צריך לב של אבן כדי להישאר אדיש למבטיהם האומללים של הטלה, האפרוח והעגל שננעצים בנו בשבועות האחרונים מעל גבי שלטי חוצות וכרזות גדולות שמודבקות על אוטובוסים. הקמפיין של עמותת ויגן פרנדלי הכניס אותם שלמים, חיים ובעלי מבט מעורר חמלה היישר לתוך אריזות הסופרמרקט המוכרות לנו ובכך קעקע את מנגנון המוסר הסלקטיבי. כשמביטים בהם, מבינים מיד ש"סטייק", "שניצל" או "שווארמה" היו לפני זמן קצר יצורים חיים שחשים עצב וכאב. הקמפיין, שנועד לצמצם את צריכת הבשר שלכם, עלה זמן קצר לפני יום העצמאות. אם משהו מרוח החג שלכם נחרבה בגללו, הוא כנראה הצליח.
במקביל, אי אפשר להתעלם מפנים אחרות שבזמן האחרון זועקות אלינו בדממה מעל גבי אוטובוסים ומעמתות אותנו עם זוועת המשלוחים החיים - מאות אלפי בעלי חיים שעושים מדי שנה את דרכם לישראל כשהם נדחסים לאוניות משא בתנאים תת-חייתיים.
אי אפשר לדעת כמה אנשים יצמצמו את צריכת הבשר שלהם או אפילו יפסיקו אותה בגלל שני הקמפיינים, אולם פעילים למען החיות מן הסתם טופחים לעצמם על השכם. ההיגיון אומר שאם נחשפתם אליהם ממש לפני ארוחת הצהריים, קיים סיכוי לא רע שתפרקו פלאפל או סביח, במקום שתרדו על שווארמה או שיפוד.
עם זאת, בעיית האכזריות כלפי בעלי החיים היא כנראה הקלה ביותר להבנה ולתקשור מתוך שלל הבעיות שנוצרות בגלל שימוש במזון מן החי. בעיות נסתרות יותר מהעין כוללות בזבוז משאבי קרקע (70% מהשטח החקלאי בעולם משמש לגידול חיות); פליטות משמעותיות של פחמן דו חמצני; זיהום של הקרקע ושל מקורות מים; יצירת כמויות אדירות של זבל אורגני; הפרת האיזון האקולוגי באוקיינוסים בגלל דיג יתר, וכמובן גם העובדה שהרוב המכריע של החיות שאנו מגדלים וזוללים מפוצצות בהורמונים ובאנטיביוטיקה. כשמחברים את כל המידע הזה לתחזית שעל פיה כבר ב-2050 יחיו על פני כדור הארץ 9 מיליארד בני אדם ושעקב כך צפוי מחסור במזון בכלל ובחלבון בפרט, ברור שמשהו צריך להשתנות.
האדם - מתקדם וטכנולוגי ככל שיהיה - הוא עדיין חיה שזקוקה לחלבון, וכדי לשרוד במציאות הנוכחית הוא נדרש למצוא לעצמו בדחיפות חלבונים שאינם מבוססים על בעלי חיים.
ההבנה הזאת היא הדלק שמזין צמיחה שנתית דו-ספרתית של תחום שניתן לכנות בשם הכולל "מזונות העתיד": אינספור חברות ברחבי העולם וגם בישראל פועלות במרץ על מנת לספק את הצורך. ישנם סטארט-אפים שמגדלים במעבדות בשר פרה, חזיר, אווז, תרנגולת ודג בלי לגדל את החיות שבאופן מסורתי נדרשות להישחט כדי לספק אותו; אחרים שואפים לספק את התיאבון האנושי האדיר לביצים (כטריליון מהן נזללות מדי יום ברחבי העולם) באמצעות הפקת תחליף משעועית מונג; ישנם גם כאלה שמשתמשים בחלבון המופק מחרקים כדי ליצור מנות שאולי יהיו דומות בטעמן לעוף או בקר, וכאלו שרוקחים משקה דמוי חלב פרה משמרים. עד כמה התעשייה הזו תתקדם בשנים הקרובות? (תשובה: בצעדי ענק); האם היא תחליף את הבשר? (תשובה: כנראה שלא באופן מוחלט; ואילו עוד המצאות יצירתיות מחכות לנו? (תשובה: המשיכו לקרוא).
הייתם אוכלים בשר ממבחנה?
