המים הזורמים ליד קיבוצי עמק הירדן והגליל העליון שימשו עד לאחרונה מקור לא אכזב למריבות וכעס כלפי הקיבוצים והמושבים, ששאבו מהם כאוות נפשם וכמעט בלי לשלם בתמורה, אבל הסדר חדש שנכנס לתוקף ביוני האחרון שם קץ לכללים הלא כתובים ששררו מאז ייסוד הקיבוצים.
לכל הכתבות בפרויקט הקיבוצים והכלכלה הישראלית
סוגיית התשלום על המים הייתה נושא שיצר קרע הולך ומעמיק בין קיבוצים ומושבים ותיקים לקיבוצים ומושבים צעירים, בין חקלאים בדרום ועמיתיהם בצפון ובין החקלאים בכלל לצרכנים האחרים. משק המים בישראל מבוסס על תעריף המבטא מחיר כלכלי, כלומר מחיר שמשקף את עלות המים לגורמים שלאורך שרשרת ההפקה, ההולכה והאספקה של המים בתוספת רווח קבוע. החל משנת 2010 ועד 2017 עלה מחיר המים לצרכנים עלה בהדרגה בשיעור כולל של כ-100% - עלייה שמוסברת ברובה בכניסת מתקני ההתפלה היקרים שמספקים כיום את מרבית מי השתייה. בכל אותו זמן היו אגודות המים ההסטוריות "מחוץ למשחק". מדובר בהתאגדויות של קיבוצים ומושבים מלפני קום המדינה שהפיקו וסיפקו מים לחבריהם ממקורות טבעיים סמוכים כמו נחלי איתן או מעיינות, ללא מעורבות של המדינה. ההסדר הזה המשיך לחול גם לאחר הקמת המדינה ולאחר שחברת מקורות חיברה את כל היישובים שהוקמו לאחר 1948.
עם הזמן ולאור ההתייקרות הגדולה של המים שמספקת מקורות הלכה וגברה התרעומת בקרב חקלאים שהסתמכו על מי מקורות - הם חשו מופלים לרעה לעומת אגודות המים שהמשיכו לשאוב מים תוך תשלום היטל הפקה נמוך למדינה. מדוע שנשלם 2.50 שקל לקוב מים כשעמיתינו/מתחרינו הוותיקים משלמים למדינה כמה עשרות אגורות לקוב ונהנים מהעובדה שבקרבתם זורם הירדן או עמק המעיינות? התמרמרו חקלאי מקורות. לטענת רשות המים ומקורות, היו אגודות מים שלא הסתפקו בשימוש במים לצרכי חבריהן אלא ספסרו ומכרו מים לשכנים המחוברים למערכת הארצית.
ועדה שמינתה רשות המים, בראשותו של הממונה על התקציבים לשעבר באוצר, רם בלינקוב, המליצה לקדם מודל תעריפים שוויוני, המכונה גם "אמבטיית התעריפים". אגודות המים של הקיבוצים והמושבים הוותיקים נאבקו במודל בכנסת, בסיוע שר החקלאות, בין היתר בטענה שיביא כליה על שטחי החקלאות ועל גידולים צורכי-מים כמו בננות. המאבק בכנסת נכשל והמודל החדש מיושם מאז יוני 2017. מעכשיו קובעת רשות המים לכל אגודת מים את עלות ההפקה הנורמטיבית לכל קוב שתפיק. האגודה מחויבת לשלם למקורות את תעריף המים האחיד, כאילו צרכה אותו ממנה, אך רשאית להפחית מהתעריף את עלות ההפקה שנקבעה לה.
ההסדר החדש אמור לאפשר להוזיל משמעותית את המים לכל הצרכנים: התעריף אמור לרדת בתוך שלוש שנים מחתימת ההסדר לסביבות 1.50 שקל לקוב. אלא שאגודות המים ההיסטוריות עדיין נאבקות ב"מודל האמבטיה", בין היתר באמצעות עתירה לבג"ץ שטרם הוכרעה. על רקע הטענות מינה מנהל רשות המים החדש, גיורא שחם, וועדה חדשה בראשות בלינקוב שאמורה לבחון את ההסדר החדש ולהמליץ על תיקונים ושיפורים. אחרי הכל כולנו רוצים להמשיך לאכול בננות כחול-לבן (אבל צהובות).
הרפורמה בתעריפי המים שמשלמים החקלאים:
■ עד 2010, החקלאים שאין להם מקורות מים משלהם שילמו 1.25 שקלים לקוב
■ מ-2010 עד 2016, בעקבות השימוש בהתפלה, טיפס התעריף לחקלאים שאין להם מקורות מים משלהם עד 2.5 שקלים לקוב
■ יוני 2017 - פעימה ראשונה ברפורמת התעריפים קבעה תעריף אחיד של 1.98 שקלים לקוב
■ ב-2020 תהיה פעימה נוספת ברפורמה שתוריד את התעריף ל-1.54 שקלים לקוב (או 1.81 למי שיש לו גישה למים קולחים)
