כבר אינספור פעמים נאמר בעבר כי הנה-הנה קורסת לה רצועת עזה בשל מצבה הכלכלי, שהקטסטרופה בפתח, והמשבר יהפוך לאסון הומניטרי. גם במדור הזה עסקנו בכך, בדרך כלל תוך היצמדות לנתונים וניסיון לא להיגרר לכותרות מופרזות. אבל דומה שכעת האזהרה הזו תצא מתחום ה"זאב זאב" ותהפוך למוחשית יותר. הסיבה העיקרית לכך היא יישום העיצומים שעליהם החליטה הרשות הפלסטינית השולטת ביו"ש ומרכזה ברמאללה, כלפי ממשל חמאס ברצועה.
כלכלת הרצועה, עם אבטלה באחוזים מבהילים, תעשייה שאינה קיימת, חקלאות מדשדשת ותשתיות רעועות, מבוססת על משכורותיהם של עשרות אלפי עובדי הממשלה הפלסטינית. אבו מאזן הכריז וממשלתו אישרה את הפסקת תשלום המשכורות מחודש זה. הסכום החודשי הוא 70 מיליון דולר, ושווי העיצומים האחרים, הכוללים הפסקת פרויקטים ומימון של תוכניות ממשלתיות שונות בתחומי חינוך, רווחה, תשתיות ועוד, עומד על 30 מיליון דולר נוספים.
הנתון העיקרי הבולט והמזעזע הוא שיעור העוני ברצועת עזה, שלפי נתוני הלמ"ס הפלסטינית הגיע בשנת 2017 ל-53%. יותר ממחצית האוכלוסייה ברצועה חיה מתחת לקו העוני. ומהו קו העוני הפלסטיני? 2470 שקל למשפחה בת 5 נפשות, לעומת קו העוני הישראלי שעמד בשנה שעברה על 5,216 למשפחה בת 2 נפשות. לשם השוואה, ב-2011 עמד שיעור האוכלוסייה החיה מתחת לקו העוני על 38.8%. הבשורה החיובית מגיעה מהגדה. בשטחי הרשות ירד שיעור העוני מ-17.8% ב- 2011 ל-13.9% בשנה שעברה. בגדה וברצועת עזה ביחד, הנתונים מצביעים על עלייה מ-25.8% ב-2011 ל-29.2% בשנה שעברה.
בארבעת החודשים שחלפו מאז תום 2017, התנאים החריפו עוד יותר, על רקע העיצומים של הרשות הפלסטינית נגד ממשל חמאס ברצועת עזה. אבל אבו מאזן, שאל שולחנו הגיעו גם נתוני העוני של הרצועה, לא עוצר. בחודש אפריל החליט יו"ר הרשות כי העיצומים יימשכו, ולמעשה ניתק את צינור החמצן הכלכלי העיקרי של רצועת עזה, המשכורות של עובדי הממשלה הפלסטינית ברצועה שאותן משלמת הרשות ומעבירה לחשבונות העובדים. לפי הכלכלן העזתי מוחסין אבו רמדאן, מדובר כאמור ב-70 מיליון דולר. אבו רמדאן אומר כי תושבי רצועת עזה לא יוכלו לעמוד בעוד מכה, בוודאי לא מכה אנושה כזו. לדבריו, נוצר מחסור חמור במזומנים, אין כסף בשום סקטור, והכלכלה ברצועה נכנסת לשיתוק של ממש.
"אבו מאזן, ההיסטוריה לא תשכח את מעשיך"
בשל הנתק הפוליטי בין ממשל חמאס לזה של הרשות הפלסטינית, הארגונים הכלכליים ברצועה מנסים לפעול. נציגיהם נפגשו השבוע עם בכירים ברשות הפלסטינית, כמו גם עם נציגים דיפלומטיים של מדינות המערב ועם ניקולאי מלדנוב שליח האו"ם לאזור, וגם העבירו מסרים לשליח האמריקני ג'ייסון גרינבלט שעמו נפגשו לא מזמן. גרינבלט צייץ השבוע בטוויטר כי הנציגים שפגש מרצועת עזה הראו לו שתושביה יוכלו להתגבר על כל הקשיים אם רק יאפשרו להם. הוא תלה את עיקר האשם בחמאס וכתב כי ארגון הטרור האסלאמי מונע כל תקווה לעתיד טוב יותר.
