יממה לאחר שביתת הפתע שהכריזו עובדי נמל חיפה ואשדוד, נדמה כי המדינה נתפסה לא ערוכה להתחדשות המאבק של עובדי הנמלים בעוצמה כזו ובתיאום בין נמלי אשדוד וחיפה. כך למשל, אין עדיין מי שיתייצב בשם המדינה מול דרישות הוועדים הזוכות לגיבוי ההסתדרות. שר התחבורהישראל כ"ץ, שפעל בעבר לריסון ועדי העובדים בנמל אשדוד ואף הסתכסך אישית עם יו"ר הוועד הדומיננטי אלון חסן, אינו ממהר הפעם להגיב על ההשבתה הפתאומית של הנמלים. גם מנכ"ל האוצר שי באב"ד, שהוביל את השיחות לרפורמה בחברת החשמל - אינו מגיב בינתיים.
הסיבה הרשמית להשבתת נמלי הים היא הסחבת המתמשכת מזה 5 שנים בה נוקטת, לטענת העובדים, המדינה במו"מ לחתימה על הסכם הקיבוצי. ההסכם אמור לכלול גם את צעדי ההתייעלות הנדרשים במסגרת הרפורמה. גורמי הרקע הם חששות גוברים של העובדים מפני התחרות מול נמלים חדשים שיוקמו במסגרת הרפורמה, שיהיו יעילים הרבה יותר לעומת הנמלים הקיימים.
מדובר בנמל המפרץ בחיפה ונמל הדרום באשדוד שאמורים להתחיל לפעול ב-2021. את הטרמינל החדש בחיפה תפעיל החברה הסינית SIPG שמפעילה כיום את נמל שנחאי, ואת הטרמינל באשדוד תפעיל TIL ההולנדית שבבעלות חברת הספנות MSC.
"לשבור את העבודה המאורגנת"
איפה עיקר הכעס של העובדים? המדינה הבטיחה לעובדים הגנה מפני פיטורים והשקעות בתשתיות הקיימות כדי שהנמלים יוכלו "לתת פייט" לשני הנמלים החדשים - אך העובדים אינם מאמינים כי המדינה תממש את הבטחותיה. הטיעונים של עובדי שני הנמלים דומים: הנמלים החדשים יהיו חצי אוטומטיים, עם כשליש מכוח אדם שיש בנמלים הקיימים. "הנהלת נמל אשדוד יחד עם האוצר מובילים את האג'נדה לחיסול נמל אשדוד. לפני שנים היה זה נמל אילת שחוסל, היום נמל אשדוד ונמל חיפה הבא בתור!", כך טוענים חברי הוועד בנמל אשדוד שאף פנו לאחרונה למנכ"לית משרד התחבורה קרן טרנר בבקשה להפעיל את הנמל החדש. הם מוסיפים כי "על פי 'דוקטרינת ההלם' שכתבה בספרה נעמי קליין, יוצרים משברים ואירועים מדומים כדי לחסל עבודה מאורגנת. המדינה משתמשת בהנהלת נמל אשדוד שתהרוס את יחסי העבודה ותפגע בעובדים במצגי שווא נגדם, וכך המדינה וההנהלה הביאו לשפל שלא ידע הנמל מזה עשרות שנים. הנהלת נמל אשדוד יחד עם אגף הממונה על השכר באוצר פותחים בהליכי סרק בבתי הדין נגד העובדים ומנסים לייאש ולפגוע בהם כדי שלא יצליחו להמשיך להשיא רווחי ענק לנמל ולמדינה".
ואילו בנמל חיפה, שעד היום היה נדמה כי השקט התעשייתי נשמר, הקש ששבר את גב הגמל היתה ההחלטה של שר התחבורה שחברת נמלי ישראל תפתח את תשתיות הנמל במסגרת הרציף המזרחי הקיים ולא לפתח רציף חדש, הרחבה למסוף הכרמל בנמל כפי שדרשו. על פי העובדים משמעות המהלך תגרום להשבתת אחד הרציפים לשלוש שנים וגם לאחר שיופעל אוניות הענק המודרניות שמסוגלות להוביל 18000 מכולות לא יוכלו להיכנס לנמל.
באשר לעיתוי ההתפרצות, קשה להשתחרר מהרושם שלא מדובר רק בצירוף מקרים: בחברות הנמל נשמר שקט ביחסי העבודה מאז עזב חסן את ועד העובדים בנמל אשדוד, והמאבקים מתחדשים כעת זמן קצר לאחר זיכויו המוחלט של חסן במשפט הפלילי ולאחר שנאסרה עליו הכניסה לשטח הנמל.
חידוש המאבק בנמלים יוצר למדינה כאב ראש לא קטן. בשלוש השנים הקרובות אין למדינה אפשרות לערער על הדומיננטיות של נמל אשדוד ונמל חיפה בסחר לישראל וממנה. מלבד שני הנמלים הממשלתיים הגדולים פועלים בישראל גם נמל אילת שהופרט ונמל המספנות הפרטי ליד נמל חיפה - אולם שניהם בעלי קיבולת קטנה. בנמל המספנות המדינה מסרבת לאפשר לבעלים לפרוק אניות מכולה, מחשש לתגובת ההסתדרות. פריקת סחורות מאירופה וארה"ב בנמל אילת מחייבת הפלגה דרך תעלת סואץ שמעכבת ומייקרת את עלויות השינוע.
המדינה יכולה להגיב באופן קשה
אבל גם אם יש לעובדי הנמלים יתרון טקטי בחידוש המאבק כעת - ייתכן שבטווח הארוך ייצא שכרם בהפסדם.
הידוק אחיזתם של העובדים בשאלטר שדרכו עוברים 97% מהיקף המטענים שמגיעים לישראל ויוצאים ממנה - עשוי להוביל את המדינה בסופו של דבר לתגובה קשה. כזכור, כלכלנים רבים טענו בעבר כי אין הצדקה כלכלית להקמת שני נמלים במחיר של 4 מיליארד שקל לנמל - אך האוצר בחר בכל זאת לתמוך במהלך, לא מעט בגלל הרצון להחליש את כוח המיקוח של עובדי הנמל.
אם יתחדש כעת המאבק במלוא העוצמה, עשויים העובדים לגלות שיש להם גם לא מעט מה להפסיד. אחרי הכל, עובדי חברות הנמל ממוקמים בצמרת מקבלי השכר במגזר הציבורי בישראל, עם שכר ברוטו המתקרב ל-40 אלף שקל בממוצע.