הראל ויזל / צילום: שלומי יוסף
"צריך לתת לכולם להתחרות בתנאים שווים. אם החליטו לתת פטור לקונים באינטרנט לפני 5 שנים, צריך לתת לכל אחד במדינה לקנות בפטור", כך אמר הראל ויזל, הבעלים והמנכ"ל של רשת פוקס, בפאנל "נדל"ן ומסחר: איך שורדים בתוך הצפה של שטחי מסחר" בוועידת הנדל"ן של "גלובס".
ויזל התייחס לסוגיית הפטור לקונים אונליין בקניות של עד 75 דולר, שמטרידה מאוד את התעשייה ואף הגיעה השבוע לבג"ץ בעתירה. "גם למישהי מדימונה או מקריות, שאין לה אייפון, גם לה מגיע לקנות בגדים עם פטור, 75 דולר פטור לכולם".
בפאנל, בהנחיית כתבת השיווק והקמעונאות ב"גלובס" שני מוזס, השתתפו גם איתן בר-זאב, מנכ"ל ודירקטור ביג; ורני צים, בעל השליטה בקבוצת צים סנטרס.
"הפטור בוטל באירופה, והוא מבוטל בכל מדינות העולם הנורמליות", המשיך ויזל. "זה מאוד קשה לשנות פטור כזה כי זה דבר שהוא פופוליסטי. האם אנחנו כאזרחי המדינה חושבים שאם נותנים פטור ממשהו למע"מ, צריכים לתת את זה על ז'קט של גוצ'י או נעלי נייקי או פטור לחיילים משוחררים מאוניברסטיאות או בקניית דירה או לניצולי שואה או לילדים לקנות ילקוטים. מה קרה לנו? אם במשרד האוצר יש עודף הכנסות, והוא רוצה לחלק מיליארד שקל כדי להקל על יוקר המחיה? שייתן את זה למסכנים, שיגיד 'יש 2 מיליארד שקל, נעשה סקר מי הכי מסכנים שצריכים את הכסף הזה וניתן להם'. האם אני, הראל ויזל, צריך לממן באופקים את היציאה של תושבים שביעיסטים שמיניסטים לעשות את שביל ישראל לפני הגיוס? אני מממן, כי אין כסף למדינה. האם אני צריך לשים 24 מיליון שקל על אתיופים בלוד, כי אין כסף למדינה? אני משלם ומממן מורים כדי להכניס אותם לחיים? איפה התבלבלנו. זה צעד שיקומם את החבר'ה הצעירים, שכרגע עושים חשבון. אני הייתי בדואר ישראל ואני אומר שכבר חבילות של 300 דולר מתחלקות ולא משלמות. השתגענו לראות את המדינה אהבלה ועובדים פה על כולם. למה לתת לילד בצפון תל-אביב להזמין גוצ'י?".
"המסחר היום בישראל כולל האינטרנט והשמים הפתוחים כל השוק הוא 19 מיליארד שקל", אמר ויזל. "מתוך זה, 2.8 אינטרנט - אופנה והנעלה- ומעל 1.3 זה השמים הפתוחים. נשאר קצת יותר מ-14 מיליארד בשוק המקומי. עשינו מחקר יפה שאומר שבעוד ארבע השנים השוק גדל : 14 מיליארד יישאר בשוק המקומי, אבל האינטרנט יגדל ל-5 וזה רק סביר, הוא יהיה 25% מהשוק. השמים הפתוחים יגיע ל-1.8. זה הכיוון. רק עכשיו אנשים מתחילים להבין שלא חשוב גובה שכר דירה, מה שחשוב זה דמי הניהול מהמחזור והעומס. יש 15 קניונים במדינה שעומס שכר הדירה ודמי הניהול הוא לא שפוי והוא ירד. 20 קניונים העומס הוא נמוך והם יכולים לעלות. יש דבר אחד שלי אין אומץ לעשות. אם בודקים את דמי הניהול במדינה לעומת כל המקומות בחו"ל יגלו שהם מופרעים. ולא בגלל חזירות של הקניונים. לקניונים יש הוצאות ביטחון בגלל החוק שמחייב מאבטח בכל דלת זה בערך 30-40% מדמי הניהול. בעולם לא צריך את זה, במדינת ישראל כן. עם כל הכבוד מאיפה זה נולד? זה נולד מלפני הרבה שנים שהייתה את תופעת המתאבדים בקניונים. מישהו צריך לבוא ולהגיד בוא נהיה כמו שאר העולם ונוריד את זה. אם חלילה יהיה שינוי או חשש נכניס את זה מיד. לא יכול להיות שזה מועמס על הצרכן מאות מיליוני שקלים בשנה".
איתן בר-זאב, מנכ"ל ביג, התייחס לכך שבארה"ב נסגרים לא מעט שטחי מסחר וענה לשאלה האם אנחנו בדרך לשם גם. "אנחנו דומים לארה"ב, יותר מאשר לסרביה למשל, למרות שגם שם יגיעו לקניות באינטרנט. בארה"ב יש לא מעט וקטורים שמשפיעים על החיים שם. האינטרנט הוא מרכיב רציני ומהווה היום קרוב ל-10% מסך כל ההוצאה על סחורות מהסוג שאנחנו מוכרים במרכזי הקניות. זה יגדל, אבל גם בזה יש תקרת זכוכית. יש את עניין חוויית הלקוח, ואנשים לא ישבו כל החיים ויקנו מול מסך. קיבלנו החלטה בארה"ב לשמר את אותם מרכזים ולהתחרות באמצעות חווית לקוח. בישראל אי-אפשר להגיד שבישראל יש עודפי שטחי מסחר. זו סוג של אמירה שהיא לא כלכלית. עודפי שטחי מסחר קיימים אם סך כל הביקושים היו כאלה שלא יכלו למלא את המקומות האלה".
