סינופסיס היא אחת מחברות התוכנה הכי גדולות וותיקות בעולם שכנראה לא שמעתם עליה. היא החלה את דרכה כסטארט-אפ קטן שמייסדיה הקימו לאחר שעזבו את ג'נרל אלקטריק ב-1986, והיום היא מעסיקה למעלה מ-12 אלף עובדים ביותר ממאה משרדים ברחבי העולם, כולל מרכז פיתוח בהרצליה שמעסיק 140 עובדים. התחום שאותו סינופסיס מובילה מכונה EDA - כלי תוכנה לתכנון שבבים. זה לא תחום נוצץ במיוחד, אבל הצמיחה של החברה מרשימה: שווי השוק שלה עומד נכון להיום על קרוב ל-13 מיליארד דולר, לעומת 3 מיליארד לפני עשור, והיא מדורגת במקום ה-15 בגודלה מבין חברות התוכנה בעולם.
את ארט דה ג'יאס, אחד משני מייסדי החברה, שעומד בראשה מאז הקמתה, פגשתי לראשונה לפני עשור. כשישבתי איתו שוב, הרגשתי כאילו הזמן עצר מלכת, ואולי אפילו חזר לאחור: דה ג'יאס נראה היום צעיר, שלו ונינוח יותר מאשר אז, אולי בגלל הזינוק בשווי המניות. החברה עקפה ב-2 מיליארד דולר את המתחרה המרכזית קיידנס, שמחזיקה גם היא מרכז פיתוח גדול בישראל. למקום הזה הגיעה סינופסיס בין היתר בזכות רכישה סדרתית של חברות. "92, ואולי בזמן שאנו מדברים כבר רכשנו את החברה ה-93", משיב דה ג'יאס לשאלה כמה סטארט-אפים כבר נקנו. בין החברות הללו נמצא גם הסטארט-אפ הישראלי Seeker , שנרכש ב-2015 והיווה את הבסיס למרכז הפיתוח של סינופסיס בישראל, שמתמקד בסייבר ובמכירות.
החברה שבראש עומד דה ג'יאס, יליד 1954 ממוצא הולנדי שגדל בשוויץ וגר כיום בעמק הסיליקון, ניצבת היום בצומת חשוב של עולם השבבים, תחום שהופך מרכזי יותר ויותר בשל חשיבותו לפיתוח טכנולוגיות העתיד בתחומי הבינה המלאכותית והאוטומוטיב. בפתח שיחתנו אני מציב לו אתגר: להסביר מה מעשיו בישראל בלי להשתמש במילים "סטארט-אפ ניישן". אחרי שהוא צוחק קצת וקורא לנו בהומור Old Hat Nation ("מדינה מיושנת"), השאלה נענית: הוא הגיע לבחון סטארט-אפים ישראליים בתחום הבינה המלאכותית והסייבר, אם כי בסינופסיס מסרבים למסור שמות וטוענים כי כרגע אין מגעים לרכישה. אחר כך הוא מתפנה לפרק את הביטוי הכי שחוק.
"לא הייתי קורא לישראל סטארט-אפ ניישן יותר", אומר ארט דה ג'יאס ל"גלובס", עכשיו אתם מעצמת תעשייה. בכל העולם, אם יגידו שיש הזדמנות לרכוש או לבנות משהו בישראל, אנשים ישקלו זאת - וזה דבר שלוקח זמן רב לבנות. ניסיון יזמי בא במחזורים של חמש שנים לפחות, ויש לכם במדינה כמה יזמים וקרנות הון סיכון שעברו אותם כבר 4-5 פעמים. זה המון ניסיון. זה כבר לגמרי לא 'זמן החובבנים'".
לפעול על חומרה שעדיין לא קיימת
סינופסיס החלה את דרכה כשהיא מתמקדת בתחום התוכנות לעיצוב שבבים, ובהמשך נכנסה לצד תוכנה של מרכיבי חומרה כמו זיכרונות וה- USB בסמארטפון ("אנחנו מובילים בתחום הזה לצד ARM", אומר דה ג'יאס). "ואז לפני 5-6 שנים ראינו שיותר חברות מוליכים למחצה מעסיקות יותר מהנדסי תוכנה, משום שהשבבים החלו להיות יותר מורכבים, והתפתחו צרכים גם בתחומי בקרת האיכות ואבטחת המידע. רצינו לעצב מלכתחילה את הקוד כשהוא פחות פגיע אבטחתית, במקום לתקן את השבבים מאוחר יותר. זה גרם לנו להיכנס גם לשני התחומים האלה. אני רואה תוכנה וחומרה כרצף אחד, וזה נכון גם לגבי טיפול במשימות בתחום הבינה המלאכותית לדוגמה: אתה לא בונה חומרה כללית שיודעת לעשות הכל, אלא מסתכל באופן ספציפי על משימת תוכנה".
