ליליה נחמן / צילום: ענבל מרמרי
אני: אוהבת אנשים, מאמינה גדולה בכוחו של צוות.
משפחה 1: משפחתה של אמא הגיעה מסוריה ללבנון וסבא רבא שלי היה הרב הראשי של הקהילה היהודית בביירות. סבתא, שהייתה פמיניסטית ונלחמה על זכותה ללמוד הוראה, נפטרה כשלאמא מלאו 13. אמא למדה באליאנס, הייתה ספורטאית מצטיינת באתלטיקה קלה ופעילה בתנועת מכבי, ועלתה לבד ב-1963, אחרי ביקור אצל אחותה במרסיי. מהאונייה בחיפה היא ירדה עם פרווה וכובע רחב שוליים, בשיא החום של אוגוסט.
משפחה 2: המשפחה מהצד של אבא הגיעה למצרים מאיטליה ומטורקיה והתיישבה ברובע הליופוליס בקהיר. הוא עלה לישראל עם המשפחה ב-1959, במסגרת תנועת השומר, כשהיה בן 39, רווק, רואה חשבון מצליח, אינטלקטואל, תרבותי מאוד ובעל ידע רחב. זמן קצת אחרי שהגיעו לתל אביב, הוא פגש את אמא. שלושה חודשים אחר כך הם התחתנו ועברו לחולון, והוא התחיל לנהל סניף של בנק דיסקונט בעיר.
ילדות: פשוטה ונפלאה בחולון. היינו הולכים ברגל לים של בת ים, הייתי פעילה בנוער העובד, ותמיד לבשתי את הבגדים הכי יפים בגלל אמא. עד גיל שש לא ידעתי עברית, כי ההורים היו מדברים ביניהם בצרפתית וקצת ערבית, ובזכותם אני דוברת אותן שוטף. המטבח הלבנוני שלט בבית המאוד צנוע שלנו, עם פה ושם נגיעות מצריות.
שירות צבאי: קצינה, מפקדת פלוגה בגדנ"ע.
ערן: בעלי, כלכלן ב"קנט", החברה לביטוח חקלאי. שותף אמיתי לחיי. אני תמיד ממשילה אותו לבמה יציבה שעליה אני יכולה לשחק ולעשות את שלי בביטחון גדול. יש לנו שלושה בנים ואנחנו גרים בקדימה.
מנפאואר: לפני שהתחלתי ללמוד מנהל חינוך ו-BA כללי באוניברסיטת ת"א, חיפשתי עבודה לכמה חודשים, ואבא הראה לי מודעת דרושים של מנפאואר. התחלתי לעבוד שם כמאבחנת גם במקביל ללימודים. נשארתי שם 20 שנים, כשבתפקיד האחרון שלי הייתי סמנכ"ל חטיבת הלקוחות. זאת הייתה תקופה חשובה ומלאת עניין. כל שנתיים החלפתי תפקיד, כך שלא היה לי צורך לחפש עניין בחוץ. אחרי 20 שנים הגעתי למיצוי ואז, במקרה, נפגשתי עם הבעלים של בית אקשטיין.
בית אקשטיין: חברה בע"מ שנותנת שירותים לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים מגיל שש - הוסטלים, בתי ספר ומסגרות תעסוקה. סך הכול 1700 עובדים, כזכיינים של משרד העבודה והרווחה בתפעול המוסדות שלהם. מוניתי למנהלת אזור המרכז של החברה ואחרי שמונה שנים ניהלתי את הארגון במשך שנתיים. כשהחברה נמכרה החלטתי לעזוב, בלי שהיה לי מושג לאן אני הולכת. זאת הייתה שנה קסומה. הרגשתי צורך להעביר את מרכז חיי שוב לילדים ולבית.
אנגלו סכסון 1: חברה שלי הפגישה ביני לבין עדינה חכם, שניהלה את אנגלו סכסון במשך שנים והיום משמשת כיו"ר הדירקטוריון, וזו הייתה אהבה ממבט ראשון. הגעתי לחברה עם הרבה חששות, כשהגדול ביותר היה בגלל הדימוי של המתווכים כמאכערים חסרי מעצורים. מהר מאוד נרגעתי, כי זאת חברה יוצאת דופן.
אנגלו סכסון 2: רשת התיווך ושיווק הנדל"ן הגדולה בישראל, שקיימת כבר 50 שנים, והראשונה שהכניסה לתחום את מודל הזכיינות. אנחנו עוסקים בעיקר בקנייה ומכירה של דירות יד שנייה, עם עמלות שעומדות על כ-2%, ולהשכרה נכנסנו לאחרונה בגלל אילוצי שוק.
אינטרנט: התחרות עם האתרים והאפליקציות גדולה, אבל שאלת מיליון הדולר היא אם הגורם האנושי ייעלם. אני מאמינה שרק המקצוענים יישארו. אנחנו יכולים לחסוך זמן, להראות שלוש דירות מתאימות במקביל, לתת מידע מקיף על הסביבה, החינוך, הבריאות, הדמוגרפיה.
ירידת מחירי דיור: אני לא צופה שזה יקרה, אבל כשמשתמשים בזה כל הזמן, יש אפקט פסיכולוגי על השוק. לכולנו יש אינטרס שהמחירים לא יהיו מופקעים, יותר שחרור קרקעות, פחות ביורוקרטיה ופיתוח מהיר יותר.
מחיר למשתכן: מייצר דור צעיר של משקיעים, עם דירות ריקות במקומות שבהם אין מספיק תעסוקה וחינוך לוקה בחסר. יהיו שכונות רפאים.
הסכמי גג: בלי תשתיות מתאימות הן נידונות לכישלון.
פנאי: ספורט. כל יום אני ברבע לשש במכון, אירובי ואימוני כוח. אני משקה את הגינה וצופה בסדרות איכות בריטיות ומדע בדיוני.
תפיסת עתיד: אני רק בתחילת הדרך בחברה וכל עוד טוב לי ומעניין לי, אני שם.