השופטת יעל וילנר / צילום: אתר בתי המשפט
בית המשפט העליון הפך החלטה של השלום והמחוזי, וקבע כי יש לפסול חוות-דעת של מומחית רפואית שמונתה מטעם בית המשפט. זאת משום שהמומחית ביססה את חוות-דעתה על מידע שהגיע מצד אחד להליך, ותיקנה אותה לאחר קבלת המידע המשלים מהצד השני.
מדובר בתביעת רשלנות רפואית שהוגשה נגד שירותי בריאות כללית לפני כשנתיים וחצי לבית משפט השלום בתל-אביב. מאחר שהתגלו פערים משמעותיים בין אחוזי הנכות שנקבעו לתובעת על-ידי המומחים של שני הצדדים (בחוות-הדעת מטעם התובעת נקבעו 60% נכות, ואילו בחוות-הדעת מטעם הכללית נקבעו 0% נכות), החליט בית המשפט למנות את פרופ' אפרת ברוידא כמומחית מטעם בית המשפט להערכת נכותה של התובעת בתחום הגסטרואנטרולוגיה.
לאחר שברוידא הגישה לבית המשפט את חוות-דעתה, אשר אימצה באופן מלא את חוות-הדעת שהוגשה מטעם התובעת, וקבעה לה 60% נכות, התנהלה תקשורת בין ברוידא לבין בא-כוחה של התובעת. במסגרת אותו שיח שהתנהל ביניהם, התברר כי ברוידא הסתמכה בחוות-דעתה על המסמכים שהוגשו מטעם התובעת בלבד, מבלי לשים לב לכך שחוות-הדעת שהכינו המומחים מטעם הכללית לא הועברו כלל לעיונה. לאחר קבלת המסמכים החסרים (כאמור, הכול בשיח עם בא-כוח התובעת בלבד), תיקנה ברוידא את חוות-דעתה וקבעה לתובעת 40% נכות במקום 60%.
בשלב זה עורכי הדין של הכללית, שגילו בדיעבד על השתלשלות העניינים, הגישו לבית המשפט בקשה לפסול את המומחית, בטענה כי היא גיבשה את דעתה תוך הסתמכות על המסמכים של התובעת בלבד, וכי הפחתת אחוזי הנכות לאחר עיון במסמכים הנוספים נעשתה באופן שרירותי וללא הנמקה. נוסף על כך, הכללית טענה כי יש לפסול את המומחית גם בגין השיח שניהלה עם בא-כוח התובעת מבלי ליידע אותה, דבר המהווה התנהלות פסולה.
מנגד, התובעת טענה כי חוות-הדעת הראשונית של ברוידא לא הסתמכה על המסמכים של הכללית בשל תקלה של הכללית עצמה, בעוד בא-כוחה פעל לתקן את העיוות והתריע בפני ברוידא כי חסרה התייחסות בחוות-דעתה לחוות-הדעת שהוגשו על-ידי הכללית. לשיטתה של התובעת, תיקון חוות-הדעת באופן משמעותי לאחר קבלת המסמכים של הכללית מלמד כי לא נגרם לכללית עיוות דין או פגם המצדיק את פסילת חוות-הדעת המתוקנת של ברוידא.
בית משפט השלום קיבל את עמדת התובעת וקבע כי אכן לא הוכח שנפל פגם היורד לשורש העניין בחוות-הדעת של ברוידא, במיוחד לאור העובדה שחוות-דעתה תוקנה לאחר העיון בחומר הנוסף. זאת, על אף שבית המשפט קבע כי הקשר שנוצר בין ברוידא לבין בא-כוח התובעת אכן אינו ראוי, אך אין בו כדי לפסול אותה כמומחית בתיק.
הכללית ערערה למחוזי על החלטה זו, והערעור נדחה בטענה כי המקרה לא עומד ברמת החומרה המצדיקה התערבות של בית המשפט ופסילת המומחה. זאת גם בהתחשב בכך שלכללית יש עוד אפשרות לחקור את ברוידא במסגרת ניהול הליך ההוכחות בבית משפט השלום ולעמת אותה עם השוני בין שתי חוות-הדעת.
על החלטה זו הוגשה הערעור לבית המשפט העליון.
העליון: "פגם מהותי היורד לשורש ההליך"
השופטת יעל וילנר מבית המשפט העליון קיבלה את הערעור, תוך שהיא קובעת כי נפל בחוות-הדעת של ברוידא פגם מהותי שאינו ניתן לריפוי, ולכן היא החליטה לפסול את חוות-הדעת.