איך אתם מתכננים ליהנות מההתפתחויות בבינה המלאכותית? אתם מוכרים תוכנות, לא שבבים. "קח לדוגמה יצרניות רכב. באופן מסורתי הן מאוד איטיות בפיתוח טכנולוגיות, כי הן חייבות לדעת שיפעלו היטב לאורך תקופה. היום יש עליהן לחץ לשלב תוכנות בינה מלאכותית, שמתבססות על מעבדים רבי עוצמה. כדי לוודא שמערכות כאלה יעבדו, הן צריכות ליצור מודל ממוחשב שיבחן אותן. כאן אנחנו נכנסים לתמונה: הטכנולוגיה שלנו מאפשרת ליצור מודל של המערכות הללו ושל השבבים שישולבו בה, כך שאפשר יהיה לבדוק עליהם את התוכנה של הרכב עוד לפני שהחומרה שמריצה אותה בכלל פותחה בעולם האמיתי".
צריך להבין טכנולוגיה, לא לדעת הכל
מילת המפתח, לפי דה ג'יאס, היא תיאום. "במערכות של מכונית סופר-מודרנית קיימות כבר 100 מיליון שורות קוד, והמספר הזה צפוי להכפיל את עצמו, והתוכנות מגיעות מרשימה ארוכה של ספקיות. זה מתכון לצרות. אנחנו אמנם לא עושים את ה-AI בעצמנו, את זה עושות חברות מתמחות כמו מובילאיי פה בישראל, אבל אנחנו אלו שיכולים לעבוד איתם לכל אורך הדרך, מהשבב מצד אחד ועד האבטחה מהצד השני. אנחנו רוצים להיות מובילים בתחום של הרצת תוכנות על חומרה שלא קיימת. זה רלוונטי לא רק למכוניות, אלא לסמארטפונים ול-AI בכלל".
אתה לא מודאג שהחברות פשוט יפתחו את השבבים שלהן בעצמן? "אם חברות שבעבר קנו שבבים ירצו לפתח אותן בעצמן, נמכור להן כלים לעיצוב שבבים ותמיכה. בעשור האחרון היו הרבה מיזוגים ורכישות, ואנשים תהו כל הזמן אם זה הסוף של התעשייה, ואני טוען שלא - זו רק הכנה לגל הבא. המהנדסים עוברים לחברות חדשות ואנחנו הולכים אחריהם. במקרים רבים דווקא הרווחנו מכך".
הוותק הרב של דה ג'יאס בעמק הסיליקון, עוד מאז התהוותו בשנות השמונים, מעניק לו פרספקטיבה רחבה על השינויים שהוא עובר. אני חולק איתו את התחושה שהשינויים הטכנולוגיים כיום מהירים מכדי שנוכל להבין ולהסתגל אליהם, והוא יורה בחזרה: "עכשיו אתה נשמע כמו סבא וסבתא שלך. הם הרגישו בדיוק אותו דבר, וחשבו שהמאה ה-20 הייתה מהירה בטירוף. גם סבא וסבתא שלהם הרגישו אותו דבר. אני שולט בפייסבוק הרבה פחות מאשר הילדים שלי, אבל למי אכפת? ברגע שאתה מבין את העיקרון אתה יכול להבין את הפרטים מבלי לדעת אותם, לומר שההשפעה תהיה כאן או שם, ולצפות מראש איך דברים יעבדו.
"אם אתה מבין מה קורה עם בינה מלאכותית ולמידת מכונה, אתה יכול להבין מדוע זה ישנה את העולם באופן דרמטי. קח לדוגמה את נושא הפרטיות: עם זיהוי פנים ומצלמות בכל מקום, אם תחבר את הדאטה מכל המצלמות תוכל לדעת איפה אדם נמצא בכל עת. אבל קח את זה צעד קדימה: אם נבין איך בדיוק השרירים בפנים מייצגים את הרגשות שלנו, אז פלשת לפרטיות, כי אני יודע איך מישהו מרגיש ויכול להשפיע עליו באופנים חדשים. מה שקרה בפרשת קיימברידג' אנליטיקה, למשל, אולי הפתיע אנשים מסוימים, אבל לא את מי שמבין טכנולוגיה. לא קשה להבין את המודל העסקי, וברגע שפייסבוק לא גובה כסף - ברור שמידע על גולשים נמכר, מופץ וממוחזר".
כשדה ג'יאס לא מבלה שעות במשרד, הוא מנגן בגיטרה בלהקה שהקים עם חבריו. מבחינתו, שני העיסוקים מגיעים מאותו מקום רגשי: "כשיש לך תשוקה הכל זז, והמתכון היחידי שיש לי כדי ליצור אותה הוא לנסות כמה שיותר דברים, לשעבד את עצמך לאקראיות. כשאני מנגן בלהקה שלי אני מגיע עם לא פחות עם תשוקה מאשר בניהול של סינופסיס, אפילו יותר. אקורד צורם אחד בלהקה הוא גרוע באותה מידה כמו באג מלקוח".