האלטרנטיבה המעניינת ביותר והחדשנית ביותר לאכילת בשר מן החי היא מה שמכונה בשר מתורבת - כלומר: בשר שעשוי מתאים שגודלו במעבדה. בצורתו המתקדמת ביותר, הבשר המתורבת אמור לספק חוויית אכילה זהה לזו של אכילת נתח בשר רגיל בלי להרוג חיות ובלי להשית על הסביבה את הנזקים הסביבתיים הנגזרים מגידולה. ההמבורגר הראשון בעולם שהבשר שהרכיב אותו גודל במעבדה בא לעולם ב-2013 ומאז פועלות בתחום כתריסר חברות, שלוש מהן ישראליות.
בקרב החברות שפועלות בתחום רווחת הדעה כי בעוד שנתיים-שלוש הן יוכלו בהדרגה להתחיל להכניס לשוק את המוצרים שלהן. מן הסתם, התובנה גורמת לחברות מזון מסורתיות להשקיע בהן: קבוצת נטו הישראלית, יחד עם משקיעים אחרים (בהם תאגיד המזון טייסון), העבירו לאחרונה 2.3 מיליון דולר לפיוצ'רמיט הישראלית שהקים בפברואר האחרון פרופ' יעקב נחמיאס; זוגלובק הודיעה בשבוע שעבר שתשקיע 20% מרווחי סדרת המוצרים הטבעוניים החדשים שלה בסופר מיט הישראלית, שגייסה עד כה 4 מיליון דולר ושלפני כמה שנים נחמיאס היה בין מקימיה. שתי החברות, כמו גם Aleph Farms הישראלית או מפיס מיטס האמריקאית שמפתחת בשר פרה, תרנגולת וברווז ונחשבת למובילת התחום - אינן מתחייבות לתאריך יעד לתחילת שיווק המוצרים שלה.
אידו סביר, שייסד לפני כמה שנים את סופר מיט (ושהופיע לפני כשנתיים ברשימת 40 הצעירים המבטיחים של G) אומר שהחברה שלו החליטה לוותר בשלב הראשון על הניסיון לגדל נתחי בשר שיידמו לאלו שנחתכים מגופן של חיות, ובמקום זה ליצור מעין עיסה שתשמש להכנת מוצרי בשר מעובד.
"אנחנו רוצים שהדרך שלנו לשוק תהיה הכי קצרה שאפשר ואני חושב שעוד שנתיים-שלוש נוכל למכור כבר במסעדות. אנחנו עובדים על פלטפורמה שתאפשר ייצור של חומר גלם למוצרי בשר מעובדים מסוגים שונים - מקציצות ונקניקים ועד צ'יקן נאגטס".
לעומת סופר מיט, פיוצ'ר מיט ו-Aleph Farms בחרו ללכת על הגביע הקדוש - לייצר נתחים של ממש שמורכבים מסוגי תאים שונים ושצורתם, טעמם ומרקמם יהיו - אם הכול יילך כמו שצריך - בלתי ניתנים להבדלה מאלו של נתחי בשר רגילים.
מנכ"ל Aleph Farms, ידידיה טוביה, מהנדס וביולוג בהכשרתו, חזר לעסוק בתחום המזון אחרי שנים שבהן עסק בתחום הרפואי ואף הקים בו שתי חברות שנמכרו. הוא מספר שהפטנט שבבסיס החברה פותח בטכניון על-ידי פרופ' שולמית לבנברג מהטכניון, שפיתחה יכולת לגדל רקמת שריר מחוץ לגוף על מנת לשקם לבבות שנפגעו מהתקפי לב, והומר ליכולת לגידול רקמה שתשמש לאכילה.
"היתרון התחרותי שלנו זה המרקם שיהיה למוצר", אומר טוביה. "אנחנו יודעים לגדל ארבעה סוגי תאים שמרכיבים את הבשר המקורי: לא רק סיבי שריר אלא גם שומן, רקמת חיבור בשם אקולוגן וגם כלי דם. זו רקמה שדומה לבשר ממש והיא תגודל על מצע תלת ממדי ולכן היא תיראה כמו נתח של ממש ולא תהיה בעצם רק מאסה של תאים חסרי צורה".
טוביה אומר שהחברה עדיין לא הגיעה לשלב שבו היא מגדלת יחד את כל ארבעת התאים. לקראת סוף השנה, הוא מקווה, החברה תוכל להפיק אבטיפוס אכיל ראשון. את סוף תהליך הפיתוח הוא מתארך למתישהו ב-2020 ומתאר עתיד שבו יגודלו אלפי סטייקים במכלים ענקיים.
