פקקים בכביש / צילום: צמר מצפי
"בלתי מספיק" - זה הציון שמעניקה קרן המטבע הבינלאומית לתחבורה הציבורית בערים בישראל. בדוח המלא המסכם את הביקור שערכה הקרן בחודש שעבר, המתפרסם היום (ג'), מסבירים בקרן המטבע כיצד נוצר בישראל הפיגור החמור ביותר בתשתיות מבין מדינות ה-OECD, ומדוע לא ניתן יהיה לסגור את הפער ללא העלאות מסים או ביטול פטורים ממס.
כותבי הדוח נזהרים בטיפול בסוגיה הפוליטית הנפיצה של הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, אך לא נמנעים מלציין כי זו אחת הסיבות המרכזיות לגודש בכבישים. "רמת התחבורה הציבורית באזורים העירוניים בישראל אינה הולמת באופן ברור את הצרכים של אוכלוסייה צומחת ובעלת רמת חיים גבוהה", כותבים בדוח. "יתרה מכך, העובדה שהתחבורה הציבורית בישראל אינה פועלת בשבתות ובחגים מייצרת תמריץ חזק לתושבי הערים לרכוש רכב פרטי. כתוצאה מכך, צפיפות התנועה בישראל היא הגבוהה ביותר בקרב מדינות ה-OECD, ובפער ניכר".
להערכת הקרן, הגודש בכבישים גזל מהנוסעים בכבישים 60 דקות בממוצע ליום בשנת 2012, והבעיה רק תלך ותחריף בשנים הקרובות לאור הגידול המהיר הצפוי במספר כלי הרכב.
בניתוח מעמיק מסבירים כלכלני הקרן את שורשי הבעיה שבאה לידי ביטוי בגודש היומיומי בכניסות לתל-אביב ובמקומות נוספים. כלכלני הקרן מסבירים כי מאז אמצע שנות ה-90 ממשלות ישראל משקיעות פחות מדי בתשתיות, פועל יוצא של מדיניות הידוק תקציבי שנועדה להביא לצמצום החוב הציבורי. כתוצאה ממדיניותן של ממשלות ישראל ירדה ההשקעה הציבורית בישראל בשנים האחרונות לפחות מ-2% תוצר, לעומת ממוצע של 3% אחוזי תוצר לשנה במחצית הראשונה של שנות ה-90. על-פי כלכלני הקרן, הפער המצטבר בתשתיות בין ישראל למדינות הייחוס עומד על 35%-40% תוצר, בעוד שעבודה שערכה חברת מקינזי עבור החשב הכללי באוצר מצביעה על פער של 20% תוצר "בלבד". כל אחוז תוצר שווה ערך ל-12 מיליארד שקל.
הקרן מתארת בהרחבה את הפעולות שמבצעת ממשלת ישראל במטרה לסגור את הפער הענק בתשתיות. על-פי הקרן, הממשלה מפעילה שתי תוכניות רב-שנתיות להשקעה בתשתיות: תוכנית השקעה לצמיחה שמיועדת לפעול בין השנים 2017-2021 ותוכנית "תשתיות 2030" שצפויה להמשיך ב-5 השנים שאחרי התוכנית הנוכחית.
לגבי תוכנית "השקעה לצמיחה" כותבים בקרן כי מדובר בתוכנית להשקעות בתחבורה, חינוך, שירותים חברתיים ובנייה, בהיקף כספי כולל של 107 מיליארד שקל, שמתוכם 41.7 מיליארד שקל יבואו מתקציב המדינה, והיתר באמצעות אגרות, היטלים ומימון שיגייס המגזר הפרטי (בפרויקטים של שיתוף ציבורי-פרטי PPP).
על תוכנית "תשתיות 2030" כותבים בקרן המטבע כי היא מיועדת להגדיל את ההשקעות ברשתות רכבת מהירה ותחתית במטרופולין תל-אביב, בניית רכבת מהירה לאילת ושני נמלי תעופה חדשים בצפון ובדרום.
בחלקו השני של הפרק, בדוח המוקדש לתשתיות, עושים כלכלני הקרן ניתוח עומק באמצעות מודלים מאקרו-כלכליים של האפשרויות העומדות בפני ה מדינה בבואה לסגור את הפער ההיסטורי בתשתיות. כך למשל, בהתלבטות בין השקעה בכבישים להשקעה במערכות הסעה המונית, מציינים בקרן כי השקעה בכבישים נושאת החזר מהיר יותר בשנים הראשונות, אולם לאחר 8 שנים עוקפת מערכת הסעת ההמונים את הכבישים בתשואה הכלכלית שלה, אם כי שיעורי התשואה מושפעים מאד מרמת היעילות של המערכת.
באשר לאפשרויות מימון השקעות-העתק הנדרשות בתשתיות, בוחנים בקרן המטבע מספר תרחישים אפשריים. כך למשל, במקרה שהמדינה תרצה לממן את ההשקעות הנוספות באמצעות העלאת מסים, היא תיאלץ להעלות את שיעור המע"מ מ-17% ל-21% בתוך שנתיים. אם הממשלה תעדיף להעלות את מס ההכנסה (במקום את המע"מ), היא תידרש להעלות את שיעור המס הממוצע מ-25% ל-27%.
