחינה נכונה של הראיות מלמדת, שלדנקנר לא היה מניע להריץ את מנית אי.די.בי", טוען דנקנר. לדבריו, כבוב גם התעלם מכך שלאחר הצלחת ההנפקה ביום ה-22.2, מעל ומעבר למצופה, לא היה היגיון בהרצת המניות ביום ה-23.2.
"כבוב לא עמד על משמעויות קביעתו, שלפיה השותפות בין דנקנר לבין שטרום נוצרה בלילה של יום ה-21.2. כך, למשל, לא עמד בית המשפט על כך שמקביעה זו עולה שהיוזמה לרכישת המניות הייתה של שטרום ומשיקוליו. כבוב לא עמד גם על כך, שקביעתו זו מחייבת את המסקנה שכל פעילותו של דנקנר ביום ה-21.2, ובכלל זה שיחתו עם בצרי, אינה יכולה ללמד על כוונה פסולה".
עוד טוען דנקנר כי לטעויותיו של כבוב מצטרפת טעותו בהתעלמו מייחודה של ההנפקה כ"הנפקת חברים", ממצב דעתו של דנקנר ומביטחונו בהצלחת ההנפקה לאור היענותם של המשקיעים שאליהם פנה בבקשה שישתתפו בה. כבוב, נטען, התעלם גם מכך שההנפקה כוונה בעיקר לגורמים שלא ייחסו משקל למחיר ההנפקה ולמחזורי המסחר.
ומה אומרת הפרקליטות?
המדינה טוענת, בין היתר, כי דנקנר העלה לראשונה בעדות בבית המשפט את הטענה כי העבירות המיוחסות לו בוצעו בעת שכבר ידע שיעד ההנפקה הושג וכל סכום נוסף שגויס היה בבחינת "over loaded" ; ומזכירה כי בהודעותיו אמר דנקנר ש "IDB הייתה צריכה לשרת חובות שלה, והיה חשוב לי לגייס לה כסף כדי שהיא תוכל לעמוד בתשלומים לבעלי אג"חים ולבנקים"; וכן כי "הכוונה הייתה לגייס מה שיותר כסף", וכי "הדבר שמבחינתי הוא בבת-עיניי, זו המטרה של כל המהלך הזה, זה להכניס כסף, מה שיותר ל-IDB בהנפקה".
המדינה דוחה גם את טענת דנקנר כי אף אם ביומיים הראשונים היה להם אינטרס לתמוך בהנפקה, אינטרס זה איבד מכוחו ביום 23.2, נוכח הצלחת המכרז המקדים. לטענת המדינה, לנוכח חובותיה, ביקשה החברה לגייס כל סכום שהיה ניתן, ואין להקל ראש בגיוס שהושג ביום השלישי, שעלה לכ-36 מיליון שקל. "גם אם בשלב זה פחתה דחיפות הגיוס, דבר שעשוי להסביר את צמצום רמת הפעילות ביום זה, אין לומר שאבדה כליל, ולאור מאפייני המסחר ויתר הראיות, בדין נקבע שגם ביום זה נמשכה הפעילות בהתאם לתוכנית ההשפעה".
עוד נטען כי השופט כבוב קבע בצדק כי ייחודיות ההנפקה כ"הנפקת חברים" עמדה לחובת דנקנר, שכן היא מעידה על הבנתו מראש שהגופים המוסדיים והמשקיעים מהציבור לא ייטו להשתתף בה, דבר שהביאו לכך שפנה לחברים ולמקורבים.
הפרקליטות מזכירה עוד, שהשופט קבע כי "גם בנסיבות של 'הנפקת חברים' היה לדנקנר מניע להשפיע על שערי המניות, שכן 'יצירת ביקושים בשוק ושמירה על שער המניה יש בהן כדי להוות מסר חזק לשוק ולציבור המשקיעים באשר לאיתנות החברה, קל וחומר של העומדים בראשה'".
4. "עד המדינה עדי שלג משקר"
גם מקומו של עד המדינה, הסוחר עדי שלג, שהיה שותפו של שטרום וביצע בפועל את הרכישות, לא נפקד מכתב הערעור של דנקנר. לטענת דנקנר, הוכח כי שלג שיקר בליבת עדותו.
נזכיר כי עד המדינה שלג היה אחד מן האדנים שעליהם נשען כתב האישום נגד דנקנר ושטרום, בעיקר בשל עדותו על פגישות שקיים עם שטרום, שבמסגרתן חשף בפניו לכאורה שטרום את התוכנית התרמיתית. אולם ההגנה הצליחה להפריך, לשיטתה, את גרסתו של שלג, באופן פשוט - על-פי איכוני מכשיר הטלפון של שלג, הוא בכלל לא היה היכן שטען שהתקיימו הפגישות, בשעה שטען שהתקיימו.
במהלך חקירתו הנגדית של עד המדינה, התברר שנתוני האיכון סותרים את עדותו בדבר הפגישה עם שטרום במשרדי ISP , ביום 21.2, שלפי הנטען במהלכה הנחה אותו שטרום להעלות את שער מניית IDB במסחר. לפי הנתונים, באותו יום שטרום לא שהה במשרד.
דנקנר טוען בנוסף כי "הסכם עד המדינה הבעייתי והחריג עם עדי שלג - שפטר אותו ואת אשתו מכל סנקציה פלילית, לרבות בגין עבירות שביצעו להפקת רווחים אישיים - נחתם לאחר שהחקירה הסתיימה. מכאן, שגם המאשימה עצמה לא סברה שהראיות הנסיבתיות מספיקות לביסוס הרשעה".