"אנשים מדמיינים שהבשר יגדל במעבדה אבל זה לא יהיה ככה. זה ייראה קצת כמו מכלים להכנת בירה. זה יהיה תהליך שייקח כמה שבועות לעומת שנתיים שלוקח לגדל פרה שמאכילים ואז שוחטים ובסוף משתמשים רק בחצי ממנה. תראה, אני מתייחס לבשר המתורבת כמו לחקלאות. אלו תאים אמיתיים לגמרי כמו אלו שיש אצל פרה חיה והם לא עוברים שום שינוי גנטי או הנדסה גנטית. אנחנו משתמשים ביכולת שלהם להתרבות ולהתמיין באופן טבעי כמו שהם עושים בתוך גוף הפרה ואז להפוך לרקמה סופית. אנחנו בעצם משחזרים תהליך טבעי מחוץ לגוף הפרה בלי נזק לסביבה ובלי צער בעלי חיים. מעבר לכך, אנחנו חוסכים ככה את הסכנה של זיהום הבשר והוא גם גדל בלי אנטיביוטיקה. הוא טהור לגמרי ואי אפשר לקנות דבר כזה היום בסופר".
זבוב-בורגר, מישהו?
ערן גרוניך מחברת FlyingSpark סבור שחלק מהחלבון שהאנושות תזדקק לו יכול וצריך להגיע ממקור שרוב בני האדם יצטמררו בגועל מהמחשבה עליו: זחלי זבובים. כשהוא מתאר את התהליך בטון רגוע ומתודי, אפשר לרגע לקבל את הרושם שמדובר בדבר טריוויאלי. אנשי החברה מגדלים זן ספציפי של זבובי פירות, אוספים את הביצים שהם מטילים, "זורעים" אותן במתקני גידול ואז מאכילים אותם בדיאטה מיוחדת. כשהם מגיעים לגודל הנכון, הם "נקצרים" ואז מעובדים לאבקות חלבון ולשמן.
"הצורך באבקות חלבון נולד מההבנה שהולכים להיות על הפלנטה 9 מיליארד איש בקרוב ושבשביל להמשיך ולקיים את האנושות צריך למצוא מקור חלבון שאינו מן החי. שלהמשיך לגדל פרות ועופות וחזיר זה לא בר קיימא. אין מספיק שטחי מרעה וזה גורם לזיהום ולהתחממות גלובלית ולפגיעה אנושה באוקיינוסים. אנחנו פנינו לכיוון של הפקת חלבון מזבוב הפירות בעיקר בגלל הערכים התזונתיים שלו. הוא מאוד עשיר בסידן, ברזל, מגנזיום, סיבים תזונתיים וחומצות שומן טובות. זה חלבון מצוין בלי הדברים הרעים שאנחנו מכירים מחלבונים - אין בו כולסטרול או שומן רווי ואנחנו לא משתמשים בחומרי הדברה או באנטיביוטיקות בתהליך.
"בנוסף לכך, אנחנו לא פולטים גזי חממה, לא מייצרים פסולת כי אנחנו משתמשים ב-100% מהחיה, והשטח והמים שאנחנו זקוקים להם, הם פחות מאחוז ממה שדרוש לגידול בקר. על מטר מרובע אנחנו מייצרים כמות חלבון ששווה בגודלה לפרה ועושים את זה כל חודש. זה הולך להיות החלבון הכי טוב והכי זול. הוא ייכנס לשורה של מוצרי מזון כמו תחליפי בשר עוף, חלב מועשר בחלבון, פסטה. אפשר יהיה לעשות איתו הכול".
גרוניך מספר שהחברה, שפועלת באשדוד ומונה חמישה עובדים, גייסה עד כה כמיליון וחצי דולר. היא משתתפת בימים אלו ב-The Kitchen, חממת הסטארט-אפים של שטראוס, ועל-פי גרוניך, בסוף הרבעון הראשון של 2019 המפעל שהחברה החלה לבנות אמור להתחיל לייצר את חלבוני הזבובים.
עד שכל זה יקרה, החלה FlyingSpark לשתף פעולה עם תאגידי מזון ענקיים, ולפני כשנתיים - ואחרי שהות של שלושה חודשים בחממת החדשנות של איקאה בשבדיה - היא נבחרה להוביל פרויקט יצירת מנה עיקרית למסעדות הרשת ברחבי העולם. יש להניח שהיא לא תתואר בתפריט כ"זבוב-בורגר".