מבין חלופות המימון האפשריות ממליצה קרן המטבע דווקא על אפשרות שלישית של צמצום הטבות מס בהיקף של 12 מיליארד שקל לשנה - דרך זו תשיג לדעתם את התוצאות הטובות ביותר. הטבות המס והפטורים ממס צפויים גרוע מהכנסות המדינה כ-66.7 מיליארד שקל ב-2019, כך מעריך האוצר.
העוני ואי-השוויון יתגברו
ללא שינויים מהירים ומהותיים במדיניות הממשלה, העוני ואי-השוויון יתגברו שוב בישראל בשנים הבאות, בעיקר בגלל הגידול של האוכלוסייה החרדית והערבית, כך מזהיר הדוח הסופי של קרן המטבע הבינלאומית על ישראל אשר פורסם היום.
הקרן קוראת להרחבה ניכרת של מס הכנסה שלילי, לשינויים בסיסיים בהכשרה מקצועית, להנהגת מקצועות ליבה בבתי הספר החרדיים ולהרחבה של תוכניות הקצבאות לאוכלוסייה הענייה, תוך התניית קבלתם בהשלמת קורסים להקניית מיומנויות.
על-פי הדוח, כדי לצמצם את הפערים בפריון ובשיעור ההשתתפות בקרב האוכלוסייה הענייה בישראל, צריך לבצע רפורמה מקיפה, אשר תחייב הגדלת המשאבים המיועדים לחינוך והכשרה מקצועית, לצד מהלכים שיביאו לצמצום הפער בשכר בין גברים לנשים. אם ניתן יהיה לצמצם את הפער בהכנסות בין הקבוצות השונות, ובין גברים לנשים, ובמקביל להביא להשוות את שיעורי המשרות המלאות של נשים לאלה של גברים, ניתן יהיה להגדיל את התפוקה במשק ב-22% עד לשנת 2030. שני שליש מתוספת התפוקה תתקבל מצמצום הפערים בין גברים לנשים.
בנוסף לכך, הקרן ממליצה לשנות את המדיניות הקצבאות כדי להביא לצמצום אי-השוויון, אך הדבר צריך להתבצע מבלי להגדיל את התמריצים שליליים לעבודה. לכן, הדוח של הקרן מציינת כי יש להתנות את קבלת הקצבאות ביציאה לעבודה, או הכשרה מקצועיות. כדי ליצור את המשאבים הדרושים, על הממשלה לשקול הנהגת שינויים בסדרי העדיפויות, רפורמות להגברת היעילות של מוסדות הכשרת מורים או על-ידי העלאת הכנסות המדינה.
הדוח מדגיש כי מעל למחצית השנים אשר נמנעות מכניסה לשוק העבודה, או עבודה במשרה מלאה, עושות זאת בגלל בגלל הצורך של טיפול בילדים. לדברי הדוח, מצב זה נוצר בגלל ההיצע הנמוך של מוסדות טיפול בגיל הרך. ההוצאה הציבורית על טיפול בגיל הרך בישראל היא מהנמוכות בין המדינות המתועשות, כ-0.1% מהתוצר, לעומת כ-0.5% עד 1% במדינות סקנדינביה.
יש לציין כי בגלל השיעור הגבוה של נשים עם משרות חלקיות, חלקן בקרב מנהלים ויזמים הוא נמוך יחסית. על-פי הנתונים של הקרן, הפער בין נשים וגברים בין יזמים הוא של 76%, והפער בין מנהלים הוא 46%.
דרוש שיפור במערכת החינוך
הקרן חוזרת על ההמלצות של ארגון ה-OECD לשיפור בהכשרה המקצועית ומערכת החינוך. הדוח מציין כי יש צורך דחוף בשיפור לימוד העברית בבתי ספר הערבים, ובהמשך השיפורים שהונהגו בשנים האחרונות בחינוך בקרב האוכלוסייה הערבית.
הדוח גם מצטרף להמלצה להרחיב ולהעמיק את לימודי הליבה בבתי הספר החרדים. נוסף על אלה, הקרן מציינת כי יש להביא להגדלת היעילות של מערכת החינוך ובהנהגת סטנדרטים גבוהים יותר של המורים בכלל מערכת החינוך.
הדוח של הקרן גם קוראת לממשלת ישראל להביא לשינויים גדולים מאד בתוכנית מס הכנסה שלילי, כדי להביא להשוואת הכיסוי וההיקף למה שנהוג במדינות מתועשות אחרות, כמו ארה"ב ובריטניה. הדבר יכול להוביל לירידה בשיעור האי-שוויון ולהגדלת התמריץ לצאת לעבודה.
רפורמה במערכת הקצבאות
הדוח גם קורא להביא לרפורמה במערכת הקצבאות, אשר תרומתה להקטנת העוני והאי-שוויון ירד ברציפות מאז שנת 2000, והשפעתה היא הקטנה ביותר בין המדינות המתועשות.
הדוח מציין כי הרפורמה המוצעת צריכה להתבסס לא רק על הגדלת הקצבאות, אלא גם על התניית קבלתן בהשתתפות בקורסים להכשרה מקצועית ולשיפור מיומנויות קיימות, כדי למנוע התפתחות של תמריצים שליליים ליציאה לעבודה.