פרקליט המדינה והאינטרס הציבורי
ביום ראשון האחרון פורסם בעיתון "הארץ" מידע לפיו שרת המשפטים, איילת שקד, הזהירה את פרקליט המדינה, שי ניצן, שלא יערער על ההחלטה לנכות שליש ממאסרו של אהוד אולמרט. המסר הועבר לניצן בהודעת טקסט בסוף יוני בשנה שעברה.
ניצן, שעד אותה עת היה נחוש להיאבק בשחרורו המוקדם של ראש הממשלה לשעבר, שינה את דעתו לאחר קבלת ההודעה והתנגד לערעור. בתגובה לידיעה זו, מסרה פרקליטת המדינה לשעבר, עדנה ארבל, בשידור בגלי צה"ל כי ככול שהדברים נכונים, הרי שהם חמורים ביותר ולא יעלו על הדעת. כך ממש.
השרה שקד למעשה אישרה הדברים, ובפרקליטות המדינה מסרו בתגובה כי אינם מוצאים לנכון להתייחס לדברי רכילות ואינם מאשרים או מכחישים דבר מן הנטען.
הכרסום במעמדו ובאמון בפרקליט המדינה לא התחיל מאירוע זה. במסגרת התוכנית "עובדה", תיארה השופטת (בדימוס) הילה גרסטל את הנסיבות שהביאו להתפטרותה מתפקיד נציבת הביקורת על הפרקליטות ולא חסכה ביקורת אישית נוקבת על פרקליט המדינה, שי ניצן, תוך שציינה במפורש כי יש לו קושי עם אמירת אמת, וכי אין מנהיגות לפרקליטות. היא אף הביעה עמדה כי שי ניצן אינו ראוי, לתפיסתה, לשמש כפרקליט מדינה.
כך, בנוסף, בראיון שנתן אך לאחרונה פרקליט המדינה לעיתון "מקור ראשון", הוא הביע את הערכתו לשרת המשפטים: "שקד שרה רצינית, ומערכת היחסים בינינו מצוינת".
מקרים אלה מצטרפים לאירועים נוספים בהם פרקליט המדינה קיבל החלטות וביצע פעולות תוך שהתאים עמדתו לדרג שמעליו - היועמ"ש ולעתים אף הדרג הפוליטי - עמוד שדרה גמיש.
על-מנת להבין את הזרעים שהובילו למציאות עגומה זו, שבה חובת הנאמנות של פרקליט המדינה היא לדרג הממונה ולא לאינטרס הציבורי כמתחייב, יש לחזור אחורה בשנים. השנה שנת 2004, שי ניצן מתמודד על תפקיד פרקליט המדינה. היועמ"ש דאז, מני מזוז, ממנה לתפקיד דווקא את ערן שנדר, שכבר פרש משירות המדינה. חלפו להם 3 שנים, ובשנת 2007 שב שי ניצן ומתמודד על המשרה הבכירה. ושוב, בוחר מני מזוז למנות את משה לדור, שכבר פרש משירות המדינה.
משלא זכה במשרת פרקליט המדינה, הגיש שי ניצן את מועמדותו לתפקיד פרקליט מחוז ירושלים פלילי אך משך את מועמדותו בדקה ה-90, עת הבין כי התפקיד מיועד לעוה"ד נורית ליטמן.
בנסיבות אלה, ובתום הקדנציה בתפקידו כמשנה לפרקליט המדינה, ישב שי ניצן בביתו והמתין. מדובר במקרה חסר תקדים. משנים ליועמ"ש ולפרקליט המדינה, שסיימו קדנציות ולא מונו לתפקיד אחר, סיימו בכך את שירותם לציבור ופרשו. לא כך בעניינו של שי ניצן. בחלוף כחודשיים, מונה בהחלטת ממשלה, ללא מכרז או ועדת איתור ולאחר שנבנה תקן חדש, לתפקיד המשנה ליועמ"ש לתפקידים מיוחדים. מדובר במינוי פוליטי של שר המשפטים המנוח יעקב נאמן ושל ממשלת בנימין נתניהו. בתפקידו זה שימש כיד-ימינו של היועמ"ש הקודם, יהודה ויינשטיין.
כך, נסללה בפני שי ניצן הדרך לתפקיד הנכסף של פרקליט המדינה ובדצמבר 2013 מונה לתפקיד, על-ידי ועדת איתור בראשה ישב היועמ"ש דאז, ויינשטיין, סניגורו של ראש הממשלה נתניהו.
חשבו רגע על דמותו של מני מזוז, בתפקידו כיועמ"ש ומנגד, על דמותו של יהודה ויינשטיין בתפקיד זה. הסניגור הבכיר יהודה ויינשטיין היה מינוי פוליטי מובהק. הוא נבחר בקפידה על-ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר המנוח יעקב נאמן. מני מזוז לעומתו, נבחר כמינוי מקצועי של משפטן שצמח במשרד המשפטים ומילא שורה ארוכה של תפקידים בהצטיינות ובמקצועיות רבה.
השינוי שהתחולל באופן בחירת פרקליט המדינה (לאחר מאבק עיקש בין פרקליטת המדינה דאז ליועמ"ש), לפיו היועמ"ש הוא שיושב בראש ועדת האיתור לתפקיד בכיר זה, ולא שופט עליון בדימוס, כפי שהיה נהוג בעבר, הוא שסלל את הדרך למצב השורר בשנים האחרונות, ובו פרקליט המדינה "חב את מינויו" ליועמ"ש.
מרגע שקיבל לידיו היועמ"ש את הכוח לקבוע, דה-פקטו, מי יבחר לשמש כפרקליט המדינה, ניתן לזהות מגמה ברורה של "התיישרות" בכירי הפרקליטים לפי עמדת היועמ"ש. אם בעבר היו מחלוקות וחילוקי דעות בין פרקליט המדינה לבין היועמ"ש, הרי שמאז חל שינוי בשיטת המינוי לתפקיד פרקליט המדינה, מסתמנת מגמה של "הרמוניה ושיתוף-פעולה" כמעט מלא בין שני בכירי מערכת אלה. ההבחנה הברורה שהייתה בעבר, בין פרקליט מדינה שהינו גורם מקצועי שצמח מתוך מערכת אכיפת החוק ואינו מינוי פוליטי לבין היועמ"ש הנבחר על-ידי ועדה המורכבת ממינויים של ראש הממשלה ושר המשפטים, היטשטש כליל.
הגיעה העת לחשיבה מחודשת בשיטת המינויים.
■ הכותב היה הממונה על משמעת בשירות המדינה וניהל מאבק משפטי אל מול משרד רה"מ ונציבות שירות המדינה. כמו כן היה עוזר אישי של פרקליטת המדינה עדנה ארבל.