חברה ישראלית אחרת שמתעתדת להשתמש בחרקים כדי לספק חלק מתצרוכת החלבון של המין האנושי היא "חרגול", שמגדלת חגבים. מנכ"ל החברה הוא דרור תמיר והטכנולוג הראשי שלה הוא חנן אביב. תמיר, שפועל זה כ-15 שנה כיזם בתחום המזון, אומר שהחליט לעסוק בגידול חגבים לאחר שקרא על המחסור בחלבון בעולם. השניים, יחד עם בן פרידמן, הקימו את חרגול בתחילת 2014. בשנתיים הראשונות הם עבדו בגראז' של אביב ביישוב כרכום ולפני כשנתיים, לאחר שגייסו כ-1.5 מיליון דולר מארבעה משקיעים, עברו לפעול במושב אליפלט. החברה מעסיקה כיום שמונה עובדים.
"יש לנו מתקן רבייה שממנו נאספות כמויות גדולות מאוד של ביצים לאינקובטור שגורם להן לבקוע הרבה יותר מוקדם מאשר בטבע", אומר תמיר. "במקום שיהיה להם מחזור אחד בשנה, הם עושים אצלנו עשרה מחזורים בשנה".
לאחר צאתם של החגבים מהאינקובטור הם עוברי לחדרי "הקציר": "אנחנו מנצלים את העובדה שמדובר בייצורים בעלי דם קר ומורידים את הטמפרטורה בצורה משמעותית. הם נרדמים ואז אוספים אותם ומעבירים אותם להקפאה. כך אנחנו חוסכים את המצוקה שנגרמת לפרות ולעופות. מעבר לכך, אין בתהליך הפרשות של אנדורפינים והורמונים שאינם בריאים לבני אדם".
לאחר הקפאת החגבים, חרגול מתכוונת למכור אותם בשלושה מסלולים עיקריים. חלק קטן מהחרקים יילך למסעדות שיכינו מהם מנות; חלק גדול יותר ייובשו ויישלחו כשהם מוכנים לאכילה במקומות כמו אסיה ואפריקה; והחלק הגדול ביותר ייטחן ויהפוך לרכיב חלבון שישולב במאכלים כמו חטיפי אנרגיה, רוטבי פסטה, שייקים, לחמים ואפילו בירה.
עם קצת עזרה מוויגן פרינדלי
בעוד שגידול בשר נטול חיה והפקת חלבון מחרקים אולי לא מגרה את התיאבון, אבל לפחות את הדמיון, שימוש בחלבון מן הצומח בתעשיית המזון המיינסטרימית הוא כבר מזמן לא עניין חדש. עם זאת, ענקיות מזון ברחבי העולם ובישראל (תנובה, שטראוס, אסם, נטו וזוגלובק, למשל) הולכות ומעמיקות בשנים האחרונות את עיסוקן בתחום ואת השקעותיהן בו. זאת, מתוך הבנה שיותר צרכנים מתעניינים במוצרים שלא הופקו מהחי, ולאו דווקא מטעמי דאגה לעתיד כדור הארץ או חמלה על בעלי החיים.
אינדיקציות לא רעות להבנה של גורמים בתעשייה שבשר שלא הופק מחיות עשוי לשנות סדרי עולם, התקבלה בחודש שעבר: התאחדות מגדלי הבקר בארצות הברית הגישה עצומה שקוראת לאסור על מגדלי בשר מתורבת לשווק אותו תחת השם "בשר". ימים אחדים לאחר מכן, בצרפת, עבר חוק שמונע מחברות שמייצרות מוצרים צמחוניים בטעמי בשרים להתייחס אליהם כאל "בייקון", "נקניק" או "בשר טחון".
