נתן גושן / צילום: אלון רון
נתן גושן הוא טיפוס של בית. מן הבית שלו בהרצליה, עם שתי הכלבות והחתולה הפרסית בת שלושת החודשים, ספרי הקודש והמוזיקה, הוא ממעט לצאת. לא תראו אותו יושב בבתי קפה, מתחכך בהשקות, רובץ באיזה בר - ולכן, בכל פעם שיש לו הופעה, הוא חווה סוג של לידה מטאפורית, יציאה מהמקום הבטוח אל הזרקורים, הבמה החשופה ומאות האנשים בקהל.
עכשיו הוא מתחיל את סיבוב הופעות הקיץ שלו, שלוש-ארבע הופעות גדולות בחודש ברחבי הארץ, עם חומרים חדשים מהאלבום הרביעי שלו "שלושים", טעימות מהקריירה הבינלאומית המתפתחת וסתם להיטים שמעריצות יודעות לשיר מתוך שינה, ואף שכמעט שבע שנים הוא על הבמות, מתברר שעדיין לא הצליח לאגם את הניסיון המצטבר לנביעה של ביטחון עצמי. "כל הזמן אני נמדד מהתחלה", הוא אומר כשאנחנו יושבים בסלון שלו, זאת אומרת, אני יושבת ליד השולחן, והוא נמצא כל הזמן בתנועה - מוזג מיץ, מים, כורע על הרצפה ונשען על הספה, יושב עליה לרגע ושוב קם - לראשו הכובע, התחליף לכיפה, שהפך לסמלו המסחרי. "יש אמנים שיגידו, שככל שאתה עושה משהו יותר גדול, הרבה יותר קשה לשמור עליו, בעיקר כשיש אנשים שמחכים למפלה שלך".
ככה אתה מרגיש?
"כשאני עולה להופיע, אני שם את הנשמה שלי על הבמה, זה לא טכני ובשבילי זה יותר קשה מעבודה אחרת. מצאתי את עצמי אומר למישהו שחולם להיות מוזיקאי, אל תעשה את זה, כי לפעמים ההופעה בשביל האמן היא מקום להוציא את התשוקות שלו, ולפעמים התחושה היא ש-500 אנשים יושבים מולך ומחכים שתשעשע אותם - ואתה מסונוור ולא רואה מה קורה, והיה לך חרא של יום, ומה שהכי בא לך עכשיו זה להינעל בבית ולהתרסק. אבל לא היום. עכשיו אתה צריך לחייך ולבדר, ולהצטלם אחרי ההופעה, כי אנשים קנו כרטיס והתאמצו. כנראה שבגלל זה אני לא יודע מה הלו"ז שלי מעבר לשלושת הימים הקרובים".
כבד עליך הלחץ הזה.
"כל יום שלי כל-כך עמוס, שאין לי מקום לשעה הבאה. אנחנו לא חיים את החיים שלנו עכשיו, כל הזמן אנחנו חושבים על מה יהיה".
עזבת את בית הספר בגיל 15 והתחלת תהליך של חזרה בתשובה, בלי לחשוב על מה יהיה.
"היה לי קושי עם המסגרת".
זה מוזר שאתה אומר את זה, כי הדת היא מסגרת הרבה יותר נוקשה, ואתה מתמסר לה.
"הגעתי למסקנה שהרבה יותר נכון לי ללמוד דברים לבד. לא הייתי צריך מסגרות, גם עם המוזיקה. זה נשמע כמו צרות של עשירים ללמוד, כשהעבודה שלך היא להתעורר על הספה ואין לו"ז. אתה פשוט יושב שם ומייצר את הפרנסה שלך. אנשים שואלים אותי איפה אני מקבל השראה ואני צוחק. אני יושב ומכריח את עצמי ליצור. יש פעמים שהיא תופסת אותך, ויש פעמים שאני מושיב את עצמי כאילו קיבלתי שיעורי בית".
הטקסטים שלך חילוניים לגמרי, לעומת אמנים כמו אביתר בנאי, אהוד בנאי ויונתן רזאל, שמשלבים טקסטים אמוניים ביצירה שלהם.