וילנר סקרה את מעמדו של מומחה הממונה מטעם בית המשפט, והסבירה כי מומחה מסוג זה נחשב כ"זרועו הארוכה של בית המשפט", במיוחד בתחום הרפואה; וכי "האמון הרב לו זוכה מומחה מטעם בית המשפט נובע, בין היתר, מחזקות התקינות והמקצועיות המיוחסות לו".
לאור זאת, הסבירה וילנר, מוטלות על מומחה מסוג זה מספר חובות, לרבות חובות אמון בגדרן הוא נדרש "לנהוג בתום-לב, באובייקטיבית, ללא משוא-פנים, בלא ניגוד עניינים ותוך הקפדה על מראית-עין של התנהלות תקינה", וכן עליו "לדווח לבית המשפט על כל נסיבה העלולה לפגום בניטרליות שלו, גם אם למראית-עין בלבד".
באשר לקשר הישיר שנוצר בין ברוידא לביו בא-כוחה של התובעת, קבעה וילנר על אף שמדובר בקשר שאינו ראוי, "אין בו, כשלעצמו, כדי להביא לפסילת חוות-הדעת המתוקנת".
יחד עם זאת, וילנר מנתה חובות נוספים החלות על מומחה מטעם בית המשפט, שהן חובות מקצועיות, המחייבות אותו טרם גיבוש חוות-דעתו "לבחון את כל הבדיקות הרפואיות הרלוונטיות של הניזוק ואת חוות-הדעת שהוגשו בעניינו מטעם שני הצדדים להליך".
וילנר הסבירה כי כאשר מפר המומחה את חובותיו, בית המשפט יכול לפעול במספר דרכים, כשהמתונה בהן היא הכרעה בשאלות הרפואיות על בסיס חוות-דעתו של המומחה והראיות הנוספות, מבלי לאמץ את מסקנותיו. אפשרות נוספת היא מינוי של מומחה נוסף מטעם בית המשפט, והדרך הקיצונית ביותר היא פסילת חוות-דעתו של המומחה ומינוי מומחה נוסף תחתיו.
עוד הודגשה בפסק הדין החשיבות הרבה בכך שמומחה רפואי המתמנה מטעם בית המשפט בהליך נזיקי, שאינו תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (שם סדרי הדין לגבי חוות-דעת מומחים הם שונים), חייב לעיין בחוות-הדעת של שני הצדדים בטרם יגבש את חוות-דעתו. זאת מכיוון ש"גיבוש חוות-דעת על-ידי מומחה בית המשפט, לאחר שנחשף לחוות-דעת מטעם צד אחד בלבד, כמוהו - בשינויים המתחייבים - כמתן פסק דין בהיעדר כתב טענות או בהיעדר כתב סיכומים של מי מבעלי הדין". לכן, מדובר במקרה בו המומחה "לא מילא אחר חובותיו המקצועיות", דבר שמוביל לפגיעה בזכות הטיעון של אותו הצד. פגיעה זו, קובעת וילנר, מהווה "פגם מהותי בחוות-הדעת היורד לשורש ההליך, אשר ככלל לא יהיה ניתן לרפאו", אשר מצדיק את פסילת חוות-הדעת ומינוי מומחה אחר.
בנוגע לטענה כי תיקון חוות-הדעת לאחר העיון במסמכים החסרים ריפא את הפגם שנפל בחוות-הדעת הראשונית של ברוידא, קבעה וילנר כי אין לקבל טענה זו, שכן "הפרת החובה לעיין ולבחון את כל חוות-הדעת שהוגשו מטעם הצדדים בטרם גיבוש חוות-דעתה... הובילה לפגם המקרין אף על חוות-הדעת המתוקנת שהוגשה מטעמה".
השופטת וילנר הדגישה כי "הדברים נאמרים בזהירות המתבקשת ומבלי להטיל דופי ביושרה המקצועי של המומחית", אך לאור החשש שעלולה להיווצר "ולו מראית-עין" לפיה התקשתה ברוידא לשנות את עמדתה באופן קיצוני לצד השני, לאחר שקיבלה באופן מלא את חוות-הדעת שהוגשה מטעם התובעת - יש לפסול את חוות-דעתה.
לאור כל זאת קבעה וילנר כי התיק יוחזר לבית משפט השלום, אשר ימנה מומחה חדש מטעמו, תוך פסילת חוות-דעתה של ברוידא.
שירותי בריאות כללית יוצגו על-ידי עו"ד שמעון כץ. התובעת יוצגה על-ידי עו"ד ד"ר נטליה בלומברג.