אלי זוגלובק, שעומד בראש חברת המזון המשפחתית, אומר שבעוד שזוגלובק נכנסה לתחום המוצרים הצמחוניים עוד בשנות ה-80, ההחלטה לפתח את סדרת המוצרים הטבעוניים החדשים שלה התקבלה לפני כשנתיים (משהו כמו שנתיים אחרי התביעה הייצוגית שהוגשה נגד החברה, בעקבות תחקיר שחשף התעללות קשה בעופות במשחטה של החברה ביישוב שלומי, ועל רקע פשרה שבמסגרתה נדרשה החברה לתת הנחות בגובה 1.5 מיליון שקל על מוצרים חדשים מותאמים לטבעונים ולתרום במשך שנה וחצי חצי מיליון שקל לארגון תנו לחיות לחיות וכן מזון בשווי חצי מיליון שקל לכלביות בצפון). זולובק אומר שעל אף טרנד הטבעונות, הוא לא בטוח מי יהיו הצרכנים של המוצרים שנמכרים תחת המותג זוגלו'ס: "בשנים הראשונות שבהן אנחנו וטבעול מכרנו את המוצרים הצמחוניים שלנו, 60% נקנו על-ידי אנשים שמבחינתם המוצרים היוו תחליף טוב מבחינת כשרות. עם הזמן, שניצל התירס הפך להיות חביב בקרב ילדים שהם לא צמחונים בהכרח".
האתגר המשמעותי שעמד בפני החברה, הוא אומר, היה כיצד להפוך את המוצרים הטבעוניים החדשים לטעימים. לאחר שהחברה יצרה קשר עם עמותת ויגן פרנדלי והשתמשה בנתוני סקר שמילאו חברי הפייסבוק של העמותה, הם החליטו אילו מנות לפתח במסגרת הסדרה. כשאני שואל אותו אם אין סתירה בין אוכל טבעוני לאוכל מתועש, זוגלובק אומר שהוא בונה על כך שהעומס של אורח החיים המודרני יעשה את שלו: "החברות המתועשות נותנות לאדם פתרון זמין ואפקטיבי. אם יש לך זמן אולי פעמיים-שלוש בשבוע, תכין את האוכל מההתחלה ואולי אפילו תקטוף את הירקות שלך מהערוגה, אבל העולם שלנו זז בקצב כזה שאני חושב שאין ברירה לאנשים אלא להשיג את המזון שלהם בדרכים מתועשות".
אצל המתחרה אסם נמצא חוד החנית בשוק זה שנים רבות: מפעל טבעול שבבעלותה, שגם הוא השיק לאחרונה סדרת מוצרים חדשים שמועשרים בחלבון צמחי. אחת הסיבות לפיתוח המוצרים החדשים (מנכ"לית טבעול, מיכל לוי, מדגישה שאינם כוללים חומרים משמרים מכל סוג), נובעת ככל הנראה מהתפתחות בהעדפות הצרכנים שמודעים לסוגיות בריאותיות הרבה יותר מאשר בעבר. ביטוי משמעותי למודעות הזו בא לידי ביטוי בירידה הדרגתית במכירות שניצל התירס הוותיק של החברה, שערכו התזונתי מתואר על-ידי מומחים לתזונה במילים לא מחמיאות.
להעיר את הדב
גם שטראוס לוקחת את שוק החלבון מן הצומח ברצינות ועושה מאמצים להפוך לשחקנית משמעותית בו. הקמת The Kitchen - חממת הסטארט-אפים בתחום המזון שבה יזמים מתחומים שונים פועלים כדי לפתח אלטרנטיבות לשימוש בחלבון מן החי - היא כמובן חלק חשוב בכך, אולם גם הצרכן עצמו כבר יכול להרגיש את העניין של החברה בכלכלת המזון שאינו מופק מבעלי חיים. Yofix, מותג המעדנים מבוססי הסויה שהחברה משווקת מאז ספטמבר האחרון, החל את דרכו כסטארט-אפ שגדל במסגרת החממה וקיבל ממחלבות שטראוס ומקבוצה של משקיעים פרטיים מימון בסך 2 מיליון דולר. כשמנכ"ל החממה יונתן ברבר, התבקש לפני כמה חודשים על-ידי שני מוזס מ"גלובס" להסביר מדוע מחלבה שבאופן טבעי אמורה להתחרות ביופיקס מחליטה דווקא להשקיע במוצר שכזה, הוא השיב: "אני לא יודע תוך כמה שנים, אבל קווי המוצרים של שטראוס, תנובה ואסם ייראו אחרת לגמרי ממה שהם נראים היום. לחברות הגדולות לא תהיה ברירה אלא להתאים את עצמן".
חברה אחרת שעברה בחממה של שטראוס ומייסדיה עמלים בימים אלו על הקמת מפעל שיאפשר להם לעבור לייצור המוני, היא שוקולד "פנדה" שזוכה לשבחים על אף שאינו מכיל ולו טיפה אחת של חלב פרה. שני היזמים שמאחורי החברה - בני הזוג דניאל ברקת ואליה עדי מירושלים - מתארים את עצמם כטבעונים שהחליטו לפתח שוקולד נטול חלב פשוט בגלל שהתגעגעו לטעם האהוב.
