לא רק נתניהו: יש עוד כמה שרוצים לעצור את הסכם הגרעין
חמורו של השיח'. שונא להשבית שמחות, אבל חגיגת הימין על הצלחת ראש הממשלה בנימין נתניהו להביא לפרישת ארה"ב מהסכם הגרעין עם איראן קצת הרחיקה לכת. אי שם בחלל, במרחק שעת טיסה וכמה שנות אור משדרות רוטשילד, נמצאת ממלכת סעודיה. גם לשליטי הממלכה הסעודית יש אינטרס ברור להביא לפרישת ארה"ב מההסכם. אצלם זה לא רק שיקולי ביטחון לאומי אלא הרבה מאוד כסף: המשך עליית מחיר הנפט, חידוש הסנקציות האמריקאיות על איראן וביטול השקעות של מיליארדים בכלכלה ובתעשיית הנפט של האיראנים. בלי שבדקתי עם מקורותיי בריאד, אפשר להניח שגם הסעודים לחצו על נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לפרוש מהסכם הגרעין וגם להם הקשיב נשיא ארה"ב בקשב. זה לא אומר כמובן שבלימת איראן איננה אינטרס ישראלי ראשון במעלה, אבל כדאי שנזכיר לעצמנו מדי פעם מיהם בעלי המניות הנוספים בפרויקט האנטי-איראני. אגב, מבחינת הסעודים וידידיהם במפרץ יש כאן ממש הזדמנות עסקית: סיכוי לרווח גדול אם ישראל תצליח, סיכון אפסי להתחלק בנזק אם המיזם ייכשל. ספי רכלבסקי כתב בספרו מ-1998 שהרב קוק ראה בחילונים חמורו של משיח, ציבור שתפקידו יסתיים אחרי כינון מדינת הלכה. בסיפור האיראני אנחנו כנראה חמורו של השיח'.
מלונאים יקרנים ובכיינים. לפי נתוני אתר בוקינג מאמש, עומד מחיר שני לילות לזוג במלון עין גדי (ציון 8) בסוף השבוע הבא על 482 אירו. תמורת חדר באותם מועדים במלון אינטרקונטיננטל בברלין (ציון 9) ישלם אותו זוג רק 416 אירו.
מלונאי-העל דוד פתאל אמר השבוע שמחירי בתי המלון בארץ צריכים להיות גבוהים ב-60% כדי להגיע לרווחיות אירופית. פתאל התלונן שאי אפשר למצוא כאן חדרנים ושהכסף "הולך לכשרות, לארנונה ולאנרגיה". על מס הכשרות אין מה להתווכח, ובארנונה קשה מאוד להשוות מחירים, אבל מבחינת אנרגיה ושכר, ישראל דווקא זולה יותר מאירופה. השכר הממוצע בענף האירוח, לפי הלמ"ס, הוא 7,271 שקל ברוטו, שהם 9-9.5 אירו לשעה באירופה (לפי נתוני האירוסטאט, הלמ"ס האירופי). 51.6 אגורות לקוט"ש הוא תעריף החשמל הממוצע באירופה במגזר הלא-ביתי. בישראל: 48.44 אגורות לקוט"ש. מלונות כמו רשת פתאל משלמים הרבה פחות מהתעריף הרשמי: הם רוכשים את החשמל שלהם מיצרנים פרטיים בהנחה של 8%-10%. המספרים האלה לא מחדשים דבר לפתאל. אין מה לומר האיש יודע להרוויח, גם באירופה וגם בישראל. אז למה הוא מתלונן? כי זה משתלם.
המשרה הכי מיותרת באוצר. המשנה למנכ"ל האוצר, רוני פרידמן, הודיע השבוע על סיום תפקידו. האיש ששימש בתפקיד 12 שנה עשה את עבודתו במסירות ובמקצועיות רבים, אמרו באוצר. אבל מה לגבי התפקיד? שאלתי השבוע את אחד מחברי ועדת קוצ'יק, שסיימה רק לאחרונה הכנת דוח מפורט על מבנה הסמכויות של מנכ"ל האוצר וראשי האגפים. "לא ידעתי שיש באוצר משנה למנכ"ל", השיב האיש. באוצר, נזכיר, כבר מכהנים 7 מנכ"לים: מנכ"ל רשמי ועוד שישה ראשי אגפים שמעמדם זהה למנכ"ל. המשנה למנכ"ל אחראי על ענייני אדמיניסטרציה, כוח אדם, ציוד ולוגיסטיקה. מנכ"ל האוצר שי באב"ד טוען שהמשנה מוריד ממנו עבודה ומאפשר לו, לבאב"ד, להתפנות לקידום מהלכים לאומיים (השבוע למשל השלים בהצלחה מרשימה את המו"מ להסכם רפורמה בחברת החשמל). אבל חוץ מפרידמן יש באוצר גם סמנכ"ל בכיר לאמרכלות - התפקיד מאויש על ידי רותי אשכנזי, אחותה של יו"ר הכנסת לשעבר דליה איציק. שני הבכירים אחראים סה"כ על כ-60 עובדים, אך באוצר טוענים שאין כפילות בין התפקידים. במקום למנות לפרידמן מחליף, שר האוצר יכול עכשיו לאחד את משרת המשנה למנכ"ל עם משרת הסמנכ"ל הבכיר לאמרכלות ולחסוך למשלם המסים סכום שנתי עגול של 2 מיליון שקל. מצד שני, כחלון יכול למנות לתפקיד מקורב פוליטי, כפי שמתירה לו החלטת הממשלה מספטמבר שיזמו השרים איילת שקד ויריב לוין. מעניין מה יחליט. נמשיך לעקוב.