"כשהתחלתי לכתוב, הייתי בכיתה ה'- ו', כתבתי בכמויות והייתי הכי רחוק מהתורה. גם בגילאי ה-20 שלי, היו בתהליך שלי עליות ומורדות, עד שמצאתי את האיזון. את כל האלבום הראשון וחלק גדול מהשני הוצאתי מהמגירה. בשלישי, פחדתי שהטקסטים מתיישנים והתחלתי לכתוב שוב, אבל קשה לי לכתוב על בורא עולם, יש לי פחד כזה לכתוב על דבר גדול כל-כך".
אפילו שאל "הטרנד הפיוטי" הצטרפו גם אמנים חילוניים כמו ברי סחרוף.
"אני מביא את המבט שלי על הדברים - על איך שגדלתי, איך שנכוויתי ממערכת החינוך, אני מדבר על מה שהיא הופכת אותנו להיות. וזה לא פחות חשוב מההשתוקקות לבורא עולם. לכל אחד מאיתנו, החוזרים בתשובה, יש את הדרך שלו, ואצלי זה כל יום מלחמה מחדש לשמור עליה".
בא לך לפעמים להרים ידיים?
"יש שיר שהוציא חנן בן ארי, ששואל את בורא עולם, מה אתה רוצה ממני? יש רגע כזה בחזרה בתשובה שאתה אומר, די. אבל אם בשפל המדרגה שלך, כשאתה במיץ של עצמך, אתה עדיין מדבר איתו, המצב שלך טוב".
חשבת פעם לשים מסקינטייפ על העיניים כמו יונתן רזאל?
"זמרת מפורסמת שאלה את אביתר בנאי בכיתת אמן, 'למה לא תשיר איתי?'. הוא ענה שהרבה אנשים מדמיינים שהוא לא שר עם נשים, כי הוא מדיר אותן, שהוא לא אוהב ומעריך אותן - וזה בדיוק ההיפך. בגלל שאת כל-כך מדהימה, עלולה להיווצר אינטימיות שאני חולק רק עם אשתי וממנה אני רוצה להימנע".
להופעות שלך מגיעות הרבה מאוד מעריצות.
"כרגע אני בתהליך אחר. אני מצפה לראות אצל עצמי התקדמות במידות שלי ובמצוות".
ואתה עוד לא שם.
"מה זה שם?".
להודיע שאתה לא מופיע מול קהל מעורב.
"כרגע אני מופיע בפני קהל מעורב. אנחנו מופיעים כבר שבע שנים ואני אחד שאין לו סבלנות לחכות בין סינגל לסינגל. אם אני עושה מוזיקה בשביל הקהל, אז למה לא להוציא אותה מיד? אבל יש עניין של תזמון, המון דברים מסביב".
ואתה מעורב בדברים האלה מסביב? בהחלטות השיווקיות, הפיננסיות?
"אני עובר תהליך גם בזה. אני עובד עם המנהלת שלי, מירה שפיגל, ממש מההתחלה, ויש בינינו שקיפות מלאה. היו לי את כל התירוצים לא להיות מעורב, כי אני כותב המון ובקושי יוצא מהבית. אבל בשנים האחרונות הבנתי שאני צריך לקחת אחריות גם על זה, לראות איך אפשר לשפר ולייעל דברים".
"לא סומך על אף אחד"
אחרי שנער סקנדינבי בן 15 עשה רמיקס ל-Thinking About It, שיר שכתב באנגלית, העלה אותו ליוטיוב וזכה להצלחה מטורפת, גושן הוחתם על-ידי "דיסקו ווקס", לייבל בבעלות חלקית של סוני. השיר זכה להצלחה גדולה בספוטיפיי ומאז כבר שנתיים שגושן, שכבר הוציא את הסינגל השני "home", מנהל קריירה בינלאומית מן המבצר שלו בהרצליה. "מה שקרה בחו"ל נתן פרספקטיבה חדשה לדברים", הוא אומר. "תמיד כתבתי באנגלית במקביל. למה? אני לא דובר אנגלית מהבית, אבל היה MTV, ואהבתי. ואז החלטנו להוציא את Thinking About It סתם, בתוך האלבום - וזה התגלגל טבעי".
וזה שונה מעבר לים?