ברקת (30) אומר שהכול החל מניסויים ביתיים שעם הזמן הבשילו להבנה של תהליכים, ובסופו של דבר למתכון המבוסס על סויה וקוקוס לצד הקקאו ההכרחי. כשהשניים ראו כי טוב, הם החליטו להפוך את השוקולד הטבעוני לעסק קטן והשיקו קמפיין הדסטארט שהצליח מעל ומעבר למצופה: במקום לגייס 30 אלף שקל, השניים גייסו כ-310 אלף שקל והחלו לפעול בגדול.
נכון לעכשיו, הם מייצרים כ-10,000 אלפים טבלאות שוקולד בחודש ומתכוונים להגדיל את הכמות בצורה ניכרת עם המעבר למפעל החדש. פנדה נמכר בעיקר בחנויות בריאות והוא יקר בהרבה משוקולד חלב רגיל (כ-15 שקל לטבלה), אבל יש להניח שעם הגדלת הייצור גם זה ישתנה.
"אני מאוד אופטימי לגבי נתח השוק של המוצר שלנו", אומר ברקת. "הוא בראש ובראשונה מכוון לטבעונים, אבל הוא גם מספק צורך של אנשים שרגישים ללקטוז ושל אנשים ששומרים על כשרות מכיוון שהוא מוצר פרווה. אין ויכוח שהשוק הטבעוני הולך וגדל בקצב מרשים, אבל מעבר לזה יש נתונים שמראים ש-30% מהאמריקאים אומרים שהם היו מעדיפים להימנע מאכילת מוצרים מן החי אם תהיה להם אלטרנטיבה טובה. זה אומר שאומנם קשה להרבה אנשים להיות טבעוניים לחלוטין, אבל שאם תיתן להם מזון טעים טוב, הם יעדיפו אותו על פני אכילת מזון מן החי. אני מאמין שככל שיפתחו יותר סוגי מזון שהם טעימים, שיעור האנשים הללו רק יילך ויגדל".
"הבעיה היא טעם הלוואי"
הטענה הזו של ברקת, כמו גם האופטימיות לגבי עתיד השוק, מתחזקות כשבוחנים את הנתונים שהעבירה אלינו תנובה לצורך הכתבה, המעידים על צמיחה שנתית של כמעט 20% במוצרי הסויה של החברה ועל עלייה הדרגתית מתמשכת בתחום לאורך השנים האחרונות. זינוק גבוה במיוחד נרשם במכירות הגבינות המופקות מסויה (45.7%), המעדנים והיוגורטים (25.6%) והטופו (28.2%).
מהנדס המזון זאב טנא אומר שבעיניו, האתגרים העיקריים הם התיעוש והטעם. "כשמדברים על בשר מתורבת, אני יכול לומר לך שהחברות המסורתיות מתחום הבשר מאוד מתעניינות ורוצות להיות חלק ממנו, אבל אני לא רואה שבעשור הקרוב זה יקרה בקנה מידה גדול, אם בכלל. צריך לבנות כורים של ממש שבתוכם ייצרו כמויות כאלה.
"מבחינת שימוש בחלבון מן הצומח, אפשר לספק את הצורך התזונתי בקלות וזה לא דבר חדש. מוצרי סויה קיימים כבר שנים. אני פיתחתי משהו על בסיס סויה עוד הרבה לפני שטבעול הוקמה, אבל כיום עוסקים בפיתוח תחליפים מתקדמים יותר שמתבססים על חלבון אפונה למשל. הבעיה עם כל המוצרים הללו היא טעם הלוואי. יש חברה אחת, Impossible Foods, שיצרו המבורגר צמחי שכולל את הפיגמנט של הדם, שגם אם הוא לא משפיע על הטעם, משפיע על הצבע ועל החוויה; אני בעצמי לא טעמתי אותו, אבל הבנתי שהוא מקבל ביקורות טובות ושהוא די מזכיר טעם של בשר. מצד שני, יש לי עכשיו בפריזר דוגמה של המבורגר של חברה אמריקאית בשם Beyond Meat שעשוי גם מחלבון אפונה ושמישהו חושב להביא לארץ וביקש ממני לטעום. שמע, זה לא רע - אבל המבורגר זה לא".
