גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

הנשיא מאוריציו מאקרי בקרנבל בארגנטינה / צילום: רויטרס

אם ארגנטינה מגיעה לכותרות של העיתונות הכלכלית בעולם, סימן שהמשק שלה שוב נקלע למשבר. בפעם הקודמת, בשנת 1999, היה מדובר במשבר אשר הוליד ארבע שנים של שפל כלכלי, ירידה בתוצר, אבטלה ולא מעט סבל לאוכלוסיית המדינה. המשבר הנוכחי, לעומת זאת, נראה, לפחות לעת עתה, יותר ניתן לבלימה ולניהול, אם כי גם הפעם מדובר באובדן אמון של הציבור, כפי שמעיד הפיחות המואץ של הפזו והעלאת הריבית במשק ל-40% בתוך שבוע.

הסיבה לתקווה להתאוששות מהירה היא הצמיחה של המשק, כ-2.5%, בניגוד למה שקרה במשבר הקודם. כמו כמעט כל משבר של העת החדשה, גם הפעם מדובר בתגובה למה שנעשה הרחק מגבולותיה של המדינה. העלאת הריבית בארה"ב הביאה ליציאת הון לטווח קצר ממשקים "מתעוררים", במיוחד כאלה שנחשבים "פגיעים". המשק הארגנטיני נמצא, כמעט דרך קבע, באותה קטגוריה כך שגם הפעם החל פיחות מואץ של המטבע המקומי, אשר הגיע לשיא באמצע השבוע כאשר הוא איבד 8% מערכו ביום אחד. ברקע, כמובן, המרכיבים הרגילים של מצבים כאלה, גירעון ממשלתי גבוה, 5.5%, גירעון בחשבון השוטף של למעלה מ-4% ואינפלציה של 25% לשנה.

בינתיים הממשלה של הנשיא מאוריסיו מאקרי מגיבה למשבר כמעט על פי המתכון של מה שנחשב "צעדים כלכליים נכונים". הוא הודיע על הקטנת יעד הגירעון של הממשלה מ-3.2% ל-2.7%. במקביל הבנק המרכזי העלה את הריבית שלוש פעמים בשבוע שעבר, ואף ניסה להרגיע את הלחץ על המטבע באמצעות מכירת 7 מיליארד דולר בשוק, ועוד פקודה מינהלית לבנקים המסחריים למכור דולרים בשוק. כמעט כל הפרשנים מאוחדים בדעה ששער החליפין יהיה, בסופו של דבר, המדד שעל פיו הציבור ישפוט את המדיניות הכלכלית. מקובל להגיד שהציבור בארגנטינה מאמין לשער החליפין הרבה יותר ממה שהוא מאמין לממשלתו.

בתנאים אלה השאלה היא אם המדיניות הקשוחה של מאקרי תהיה אפקטיבית ומה יהיה המחיר של המשבר לטווח ארוך. התשובה לחלק הראשון היא, בינתיים, בחזקת לא נודע. משבר כלכלי מתורגם כמעט בכל מדינה למשבר פוליטי, וארגנטינה אינה יוצאת מן הכלל. מאקרי יכול להאשים, ובמידה גדולה של צדק, את הנשיאה לשעבר קירשנר בניהול מדיניות פזרנית ובסגירת המשק לתחרות, ובכך להסיר מעליו את האחריות למשבר. כדי לבנות אמון הוא צריך להיראות כמי שיודע מה הוא עושה. בינתיים מאקרי מעדיף להציג חזות קשוחה, גם בתחום הפיסקלי וגם בתחום המוניטרי.

לגבי המחיר לטווח ארוך, נראה שהממשלה הארגנטינית מעדיפה, משיקולים של נוחות, לרכז את הקיצוצים התקציביים בקיצוץ של ההוצאה הציבורית על תשתיות. בכך היא לא נמנעת מהצורך בקיצוצים בשירותים החברתיים, בשכר של עובדי ציבור או בסעיפים "בעייתיים" אחרים מבחינה פוליטית. יש בכך כדי לפגוע בצמיחה עתידית, אך מאקרי כנראה חושב שמדובר בפתרון סביר. הבעיה היא שקיצוץ בתשתיות יכול לפגוע, קודם כול, במחוזות שמחוץ לבירה, ולגרום להתנגדות לתוכנית של מאקרי. יש להניח שהוא מעדיף לסיים את הסערה הנוכחית בשלב ראשון, ואז להתמודד עם ההשלכות של מהלכיו כאשר השווקים יהיו רגועים יותר.