מדורה / צילום: שאטרסטוק
אין לי ריב עם החג הקרוי ל"ג בעומר. היום הזה לא עושה לי כלום, ואני לא חוגג אותו בשום צורה. אבל מי שהחג כן מדבר אליו - שיחגוג, שיתפלל, אין בעיה. אבל בשביל מה המדורות? ההסבר הפופולרי ביותר עושה את הקשר עם מרד בר כוכבא. הלוחמים השתמשו אז במדורות שהבעירו בראשי גבעות כדי להעביר מסרים. משהו מעין ווטסאפ ומסרונים פרימיטיביים, כמו רוב מנהגי הדתות. זה פחות או יותר הרקע. מאז עברו כמה אלפי שנים, אבל ממשיכים להבעיר מדורות. למעשה זה כבר נחשב לריטואל דתי, ותסמכו על גורמים רבניים וכאלה שיהפכו גם את המנהג הזה, את אמצעי התקשורת המלחמתי הזה, לחובה דתית.
סוחבים או גונבים
העם דווקא אוהב את ל"ג בעומר. במיוחד הילדים-צעירים. כל מדורה הופכת לפרויקט שכונתי, שבו נוטלים חלק צעירים ומבוגרים באיסוף חומרי בערה למען עצמם או ילדיהם, או גם וגם. ומה קורה אם אין עצים בסביבה? כמובן שגם לזה נמצא הפתרון באתרי בנייה, אצל אורזים או חצרות בתים פרטיים. כל חתיכת עץ שאפשר לשים עליה יד נחטפת, במקרים רבים "נסחבת" או נגנבת.
תור הקרטופלעך
אף אחד לא רוצה "סתם מדורה". רוצים את המדורה הכי גדולה שאפשר. הלהבות השלוחות אל על מעוררות התלהבות, כי לאש יש כוח משיכה והתלהבות גדול. ואז מגיע תור תפוחי האדמה (הקרטופלך בלעז), שאותם חורכים במדורה ואוכלים, למרות שזה בדרך-כלל די מגעיל. השעה כבר מאוחרת. החבר'ה סביב המדורה כבר מתים לישון. אבל הם נלחמים בחירוף-נפש ברצון הזה, כי מי יעז ללכת הביתה לפני עלות השחר החיוור? אני זוכר שפעם הלכתי להביא את בני מהמדורה, וראיתי ילד ישן ממש ליד האש. כמובן שהרחקתי אותו משם, אבל חשבתי לעצמי מה היה קורה לולא הייתי במקום.
האש המיותרת
מה אני רוצה? בשביל מה אני כותב את המאמר הזה? בשביל לנסות לשכנע את הציבור השפוי במדינה להפסיק את המדורות, בלי קשר לחמסין, אלא באופן גורף בכל שנה. הן מזהמות מאוד את האוויר, ותמיד יש פה ושם שריפות שמכבי האש נאלצים לטפל בהן. גם מבחינה חינוכית מדובר במנהג מפוקפק. האש מעוררת יצרים, ולאו דווקא חיוביים. לא תמיד, לא אצל כל אחד, אבל כעיקרון. הפעילות סביב המדורה גם מהווה עידוד לוונדליזם.
לא מדובר במנהג הכרחי, לא מבחינה דתית ולא משום בחינה אחרת. סתם משהו שנשאר מפעם, והממסד הדתי מנכס אותו ומעודד את המשכו. אפשר גם אחרת. ריקודים, שירה - אבל בלי האש, בבקשה.