"בכל שוק חופשי יש שיווי משקל. היום במקומות מסוימים יש פדיונות שמיצרים בתוך קניונים שלא מספיקים לתמוך בשכר דירה, ויש מקומות הפוכים שבהם אפילו אפשר לעלות שכר הדירה ביחס לפדיונות של הסוחרים. מצד שני, אם ניקח את מדדי שכר הדירה בישראל לעומת ארה"ב יש שוני מהותי בין המספרים. בארה"ב המספרים נמוכים גם בשכר הדירה למ"ר וגם הפדיונות. בסופו של יום שמגיע מרכיב חיצוני כמו האינטנרט הוא משפיע על הפדיונות. זה יגיע גם לפה. נצטרך להתמודד עם שכר דירה שיצטרך להיות תואם ליכולת של הסוחר לפדות ואני אצטרך לשכנע את הצרכן במקביל לצאת מהבית ומהמסך שלו ולבלות אצלי, לאכול וגם לקנות".
רני צים, בעל השליטה בקבוצת צים סנטרס, אמר כי "יש מסחר שעדיין חסר בישראל. אשדוד ובאר שבע לא דומות לקריית אונו או רמת גן. אפשר להסתכל על זה ברמה הכללית, יש מקומות למסחר ולמסחר טוב. האינטרנט לבד, כלומר אונליין לבד, לא יכול להספיק, גם בארה"ב הבינו את זה. אופיס דיפו למשל הבינה את זה. השוק משתנה כמו הרבה שווקים, כמו שוק הרכב. יצטרכו להיות התאמות והרבה דגש על חוויה. אדם הוא חיה חברתית זה לא רק אינטרנט ומחירים. הפדיונות החלשים באו לידי ביטוי גם בטיסות לחו"ל. ישראלי שנמצא בחול מיד שולח את היד לארנק ומתחיל לקנות, גם באילת זה אותו דבר. ישראלי מחוץ לבית אוהב לקנות כשמורידים את מחיר הטיסות זו ההשפעה. אנחנו בעד לואו קוסט ויש פה צד שגם מביא תיירים שיתרמו לפיתוח כלכלי למדינה".
בר-זאב המשיך ואמר כי "בתפיסת העולם שלנו שגם בקניונים סגורים וגם במרכזים הפותחים מתייחסים לעומס בקרב סוחר-סוחר ולא כמדד. אם העומס הממוצע הוא 6%, זה לא אומר על סוחר האופנה, כשאני רואה שהוא עובר את ה-10% אני מתייחס ובודק מדוע זה קורה. אולי מבחינת התנהלות של רשתות, ראינו כאלה שלא היה להן זכות קיום וראינו מה קרה להן, אבל יש כאלה שיש להן זכות קיום, וצריך לעזור להן בימים קשים. אני יכול להוריד שכר דירה בבית שמש ביוזמתי, למשל, והורדנו 25% משכר הדירה. הוניגמן נמצאה בקשיים מזה זמן וגם יפו תל-אביב. קיימת תופעה בעיקר בשנתיים האחרונות שבמקום להוריד שכר דירה, נותנים לסוחרים כסף. יש שיטה שאומרים לסוחר להאריך אופציה וניתן לך במקום זה כסף מזומן. זו תופעה שטובה לשני הצדדים. כשעושות את זה חברות שמשערכות לפי שכר דירה מפוברק, זו בעיה. הרגולטור צריך לעשות את העבודה שלו. יגיע רגע שמבחינת בעלי קניונים לתת כסף בשביל לשמור על שכר דירה זה יהיה לא רלוונטי".
צים אמר כי "לפני חודשיים עשינו רואד שואו בבורסה ובאותו שבוע קרסה יפו תל-אביב ולאחר מכן הוניגמן ואני מסביר שהשוק לא מתרסק הכול עניין של ניהול. היה טיימינג כזה. הוניגמן שנים מתמודדת עם קושי. מסתכלים כל חודש נקודתית על הסוחרים שלנו. הם עולים או יורדים בפדיון, אם סוחר יורד ולא מרוויח, האינטרס הוא הדדי להוציא אותו. השקעות בשכר דירה זו נדנדה. גם לגבי השקעות לא נותנים לכולם, נותנים לשחקנים מובילים ולרשתות צומחות. יפו תל-אביב היו אצלנו בכמה מקומות, ראינו ירידה עקבית והוצאנו משני סניפים. היום זה בכונס נכסים, שמשלם שכר דירה. בסוף אנחנו מנהלים עסק של פדיונות וכשיש פדיונות כולם שמחים וכשאין הבעיה היא משותפת. יש ניהול בתוך עסק ויש דינימיקה".
איתן: "אם נבדוק באחוזים את הקריסות, ביחס למה שקורה בארה"ב למשל, שום עיתון לא היה צריך לכתוב שום דבר על הדבר הזה".