הפגישות הללו לא הניבו הרבה, והארגונים הכלכליים הודיעו כי יפתחו בימים הקרובים בצעדי מרי שנועדו להביע את מחאתם על המצב ועל הפיכת תושבי הרצועה וכלכלתה לבני ערובה של המאבק הפוליטי בין הרשות הפלסטינית לחמאס. בהודעה שפרסמו נאמר כי כל השירותים הציבוריים והכלכליים שברצועת עזה עומדים בפני קריסה: "עזה גוססת". הם מתריעים מפני הפסקת רוב שירותי הבריאות, הרווחה והחינוך, קריסת שירותי אונר"א במחנות הפליטים והקפאה של כמעט כל הפעילות של השירותים העירוניים. ולכן, הם קובעים, "אין יותר מקום להישאר בשקט" ומודיעים על שורה של צעדים שאותם הגדירו "מרי כלכלי". בין הצעדים, עצירת כל הפעילות במעברי הגבול עם ישראל ומצרים, כלומר הפסקה של כל כניסת המזון והסחורות דרך מעברים אלה, שביתות שבת ליד המעברים והפסקה מלאה, שיתוק של ממש, של כל הפעילות הכלכלית והמסחרית בבנקים ובשווקים.
ההודעה דורשת מישראל לפתוח מיד את המעברים לכל הסחורות ללא הגבלה, ולאפשר גם מעבר של סוחרים ועובדים אל שטחי הגדה. הדרישה מיו"ר הרשות אבו מאזן היא כמובן להסיר את העיצומים ולהעביר סיוע כלכלי מיידי, והלשון כלפיו בוטה במיוחד: "ההיסטוריה לא תשכח את מעשיך וכך גם תושבי הרצועה".
גם מצרים לא יוצאת נקייה בהודעה, אבל הדבר המעניין ביותר בגילוי הדעת הזה הוא הדרישות המופנות לראשונה כלפי שלטון חמאס. ארגוני הסקטור האזרחי דורשים מחמאס לשוב לדיונים עם הרשות הפלסטינית על העברה מסודרת של השלטון ולכבד את זכויותיהם של תושבי הרצועה לחיות חיים נורמליים. במונחים של רצועת עזה זו הרמת ראש ומחאה אמיתית כלפי חמאס.
חלק מהמחאה נובע מהשתלטות חמאס על מחאת הגדר, זו שיוזמיה, ארגונים חברתיים אזרחיים, ביקשו להפוך אותה למחאה עממית אותנטית על רקע כלכלי. חמאס שלח לגדר את אנשיו, אלה במקצת המקרים ניסו לבצע פיגועים ובמקרים אחרים ליבו והתסיסו את ההפגנות, ובמידה רבה הם אחראים לנפגעים הרבים בקרב משתתפי ההפגנות והניסיונות לפגוע בגדר ולחצות אותה.
אז מה יהיה? חמאס בינתיים עומד במריו, בהיעדר מדינה ערבית שתצליח ללחוץ עליו לשנות את מדיניותו ולהסכים להעביר את השליטה המלאה ברצועה לרשות הפלסטינית. ראשי הארגון מפולגים ואין בעל בית שיצליח לכפות עמדה מתונה יותר על מפקדי הזרוע הצבאית, המצדדים בהליכה עד הסוף גם במחיר הכלכלי הנורא. תקוות חמאס היא כי הלחץ על הרשות הפלסטינית ועל ישראל בשל המצב ההומניטרי ברצועה יישא פרי, העיצומים יופסקו וישראל תקל על המדיניות במעברים. מכיוון שגם האפשרות הזו אינה נראית כרגע סבירה, הפלסטינים מייחלים למנהיגות אחרת שתצליח להוציאם מהמבוי הסתום, אבל עד שאבו מאזן לא יפנה בעצמו את הבמה, שום מנהיג פוטנציאלי לא מראה נכונות להורות לו את הדרך החוצה.