"הכול מתנהל שם אחרת מפה. אחרי ההחתמה שאלתי, מה הלאה? ארוץ להופעות עם פלייבק ושני נגנים? הם צחקו. פה מספרים סיפור, רוצים שם שיר אחרי שיר, קצב איטי, השיר השלישי מוכן כבר, אשלח עוד שלושה-ארבעה שאנחנו הכי אוהבים, והם יבחרו מה הכי מתאים".
אחרי שנתיים מתחילים לראות כסף?
"הכסף יגיע אחר כך. גם בעברית לקח זמן עד שהכסף הגיע. הופעתי שם בכמה תחנות טלוויזיה ורדיו ויהיו תמלוגים ובטח גם הופעות".
אז אתה עובר לאירופה?
"לא לא. אני לא רואה את עצמי גר שם. אם אתבקש, בטח אסע לתקופה, אבל אני מתגעגע לארץ איך שאני עולה על המטוס. מתגעגע לאדמה, לאוויר, לאנשים, לישראליות שאין בשום מקום אחר".
מה לגבי הרוע בטוקבקים ולביקורות הלא תמיד מפרגנות - גם אליהן אתה מתגעגע?
"התרגלנו להתמקד ברע, כי זה מה שמגיע לתקשורת. יש פה אנשים מדהימים ובאדמה הזאת יש משהו יותר גדול ממה שאנחנו יכולים לתפוס".
אנשים שכותבים "הוא יותר מוצר ממוזיקאי", או "מלחין בינוני חסר מעוף". מה אתה משיב להם?
"כשיצאה הביקורת הראשונה, זה היה אחרי שהכול עבד מעולה והאלבום נמכר. נאמר בה שלא רק שהמוזיקה לא טובה - הכול חרא מלמעלה עד למטה. הבנתי שמבקר מוזיקה זה לא ממש מקצוע. מוזיקה זה טעם. יכול להיות שאחד יאהב אותה והשני לא - וגם אם רק טמבל אחד יאהב את המוזיקה שלי, אמשיך לעשות אותה".
עוד מעט נראה אותך בסרט החדש של אבי נשר, שבו אתה מגלם את שחר, מוזיקאי חרדי שחזר בתשובה. סוג של התחלה חדשה וגם סגירת מעגל?
"הרגשתי שבורא עולם מסתכל עליי בקריצה: זוכר את זה?".
את התקופה שהיית במאה שערים?
"לגמרי. אני לא מרגיש שחקן ואני לא יודע אם אמשיך לשחק. אבי היה שם איתי, שם את הידיים שלו על הכתפיים שלי וליווה אותי צמוד. הגענו לסט, אקשן ראשון, אני עושה את הסצנה ובטוח שהרסתי להם את הסרט וזה הולך להיות כל-כך גרוע. ואז אבי מסמן לי עם היד, מעולה. הבנתי שגם שם, כמו במוזיקה, אני צריך לשחרר".
נשר החליט לא להגיש את הסרט לפרסי אופיר, בגלל ההתעלמות של ועדת הפרס מהסרטים שלו לאורך השנים.
"אני לא מבין בפוליטיקה של העסק הזה. שמעתי משהו".
ואקטואליה?
"יש לי ידע בסיסי. אני יודע שזה כל-כך משחק. בתקשורת אין מקום ניטרלי. כל דבר מנופח. מה שמטריף אותי, שכל אחד יכול להתקשר לכלי תקשורת, להגיד משהו, וגם אם תכחיש את הדברים, ותגיד שלא קרו מעולם, הם יפרסמו אותם ויוסיפו את התגובה שלי, וזה חוקי.
"אין אמן אחד שלא חווה כוויה כזאת. בגלל זה אני לוקח הכול בעירבון מוגבל. אני לא סומך על אף אחד ולוקח בחשבון שכל אחד מדבר מהאינטרס שלו. גם הראיון שאנחנו עושים עכשיו הוא לא אובייקטיבי".
נתן גושן | אישי: 31, רווק, מתגורר בהרצליה | אקטואלי: ב-10.5 גושן יופיע במועדון התיאטרון בתל-אביב. ב-21.5 יארח את אמיר דדון בגבעת ברנר. ב-30.5 יופיע בזאפה אמפי שוני, וב-7.6 באמפי עומר