לטענת דנקנר, בנסיבות אלה, התמוטטות גרסת עד המדינה - עד שקר שעדותו קרסה - היא בעלת משמעות רחבה יותר מעצם אי-ההסתמכות על עדותו כראיה. לטענתו, היה על השופט לפסול את העדות לחלוטין, אולם בפועל השופט נתן לה משקל.
ומה אומרת הפרקליטות?
לטענת המדינה, בית המשפט עמד בהרחבה, ניתח את השלכותיו, והפחית במידה ניכרת ממשקל העדות עד כדי הפיכתה לראיית חיזוק ותו לא. במסגרת הכרעתו, כתב השופט כבוב: "האם היה מפגש ביום 21.2.2012, בין שלג לבין שטרום? על פניו, המסקנה המתבקשת מניתוח ראיית ההגנה היא שמפגש כזה לא נערך במקום ובשעה המצוינים על-ידי שלג. אינני מקל ראש במשמעות של ממצא זה לעניין עצם קיומה של הנחיה מפורשת מצידו של שטרום, אך האם יש בכך כדי לאיין את יתר גרסתו של שלג כעד מדינה, או את גרסתו בחקירתו ברשות?
"התשובה לכך שלילית בהחלט. בענייננו, מצאתי לקבוע כי אין זה המקרה שבו הפרכת היבט מסוים בגרסתו של עד מדינה, יש בה כדי למוטט את שאר ההיבטים של הודעתו ועדותו, או לקעקע את מהימנותו באופן מוחלט".
יחד עם זאת, קבע השופט על-סמך סתירות שונות בעדותו של שלג, כמו גם על-סמך עצם היותו עד מדינה, כי לעדותו יש משקל נמוך, והיא משמשת רק כתמיכה למכלול הראיות האחרות בתיק, שמורכב בעיקר, אם לא רק, מראיות נסיבתיות, אם כי יש הרבה מאוד ראיות שכאלה.
לטענת המדינה, התקיפה של קביעות השופט בעניין עדות עדי שלג, "אינה נתמכת בדבר זולת תחושת המערערים, שהראיות נותחו באופן קונספירטיבי בשל עדות עד המדינה".
עוד טוענת המדינה, שאין בסיס לטענות כי עובר להפיכתו לעד המדינה, מסר שלג עדות אמת (עדות שסיבכה רק אותו ולא הזכירה את דנקנר כלל), ורק בשל ההסכם נסוג מגרסה זו ומסר עדות כוזבת. שנית, נטען כי נראה שלחלקים מרכזיים מעדותו נלווים אותות אמת מובהקים, המצדיקים את האמון שניתן בה; ושלישית, אין שחר לטענה כי הקביעות העובדתיות מושתתות על הטיה קונספירטיבית.
דנקנר מערער על הכרעת הדין; הפרקליטות דורשת 3-5 שנות מאסר
הטענות שמעלים דנקנר ושטרום בבית המשפט העליון אינן חדשות. רובן נטענו בפני השופט המחוזי חאלד כבוב ונדחו על-ידו. בשורה התחתונה השאלה שמונחת לפתחו של בית המשפט העליון היא האם ניתן לנתח את העובדות שהוצגו בפני בית המשפט אחרת ממה שניתח אותן השופט המחוזי, וכן להגיע למסקנות אחרות מאלה שהוא הגיע אליהן. מסקנות הפוכות. מסקנות שאומרות: המסכת העובדתית שהוצגה מעידה כי דנקנר ושטרום, כל אחד בנפרד, האמין באי.די.בי, ופעל להצלחת ההנפקה באופן כשר בשל אמונה במניה שנסמכה על טעמים כלכליים.
לגרסה זו יש קיום ממשי רק בניטרול עדותו של עד המדינה עדי שלג, שאת דבריו קשה לפרש בצורה שאינה מסבכת את דנקנר ושלג. בית המשפט יצטרך להחליט אם להתערב בממצאי המהימנות בעניין עדי שלג, כאשר השופט כבוב עצמו העלה סימני שאלה בנוגע לעדותו, אך יישב אותם בהכרעתו בכך שנתן לה משקל נמוך לדבריו.
עיקר הטענות של דנקנר ושטרום מטבע הדברים מתמקדות בכפירתם בהרשעה בהרצת מניות, אך למקרה שהערעור על ההרשעה לא יתקבל, הגישו השניים, כמקובל במקרים כאלה, ערעור גם על גזר הדין שהוטל עליהם. לטענתם, כל אחד בנפרד, העונש שהוטל עליהם חמור מדי ואינו הולם את נסיבות המקרה.
על שטרום הוטל עונש של שנת מאסר ועל דנקנר שנתיים מאסר - כפול מהעונש שהוטל על שטרום. מדובר בפער משמעותי יחסית לשותפים לאותה עבירה, במיוחד כאשר אין ראיות ישירות ומוחשיות למודעות של דנקנר לפעילות של שטרום. שניהם טוענים כי הענישה כלפיהם מחמירה ומצפים לביטול עונשי המאסר. מנגד, הגישה הפרקליטות ערעור שכנגד על קולת העונש, ומבקשת להטיל על דנקנר 3 עד 5 שנות מאסר ועל שטרום בין 2.4 ל-4.5 שנים.