בתפקיד הספונסר של השת"פ הכלכלי: יפן
בתחילת השבוע התקיימה פגישה נדירה בירדן. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן נפגש ברבת עמון עם השר הירדני לשיתוף פעולה אזורי עמאד פאח'ורי, ועם שר החוץ הפלסטיני ריאד אל-מאליכי. יוזם הפגישה והשושבין שלה הוא שר החוץ היפני טארו קונו, שהגיע עם משלחתו של ראש הממשלה שינזו אבה לביקור באזור.
יפן הייתה אחת מהשותפים השקטים אך המשמעותיים לפרויקטים הכלכליים שנועדו לסייע לכלכלה הפלסטינית והיא השקיעה בכך הון רב. בשנים האחרונות הואט קצב ההשקעות ברשות, ולאחרונה מגלים היפנים רצון להגביר את מעורבותם מחדש. גורם בכיר במשרד החוץ אומר לנו כי היפנים מאמינים גדולים בגישה הכלכלית לפתרון סכסוכים, קרי - שיפור רמת החיים של הפלסטינים, דאגה לתעסוקה ולשירותים הולמים, תביא להפחתת המתח ולחיים נורמליים יותר. הם מנסים לקדם כעת הקמה של אזור תעשייה שאמור לכלול מפעלים ישראליים ובינלאומיים, וחלק לא קטן ממנו יהיה בתחום ההייטק.
הפרויקט השני שעליו דיברו השרים היה פארק תעשייתי-חקלאי משותף באזור יריחו בהשקעה ניכרת של יפן, ובו יוקמו בין השאר חממות שמטרתן גידול מתקדם תוך שימוש בידע הישראלי. החממות הללו אמורות לשמש גם מרכז הכשרה לחקלאים הפלסטינים. בפארק יש כיום תשעה מפעלים לא גדולים, והכוונה היא להגיע ליותר מ-30 מפעלים ולהעסקה של יותר מ-5,000 עובדים פלסטינים. בעבר הייתה החקלאות ענף מרכזי של הכלכלה בגדה, אך מתחילת המילניום היא בירידה מתמדת. בשנת 2000 היוו העוסקים בחקלאות כ-14% מכלל העובדים הפלסטינים, ב-2015 הנתון ירד לכ-8% בלבד.
ישראל הבטיחה להסיר חסמים ביורוקרטיים ואחרים ולאפשר חופש תנועה לעוסקים בפרויקטים היפנים, כמו גם לסייע בידע ובטכנולוגיה. כמו כן אחראית ישראל על הרחבת מסוף אלנבי למעבר סחורות כדי לאפשר יצוא של המוצרים מאזור התעשייה לעולם הערבי. הירדנים יהיו גם הם שותפים, מתוך רצון להעתיק את הידע גם לענף החקלאות אצלם בבית.
ראש הממשלה היפני אבה ושר החוץ קונו הגיעו מלווים על ידי פמליה גדולה של אנשי עסקים, ובשיחה עם אבו מאזן ביקשו ערובות כי השקט ישמר כדי לאפשר את המשך קידום התוכניות הכלכליות שהם שותפים להן. קונו אמר בתום הפגישה ברמאללה עם אבו מאזן כי סוף-סוף ניתן לבשר שיש פירות למגעים וניכרת התקדמות בדרך ליישום. האם זה באמת יקרה? במזרח התיכון כמו במזרח התיכון הכל תלוי באירועים ובגחמות של מנהיגים, ומספרם של הפרויקטים שהוכרזו בקול גדול אך כשלו בדרך גדול לאין ערוך ממספרם של אלה שהתממשו. אותו מקור במשרד החוץ אמר לנו כי בפגישה עצר השר היפני לרגע את השיחה ואמר כי הפוטנציאל הכלכלי כל כך גדול בשיתוף פעולה כזה, שזה פשע לא לממשו.
