חיסכון פנסיוני / צילום: שאטרסטוק
האם המדינה מכינה את הקרקע להפחתה משמעותית ברשת הביטחון המינימלית גם כך שהיא נותנת לציבור הרחב בעולם הפנסיה הצוברת? הדגשים שניתנו אתמול (ב') בפרסום של החשב הכללי באוצר (החשכ"ל) מצביעים על כך שהחשב רואה בהיקף ההתחייבות הממשלתית לאג"ח המיועדות בעולם הפנסיוני הצובר כ'בעיה'. לתפיסה זו עלולה להיות חשיבות רבה עבור החוסכים לפנסיה בישראל בקרנות המקיפות החדשות, מכיוון שעתה הסבירות שיקבלו פחות הגנה על חסכונותיהם גדלה משמעותית.
מהן האג"ח המיועדות? מדובר באג"ח לא סחירות שהמדינה מנפיקה כיום רק עבור קרנות הפנסיה המקיפות החדשות, ושמעניקות הבטחה של תשואה מובטחת על 30% מנכסי הקרנות, בתלות בגיל העמית. יש להן חשיבות רבה בעולם פנסיוני צובר, שהתשואות בו תלויות בעיקר במה שקורה בשוקי ההון התנודתיים. לאג"ח המיועדות יש עוגן של תשואה יציבה, וכיום היא גם גבוהה.
הריבית באג"ח מיועדות קבועה ועומדת על רמה ריאלית גבוהה של 4.86%, מה שאומר שהן יקרות בהרבה עבור המדינה ביחס לחלופות של גיוס בשווקים באג"ח רגילות. מצב זה נמשך שנים בעיקר כתוצאה מהריביות האפסיות כאן ובעולם, הגם שהוא יכול להתהפך. כמו כן, היקף האג"ח המיועדות נמצא בעלייה מתמדת, והוא יגיע למצב יציב, של גידול בהתאם לגידול המשק, רק בעוד שנים רבות, כשהקרנות החדשות, שהוקמו רק ב-1995, יגיעו לפרקן. אנו רחוקים משם כיום.
שיווי המשקל בחוב משתנה
אין חולק שהמיועדות הן משקולת על ניהול החוב בישראל: לא רק שהן יקרות מחלופות הגיוס הסחירות של המדינה, אלא שהמחויבות של הממשלה בגינן הולכת וגדלה בקביעות, וזה רק עניין של זמן עד שהאג"ח הללו יהיו בהיקף גדול מדי ביחס לחוב הכולל.
זה משנה את שיווי המשקל בין האג"ח הסחירות, הזולות יותר, לאג"ח הלא סחירות והמיועדות, שיקרות יותר עבור המדינה, ולכך יש חשיבות גם מעבר ל"הוצאה" עצמה של המדינה. זאת מאחר והחוב הסחיר צריך להיות עמוק ומשוכלל דיו, בשורת סדרות, כדי שהאג"ח הסחירות יוכלו להמשיך ולשמש בתפקידן כבנצ'מארק עיקרי במשק למחירי האשראי.
בהתחשב בכל אלה, כבר לפני יותר משנתיים הערכנו כי סביר שבעתיד האוצר יידרש לנושא האג"ח המיועדות ולהפחתת ההתחייבות בגינן - היקף האג"ח ו/או הריבית הנקובה בהן - וזאת בהמשך לצעדים אחרים שנעשו על-ידיו, ושמובילים להבטחה ולמעורבות פחותות מצד המדינה בכל הקשור לחיסכון הפנסיוני הצובר של הציבור.
נזכיר כי בשנים האחרונות משרד האוצר והפיקוח על שוק ההון גם שינו את אופן הקצאת האג"ח המיועדות, כך שהן תוקצינה בעיקר לגמלאים, שייהנו מכך ש-60% מהצבירה שלהם תהיינה מגובות באג"ח המיועדות, וזאת על חשבון ביטול של הבטחה כלשהי לחוסכים הצעירים (בתום הליך הדרגתי ארוך-שנים).
האחריות עברה במלואה לחוסכים
הדגשים של החשכ"ל מהיום נראים כעוד צעד חשוב בכיוון הזה. אמירה כזו לא נאמרת כלאחר יד, והיא אולי נועדה לאותת משהו למישהו, אולי להסתדרות. מה שברור הוא שמשלמי המסים, בעיקר מהסקטור הפרטי, כבר צריכים להתרגל למציאות של קיצוץ במה שהמדינה מבטיחה לספק להם, כשהפחתה עתידית של רשת הביטחון של המיועדות תמחיש טוב מכל שהוודאות היחידה שיש לחוסך בעולם החדש היא שהכל חסר ודאות.
וכאן עולה השאלה האם תפקיד המדינה הוא רק להפחית התחייבויות של ניהול תקציב שוטף ולשרת דרישות תקציב ושל קבוצות לחץ, ולא להבטיח משהו גם לחוסך לפנסיה?
המדינה עשתה בחוכמה לפני כשני עשורים כשעצרה את העמקת הבור של קרנות הפנסיה הוותיקות, ועברה לעולם של פנסיה צוברת בה הציבור לא זכאי למשהו מובטח, אלא רק למה שיצבור לאורך שנות החיסכון.
בצעדים האלה היה וישנו היגיון מאקרו-כלכלי, אבל הם גם העבירו את האחריות במלואה אל החוסכים. האם האמירות של החשכ"ל מוציאות לדרך את הליך קיצוץ מעט הביטחון שיש בפנסיה הצוברת? אם כן, יהיה מדובר בקיצוץ המעט שעוד יש לדור הצעיר, שכבר מממן הסדרי פנסיה נדיבים הרבה יותר מדי של הדורות המבוגרים ממנו.